משל היתוש ומדרש הגרזן: מי באמת אחראי לעקירת יישובים?

הטענה הקבועה של תועמלני השמאל היא: "השמאל אף פעם לא עקר יישובים, תמיד מנהיגי הימין עשו את זה (בגין בימית, שרון בגוש קטיף)". כדי להבין את האשליה שבטיעון הזה, ובמיוחד בימים אלו של **תקופת בין המצרים** - ימי האבל על חורבן בתי המקדש שבהם התרחשה גם עקירת גוש קטיף - צריך להסתכל על המציאות דרך שני משלים רבי-עוצמה: אחד מהביולוגיה, ואחד מהמקורות.

#### צד א': משל היתוש והגירוד הפוליטי

הטענה שהשמאל לא אשם בעקירה היא כמו הטענה שהיתוש לא אשם בזיהום של העקיצה. היתוש אכן לא מחדיר את החיידק האלים לעור, הוא "רק" מזריק את הרעל שמייצר את הגירוד הבלתי נסבל.

באותו אופן, מחנה השמאל מייצר את התנאים והלחץ - דרך הפגנות ענק ("אל תחזור בלי שלום" לבגין), השנאת המתיישבים, או חקירות מסיביות נגד מנהיגים (כמו נגד שרון, בהבנה ברורה שנסיגה תעניק לו את 'אתרוג' התקשורת והמערכת).

השיא של ה"גירוי" הזה הגיע בהסכמי אוסלו. השמאל הביא את המחבלים מטוניס ונתן להם ממשל ושליטה בשטח. המהלך הזה יצר מציאות ביטחונית קשה ומדממת שהפכה את ההגנה על היישובים למשימה מורכבת ויקרה בהרבה, והפכה את המצב הציבורי ל"מגרד" ומציק מאי פעם. המנהיג מהימין הוא אמנם זה שפתח את הפצע וביצע את העקירה, אבל השמאל הוא זה שיצר את הרעל הציבורי שאיפשר לזה לקרות.

#### צד ב': מדרש הגרזן - האשמה שבפנים

אבל לסיפור הזה יש גם צד שני, פנימי וכואב. במדרש (בראשית רבה) מסופר שכאשר נברא הברזל, התחילו כל עצי היער לרעוד מפחד. הם אמרו: "עכשיו ייצרו מהברזל גרזנים ויכרתו את כולנו". ענה להם הברזל: **"מן דלכון לא יעול בי, לא יקשקש בי חד מנכון"** - כלומר, אם אף אחד מכם, העצים, לא ייתן מעצמו כדי לשמש ידית לגרזן, הברזל לבדו לא יוכל לעשות לכם דבר. בלי ידית העץ, הברזל הוא סתם חתיכת מתכת חסרת אונים.

זהו בדיוק תפקידם של אותם גורמים בימין שנכנעו או שיתפו פעולה. השמאל הקיצוני, עם כל התעמולה והלחץ שלו, הוא הברזל הקר. אבל בלי ה"ידית" - אותם פוליטיקאים ואנשי ימין שהתחנפו, התקפלו או נתנו יד למהלכים האלה - לשמאל לא הייתה שום יכולת פוליטית או מעשית לבצע עקירת יישובים.

בתוכנית ההתנתקות, מחנה הימין היה חלוק לחלוטין וחצי ממנו התנגד לה בתוקף. בעוד שהשמאל סיפק את הלהב כאיש אחד, היו אלה ה"ידיות" מתוך הימין שאיפשרו לגרזן להניף את המכה.

#### השורה התחתונה: חורבן מבית

זה לא מקרי שתוכנית ההתנתקות ועקירת גוש קטיף יצאו לפועל דווקא בימי **בין המצרים**. הימים האלו מזכירים לנו היסטורית שחורבן הבית הראשון והשני לא קרה רק בגלל האויב מבחוץ, אלא בגלל שבר פנימי עמוק.

עקירת יישובים היא לעולם לא מעשה של צד אחד. היא שילוב קטלני בין **היתוש מהשמאל** שמזריק את רעל התעמולה והלחץ הביטחוני, לבין **ידית הגרזן מהימין** שמחלישה את המחנה מבפנים, משתפת פעולה ומאפשרת לחורבן להתרחש בפועל.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/