|
06-09-2006, 07:59
|
|
|
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,161
|
|
"אמריקה הקטנה" חזרה להיות אפגניסטאן הישנה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי odedy שמתחילה ב "מהניו יורק טיימס: ייצור האופיום באפגניסטאן בשיא חסר תקדים"
לזה (בין היתר) כיוונו דברי
מאת דייוויד רודי ניו יורק טיימס
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
לשקאר גה, חבל הלמנד, אפגניסטאן
זה התחיל בקיץ שעבר. ביולי הרגו אנשי טליבאן ביריות את כהן הדת המשפיע ביותר בחבל הזה, בעת שהיה בדרכו למסגד. חמישה חודשים אחר כך הם רצחו מורה בכפר סמוך, לעיני תלמידיו. כעבור חודש הם ירו בגבו של מהנדס אפגני בעת שהתפלל במסגד. האיש עבד בארגון סיוע זר. באביב ובקיץ השנה הוחרף המצור האטי והשיטתי על לשקאר גה, בירת החבל הדרומי הלמנד. הטליבאן ובעלי בריתם הקימו מחסומי דרכים, שרפו משאיות והאטו את זרם האספקה. בחבל נרצחו חמישה מורים, שופט ועשרות שוטרים. לדברי פקידים אפגנים, עשרות בתי ספר ובתי משפט נסגרו בגלל המצב הביטחוני.
כשהובס שלטון הטליבאן, לפני כמעט חמש שנים, הצטיירה לשקאר גה כאתר פוטנציאלי למימוש מאמצי הקואליציה בראשות ארצות הברית לייצוב המדינה. בתקופת המלחמה הקרה ניהלה כאן ארה"ב את פרויקט הפיתוח הגדול ביותר בתולדות אפגניסטאן. האמריקאים הקימו כאן עיר מחוז מודרנית, סכר הידרו-חשמלי ותעלות השקייה שבזכותן נהפכו כמעט מיליון דונם לפוריים. האפגנים כינו את לשקאר גה "אמריקה הקטנה".
אבל כיום "אמריקה הקטנה" היא מרכז התחייה מחדש של הטליבאן ושל גידולי הפרג שמזינים את הסחר העולמי בהרואין. השנה נהרגו בחבל 106 חיילים אמריקאים וחיילי כוח נאט"ו. ברחבי אפגניסטאן, מספר פיגועי ההתאבדות הוכפל ומספר מטעני הצד גדל מאוד. סטטיסטית, כיום מסוכן להיות חייל אמריקאי באפגניסטאן כמעט כמו בעיראק. ההידרדרות בהלמנד מסמלת כיצד אפגניסטאן נהפכה, מאז הניצחון הראשוני על הטליבאן, לאחת החזיתות הבעייתיות ביותר במאבק נגד הטרור.
לדברי פקידים לשעבר בממשל בוש, וכן פקידי או"ם ופקידים אפגנים, הבעיות החלו בתחילת 2002, כשארה"ב ובעלות בריתה לא ניצלו את רצונם העז של אזרחי אפגניסטאן לקבל סיוע זר. כך לדוגמה, לא נשלחו מספיק חיילים למדינה, והם התפרסו בעיקר בקאבול הבירה אך לא בחבלים האחרים שהופקרו לחסדי אילי מלחמה מקומיים. בנוסף, הסיוע הכספי ב-2002 הסתכם בפחות מ-5% ממה שניתן לעיראק לאחר שנכבשה, אף על פי שאפגניסטאן ענייה הרבה יותר. הסיוע הכספי הוגדל מאז, אך קוצץ השנה. בינתיים מצאו מנהיגי הטליבאן מסתור בטוח בפקיסטאן השכנה, ואז הסתננו בחזרה לאפגניסטאן. ב-2001 העלה המערב על נס את הנשיא חמיד קרזאי. אבל מאז גוברת הביקורת על ממשלתו, בגלל הססנותה, השחיתות שפשתה בה וחוסר המעש שלה.
