הכול עובר דרכי ומותיר אחריו לא כלום
והמילים עוטפות אותי ומתנפצות כלא היו
ורק נותרת הדממה
ורק נותרת השממה
ובה אני הולך לי לאיבוד
ובה אני מרגיש כל כך לכוד
שדות של שקט נפרשים מפה ועד אין סוף
משוטט בלי מטרה החל עכשיו ועד אין סוף
אפילו את עצמי הוא לא מוצא
אפילו שהוא רוצה כל כך רוצה
ואין לו מה לעשות הוא מחכה ומחכה
מחפש ולא מוצא
מחפש ולא מוצא
ואין לו מה לעשות הוא מחכה ומחכה
אני תיבה
את המפתח
מלאה באהבה
אבל היא חתומה לנצח
כי המפתח הוא אבד
ואין לו מה לעשות הוא מחכה ומחכה
לעד

הכול עובר דרכי ומותיר אחריו לא כלום
והמילים עוטפות אותי ומתנפצות כלא היו

"תמיד היית הראשונה לחזור הביתה בריצה, תמיד היית מיתר קרוע..."

שלום לך,

שיר יפה.
לא התחברתי למלנכוליות שבו, לזה שאם המפתח הלך ... אולי יבוא מפתח חדש.
יותר התחברתי להתחלה, החיפוש העצמי - כמה שהוא קשה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אולי יבוא מפתח חדש ויפתח תיבה אחרת בי אבל הישן הוא אבד וכך גם האוצר שבתוך אותה התיבה העתיקה.

תודה.

"תמיד היית הראשונה לחזור הביתה בריצה, תמיד היית מיתר קרוע..."