היום מתפרסם מאמר חשוב בנושא זה של נצ"מ ד"ר מאיר גלבוע:


האם התקשורת מתעייפת מהשחיתות או שדיווח כוזב למשרד האוצר "אינו נחשב" לשחיתות?

האם ניצל בנק ישראל, בהנהלתו הקודמת ובראשותו של דוד קליין, את העצמאות של בנק ישראל, על מנת להסתיר נתוני שכר עובדיו ממשרד האוצר? האם דיווח בנק ישראל דיווחים כוזבים למשר האוצר? ואם כן, מדוע הדברים כמעט לא מקבלים ביטוי בתקשורת, או לכל היותר באיזו שהיא "פינה נידחת" במוסף כלכלי? האם "תיאוריית האתרוג" עוברת עתה מאריאל שרון לדוד קליין?

העצמאות של הבנק הלאומי (בנק ישראל ולא בל"ל) בכל מדינה חשובה להתפתחות הכלכלית. במחקרים, שנערכו בעבר, נמצא שככל שהבנק הלאומי עצמאי יותר, רמת האינפלציה במדינה נמוכה יותר, והמשק, על פי מספר פרמטרים כלכליים, מתקדם יותר. וכמובן גם להיפך, ככל ששליטת הממשלה ואחיזתה בבנק חזקה יותר וככל שיש לממשלה יותר סמכויות לכפות את רצונה על נגידי הבנק הלאומי, הכלכלה הלאומית מפגרת יותר מאחור והאינפלציה דוהרת קדימה. זו הייתה אחת מההנחות שעמדו בבסיס המלצותיה של ועדת השופט דב לוין, באשר לתיקון חוק בנק ישראל.

אולם, במקום שעצמאות בנק ישראל תישמר למטרות ביצור כלכלתה של המדינה, נראה שההנהלה הקודמת של הבנק, בראשותו של הנגיד דוד קליין, עשתה בו שימוש לביצור רווחתם של עובדי הבנק, תוך ניצול לרעה של עצמאות זו.

על פי ידיעה בעיתונות, נתן המנכ"ל החדש של בנק ישראל תצהיר לבית הדין לעבודה, בעניין עובדת הבנק, ובו הוא מצהיר כי בשנים האחרונות הגיש בנק ישראל דיווחים כוזבים לממונה על השכר במשרד האוצר. בנק ישראל, הידוע ברמה הגבוהה מאד של שכר עובדיו, היה לאחת ממטרותיו הצודקות של הממונה על השכר הקודם במשרד האוצר, יובל רכלבסקי. ניתן להגדיר את מלחמתו של הממונה על השכר על משכורות עובדי בנק ישראל כ"פופוליזם צודק". אין יותר פופוליסטי מלאסור מלחמה על מגזר קטן אך מתוגמל בצורה נדיבה ביותר, יחסית לרמת השכר במשרדי ממשלה אחרים, אך אי אפשר להתעלם, שרמת השכר של עובדי הבנק היא אכן מוגזמת כלפי מעלה, ללא כל פרופורציה לרמת כוח האדם (גם אם נכונה הטענה כי יש רוב עצום של בעלי תואר שלישי בין העובדים, כך גם במגזרים אחרים, בתי חולים למשל, אוניברסיטאות וכיו"ב, שם השכר נמוך מזה הנהוג בבנק ישראל, במידה משמעותית), לשירות שהם נותנים (כמובן, שירות מונופוליסטי), לאיכותו ולרמתו של השירות, ולכמות שעות העבודה שלהם.

והנה, קם דור חדש בבנק ישראל, שלא ידע את דוד קליין ואת חבר מרעיו בהנהלה הקודמת של הבנק, ו"מוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת".

ועתה נשאלת השאלה מדוע ידיעה כזו מתפרסמת באותיות פטיט בשוליו של עמוד פנימי של מוסף כלכלי (אף כי מכובד)? האם התקשורת עייפה מדיווחים על שחיתות? האם בדיווחים האחרונים על שחיתויות, שמילאו את התקשורת השבוע, התמלאה מכסת העמודים והשורות שיש לנושא השחיתות? האם מסיבה זו גם "מצעד השחיתות" שפורסם בכנס שדרות, לא זכה לכותרות בעיתונות הכתובה? אולי האינטרסים הכלכליים של כלי תקשורת מסוימים מונעים מהם מלפרסם ידיעה זו?

אין לי תשובות לשאלות מטרידות אלו, אך אם ידיעה זו לא תפסה מקום נרחב בתקשורת, היא בוודאי הייתה צריכה לצוד את עיניהם של רשויות אכיפת החוק (פרקליטות, משטרה, יאח"). אך, את אלה מעניינים, כנראה דברים אחרים, כמו הגנה ושמירה עצמית, התפלמסות ומאבקי כוח בין הפרקליטות ובין מבקר המדינה, בנושא "מי נלחם יותר בשחיתות?", ניסיון לדחיית הקמתה של ועדת חקירה לבדיקת המחדלים במשטרה ובפרקליטות בעניין רצח צחי בן אור ומשפחת פריניאן, רדיפה אחרי כותרות, כמו צילום ראש יאח"ה ליד אניית צים (עד כמה מבינה ראש יאח"ה באוניות?) ועוד ועוד.

כנראה של"תיאוריית האתרוג" אין אחיזה במציאות, ככל שהמדובר בדוד קליין. אם כן, כנראה ראשי הרשויות לאכיפת החוק הם הם האתרוג, והם חפצים לשמור על עצמם בתוך צמר גפן ועל כיסאותיהם מפני רעשי שחיתות מיותרים, שעלולים, אם הם יאבקו בה ברצינות, לערער את יציבות הכסאות.


פורסם ב 24 בנובמבר 2005 17:59 במדור קשה לזהות פגיעה בטוהר מידות באתר "הרמת מסך"