עוזר שרת החוץ של ארה"ב לענייני דרום אסיה, ריצ'רד בוצ'ר, אומר שהציפיות לשיקום מהיר של אפגניסטאן לא היו ריאליות, אבל באופן כללי, ההישגים מדהימים. הוא הזכיר שלמרות האלימות 1.6 מיליון ילדות אפגניות לומדות כיום בבתי ספר, נסללו כבישים באורך יותר מאלף ק"מ ושוקמו כאלף בתי ספר, מרפאות ובנייני ממשלה. לדברי דובר משרד ההגנה האמריקאי, גל האלימות הנוכחי נובע מכך שהממשלה המרכזית וכוחות נאט"ו מפגינים נוכחות באזורים נידחים, דבר שגורר פעולות תגמול מצד הטליבאן, סוחרי סמים ואילי מלחמה מקומיים.
חזרתם למדינה של יותר משלוש מיליון פליטים והגעתם של ארגוני סיוע הביאו לשגשוג בערי המדינה. אך העדר הפיתוח באזורים הכפריים אישש את התעמולה שהפיץ טליבאן על כך שהאמריקאים מתעשרים ומביאים שחיתות על חשבון אפגניסטאן. בדרום המדינה הכפרי והמרושש יש אפגנים שמשתפים פעולה בגלוי עם הטליבאן, ואילו אחרים אינם מעיזים להתנגד להם.
ב-2005 כרתו אנשי טליבאן וסוחרי סמים בהלמנד ברית נגד הממשלה. כיום, בני האליטה המשכילה בחבל מאשימים פקידי ממשל מקומיים במעורבות בסחר בסמים, ואילו איכרים מרוששים אומרים שהם מגדלים פרג כדי לשרוד. באביב העבירו כוחות ארה"ב את האחריות על הלמנד לידי יחידות בריטיות, אך האלימות לא פסקה והיא מכשילה את מאמצי השיקום.
ראוזיה בלוץ', מורה בת 33, היתה אחת משש נשים שנבחרו אשתקד למועצת המחוז של הלמנד. בדצמבר, כשחזרה מסיור לימודי בארה"ב, היא גילתה שהטליבאן רוצחים פקידי ממשלה מקומיים. "למדתי הרבה בסיור, אבל לרוע המזל המצב כאן אינו כמו באמריקה", אמרה, "איננו יכולים לעשות דבר".
פקידי ממשלה, זקני שבטים ומנהיגים קהילתיים שהתכנסו ביולי לפורום פומבי בלשקאר גה, דיברו בזה אחר זה על תקוותיהם מהממשלה, שהתנפצו. יו"ר מועצת המחוז אמר ש"במדינה שבה אין ביטחון, אין כלום". מנהיג שבט סיפר בזעם שהמשטרה שיחררה את רוצחי בניו ואחיו לאחר שקיבלה שוחד. "האם זו ממשלה?" רעם, "כל אחד אחר היה מצטרף לטליבאן".
בדצמבר האחרון סילק קרזאי את מושל הלמנד, שנטען כי הוא מושחת ומעורב בסחר בסמים. המושל החדש הסכים להתמנות לתפקיד בתנאי ששיותר לו להחזיק כוח ביטחון משלו, שימנה 150 איש. השופט הראשי במחוז, עבדול ווהיד אפגאני, אמר שבגלל התקפות הטליבאן נסגרו בתי המשפט ב-11 מתוך 13 האזורים של הלמנד. ביוני התגלתה פצצה במכוניתו. ביולי נהרגו ארבעה בני אדם בפיגוע התאבדות בבית משפט בלשקאר גה. "איש בממשלה שלנו אינו דואג לשופטים", אמר אפגאני, "אנחנו חסרי אונים".
פאוזה אולומי, בת 49, פעילה לזכויות נשים, הראתה בסיור את המרכז להכשרה מקצועית לנשים שאותו ניהלה עד שנסגר במאי, לאחר רצח הנהג שלה. בתום הסיור פנתה אולומי לשוב לביתה ושלפה בורקה - השמלה שמכסה את הלובשת אותה לחלוטין ושנהפכה לסמל הדיכוי בידי הטליבאן. אולומי חדלה ללבוש בורקה לאחר נפילת שלטון הטליבאן, אבל חזרה לעשות זאת לאחר רצח נהגה, כדי שרוצחים פוטנציאלים לא יוכלו לזהותה. ב"אמריקה הקטנה" של 2006, הבורקה ששימשה לדיכוי נשים נהפכה לאמצעי הישרדות בעבור חלקן.
|
|