בערב התרמה מיוחד גייסו כספים לשיפוצו של מבנה תיאטרון 'הבימה'. כוכבי התיאטרון הופיעו בפני התורמים בבית פרטי בכפר שמריהו.

המטרה היא לבנות מחדש את אולם המבואה המקשר בין האולמות השונים של התיאטרון, בניית משרדים, חדרי חזרות וחדרי מנוחה חדישים לפי הסטנדרטים הכי מעודכנים שיש.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3147395,00.html

אם הוא מסוגל לגייס סכומים עצומים כאלה בערבי התרמה , מן הראוי שהכסף הזה יחליף את התמיכה הממשלתית , בה נוכל לעשות שימושים טובים יותר בעידן הנוכחי של עוני , בערות , אבטלה וגירוש.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

המדינה צריכה לתמוך גם במוסדות תרבות. אפשר להתווכח על המידה ואפשר לאמר שאם מוסד א' מצליח לגייס תרומות רבות אזי מוסד ב' צריך לקבל עדיפות על פניו - אבל תמיכה צריכה להיות. גם לבתי חולים, אוניברסיטאות, ישיבות, בתי ספר ועוד ועוד מגיעים כספי תרומות ובכל זאת המדינה ממשיכה (וצריכה להמשיך) לממן אותם.

דעתי הייתה דמגוגית לו הייתי טוען שצריך למשל , לתקצב בתי כנסת .
אני מאמין שהמדינה לא צריכה לממן מוסדות תרבות ולא צריכה לממן מוסדות דת . בתי ספר אוניברסיטאות וישיבות הן נושא אחר .

מדינת ישראל מממנת תאטרון . המימון מגיע מהכיסים של כולנו - למרות זאת הכרטיסים הם בעלות גבוהה . הנהנים הם רק העשירים , להם (כלומר לציבורים המסוימים אליהם הם משתייכים) מופנות גם ההצגות (שחלקן הן נגד המדינה במימונה) מה יוצא מפה?

העניים ושכבות הביניים הלא מבוססות מספיק משלמות סכומים קטנים עבור הצגת בידור אחת שממנה לא יוכלו להנות . אותו כסף יכל לשמש אותם על מנת לרכוש כקרטיס לקולנוע חוץ (שמה לעשות הוא לרוב קצת יותר איכותי מקולנוע פנים( , או סתם למשחק כדורגל .

כל אחד צריך לבחור לעצמו את סוג הבידור בו הוא מעוניין . כפיית בידור על ידי "מס תרבות" הוא מעשה בלתי צודק , בלתי דמוקרטי ובלתי מוסרי .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כי הטענה שאפשר היה להשתמש בכסף למטרה חשובה א' במקום מטרה ב', מתעלמת במכוון מכך שלעתים קרובות מאד גם א' וגם ב' חשובות.

תרבות של עם לא תמיד יכולה להשתמר על יסודות מסחריים נטו. אם התאטרון היידי יזדקק להיות רווחי הוא ייסגר תוך כמה שבועות יש להניח. אם נתעלם בעקביות מהמורשת הרוחנית, התרבותית וההסטורית שלנו נהפוך לסתם עדר. מדוע לקיים חפירות ארכיאולוגיות? למה להחזיק את החוגים לפילוסופיה יהודית ומקרא באוניברסיטאות? מדוע בכלל להחזיק בפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות?

מדינת ישראל תומכת במוסדות תרבות, במוסדות דת (באופן מפלה להחריד), וגם, רחמנא לצלן, בענפי ספורט שונים. אני לא יודע מה הנתח של כל תחום בעוגה, אבל אני מניח שזה כסף קטן בתקציב הלאומי. יש תחומים שמחזיקים את עצמם לפי כללי השוק - הצע וביקוש. יש תחומים שיגוועו לולא היה מימון ציבורי.

אני בהחלט חושב שבהינתן מימון ציבורי, יכולות להיות התניות שונות - גם בענייני מחיר אבל גם בתכנים.למשל, אם תאטרון הבימה יציג מחזות מתורגמים בלבד אין לו זכות קיום על חשבון הקופה הציבורית. אבל להקריב את התרבות בשם מטרות חשובות אחרות זו איוולת. הרי אם נהיה כנים לרגע, לו היו סוגרים את תאטרון הבימה היה הכסף נבלע בכלל התקציב - חלקו היה מגיע לנזקקים, אבל חלק אחר היה מגיע למימון מפלגות, לסבסוד השי לחגים של עובדי חברת חשמל, ולבניית איזה פרוייקט גרנדיוזי שיעמוד ככלי אין חפץ אחרי שנתיים.

