
21-09-2005, 22:06
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.01.02
הודעות: 1,528
|
|
|
רגע של נחת דופקים את בנק לאומי ,לא לא אתה השופטת ארבל
יש לי נחת שארבל מרחה אצ בנק לאומי ועצרה את ההשתוללות שלהם.
ועוד קורטוב של נחת שאתה רק מקשקש והיא רחמנא ליצלן עושה גם עושה.
ביהמ"ש העליון: אסור לבנק להשתמש במידע מחשבון לקוח נגד לקוח אחר
השופטת עדנה ארבל: פתיחת אפשרות בפני הבנק לנצל את מאגר המידע שלו בתביעותיו נגד לקוחותיו היה מקנה לו יתרון לא הוגן
שמואל דקלו
21/9/2005
לבנק אסור להשתמש במידע שהגיע אליו מטיפול במהלך טיפול בחשבון של לקוח בהליכים משפטיים כנגד לקוח אחר, בהיעדר הוכחה שהלקוח שממנו נלקח המידע מסכים לכך.
כך קבע בית-המשפט העליון, בהחלטה שדחתה בקשת רשות ערעור של בנק לאומי [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.globes.co.il/serve/images/links/ticker_icon.4.gif] כנגד דני אלחדף על פסק דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
לאומי ביקש לחייב את אלחדף ב-4 מיליון שקלים בשל היותו ערב לסכום. הבנק עתר לבית-המשפט לקבלת צו להגבלת שימוש בנכס. הבנק טען, כי על-פי מידע שבידו עומד אלחדף לקבל 3 מיליון דולר, ולפיכך ביקש הבנק להגביל את השימוש בכספים העומדים להגיע לידי אלחדף.
אלחדף טען, כי הבנק קיבל את המידע הזה שלא כדין מלקוח אחר, וכי הלקוח שמסר את המידע לא מסר אותו לצורך השימוש שעשה בו הבנק בתביעה נגדו. בכך הפר הבנק את חובת הסודיות וחובותיו לפי חוק הגנת הפרטיות.
הבנק טען, כי המידע ניתן לו בהסכמה וכי השימוש שעשה בו היה כדין. רשם בית-המשפט המחוזי המנוח, השופט עדי אזר, קבע כי הנטל להוכיח שהמידע לא נמסר בהסכמתו של הלקוח לשימוש שעשה בו הבנק מוטל על אלחדף. מאחר שאלחדף לא הצליח להוכיח זאת, קיבל הרשם את בקשת הבנק.
על החלטה זו ערער אלחדף לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בית-המשפט קבע, כי נטל הבאת הרעיון בעניין הסכמתו של מוסר המידע הוא על מי שהראיות מצויות ברשותו, דהיינו הבנק. לכן כשהבנק נמנע להביא ראיות לכך שהלקוח הסכים לשימוש שנעשה במידע, יש לקבל את טענתו של אלחדף.
על פסק דין זה הגיש הבנק בקשת רשות ערעור. השופטת עדנה ארבל ביקרה את הבנק עד המועד המאוחר שבו הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור. השופטת קבעה, כי הבנק לא נתן כל הסבר לשיהוי המשמעותי בהגשת בקשתו למתן רשות ערעור. בפועל, טוענת השופטת, הצליח הבנק להאריך בחודשיים דה-פקטו (באמצעות פניות למחוזי ש.ד) צו הפוגע בקניינו של הזולת, שדינו היה להתבטל. עוד מציינת השופטת, כי היא רואה קושי בטענה של הבנק שהוא רשאי לעשות כל שימוש שירצה במידע המגיע לידיו מלקוח, מלבד השימוש במסגרת ההליכים המתנהלים בינו לבין אותו לקוח. "אין זה סוד שבידי הבנקים מאגר מידע עצום. פתיחת אפשרות בפני הבנק לנצל מאגר מידע זה בתביעותיו נגד לקוחותיו היה מקנה יתרון בלתי הוגן לבנק. הדבר מעורר שאלות קשות בסוגיית הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט". (רע"א 8873/05).
|