"פטרון האמנויות".
ראש הממשלה ג'יימס הקר, בוגר בי"ס לכלכלה בהשכלתו, שנדרש להוסיף לתקציב התיאטרון הלאומי מקשה על רקע פרצופו המתחלחל של סר המפרי אפלבי:למה המדינה צריכה לתקצב תיאטרון? אם לסוג בידור זה יש מספיק אוהדים, הוא יוכל לממן את עצמו - ולא, אין לו זכות קיום. הממשלה לא צריכה לממן את בידורם של כמה סנובים מתנשאים שחושבים שציטוט שורות משקספיר הופך אותם לאנשי תרבות... (לא בדיוק ציטוט מדוייק, אבל רוח הדברים)
לגבי המפרי בעצם העלאת השאלות אלה יש חילול של קודש הקודשים.
ועוד מקשה הקר : למה לתיאטרון הלאומי צריך להיות בכלל "בית", למה שלא יהיו להקות תיאטרון שיופיעו באולמות העיר השונים ויחסכו את הוצאות הבניה והתחזוקה של "בית התיאטרון"?
אבל, כמו שתמיד קורה בסידרה הזאת, אף על פי שהמפרי "לא יוצא" משאלותיו של הקר - כי על אכסיומות כמו תיאטרון ותרבות אין ממש תשובות - הוא בסוף תמיד מנצח עם הקומבינות האינסופיות שלו עד כדי כך שהוא הופך את הקר ל"פטרון האמנויות".

או שסתם אתה מתרפק על הסדרה הנוסטלגית שהופקה במימון ציבורי?

על השאלות "הכופרות" של הקר באופן הגיוני מבלי להזדקק לאכסיומות/אמונות/מסורת וכו'

אם כך, להרבה אנשים אין זכות קיום. מה בדעתך על המדינה לעשות בעניין?

למעשה, כאשר בוחנים את מדינת ישראל במונחים כלכליים, אין לה שום זכות קיום. זו בעצם אחת ההשקעות הכלכליות הגרועות בהיסטוריה - למחוק.

"לא כלכליות " אחרות אבל זה לא נכלל בהגדרה של תשובה לעניין.
לגבי הדוגמא שנתת- מדינת ישראל- לא יכולת לתת דוגמא גרועה יותר.
ערכה הכלכלי של מדינת ישראל גדול בהרבה מההשקעות שהשקיעו בה.

שאתן לך הגדרה מדעית ומדוייקת של אותו שאר הרוח שהופך אותנו מעדר אנשים רודפי בצע לחברה עם ערכים, היסטוריה משותפת ותרבות? צר לי לאכזב אותך, אבל לא אוכל לספק את רצונך פשוט משום שאין הגדרה כזאת. הבחירה בין מה ש"חשוב" לחברה מסויימת ומה שלא היא החלטה קיבוצית שצריכה לעמוד במבחן ללא הרף.

הבאת ציטוט שמתייחס לתרבות (תאטרון באופן ספציפי) כעסק כלכלי שאין לו הצדקה אם לא יראה רווחים. זה מה שעומד בבסיס טיעונו של אותו הקר. עניתי לך באותו מטבע (נכון - באופן מוקצן) ומשום מה קפצת.

האם לדעתך כל תחום שאין בו תועלת כלכלית ולו רק עקיפה אין לו זכות קיום? ואם יש דברים שבכל זאת ראויים לקיום גם ללא תמורה כספית, איזה מנגנון אתה רואה לקיומם מלבד תמיכה ציבורית מסויימת בתוספת תרומות?

אני לא התעלמתי במכוון מכך ששתי המטרות חשובות . ההפך , אני התייחסתי במפורש לכך שמטרה אחת (תקצוב התאטרון ) איננה חשובה .

לפעמים תרבות של עם איננה יכולה להשתמר על יסוד מסחרי נטו , אבל הפיתרון בכך הוא לא במתן משכורות מדהימות ליעקב אגמון או במימון הנסיעות של גילה אלמגור לחו"ל . העשירים הרי תמיד יוכלו לקנות כרטיס לתאטרון . נותר לנו לדאוג לעניים ואולי לשכבות הביניים . את זאת אפשר לעשות באמצעות סבסוד כרטיסים ופיקוח הדוק על מה שנעשה בתאטרון שנהנה מכספי מדינה . לא על ידי חלוקת צ'קים למנהלים .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”