|
מצטער, תיקנתי טעויות, הנה:
לא לפני שנים רבות, אולי שנתיים, היה כפר קטן בדרום צרפת ששמו היה "כפרקטן" או איך שלא אומרים את זה בצרפתית. שם כולם דברו צרפתית אכלו בצרפתית ושיחקו בצרפתית, ואפילו צחקו בצרפתית. אפילו הפרות געו בצרפתית. בקיצור, הכפר היה מאוד צרפתי. יום אחד קם הסבא חיים ואמר (בצרפתית):
"זה פשות בילטי ניסבאל, שהברז דולף!" (העברית שלו לא היתה כל-כך טובה)
"נתקן מחר!" ענתה סבתא זלדה.
"אבל זה מה שאנחנו אומרים כבר 15 שנה!"
"אני לא מאמינה! 15 שנה עברו כל-כך מהר?"
"האמת שזה סתם היה כדי לשכנע אותך, אבל כבר שבוע שהברז דולף!"
"לא נורא, החתול שותה את זה"
אמרה, ושניהם הלכו לישון. מה שהם לא ידעו, שהשיחה הזו הכניסה אותם למסע מרתק של חיפושים אחר שרברב (מקצוע זה היה נדיר באותם זמנים).
למחרת היום קמו בבוקר שניהם, וגילו שנסחפו כשני מטרים מביתם, שכרגע מוצף לגמרי.
"אמרתי לך שזה משמעותי!" התרגז חיים, "עכשיו מה יהיה עם המשפחה?"
"בוא נתקשר להודיע להם!"
וכך עשו. זלדה דברה וחיים חיכה בצד.
"נו איך היה?" שאל חיים את זלדה כשהיא ניתקה את השיחה.
"הם קבלו את זה מאוד קשה, מאוד קשה"
"מה, את זה שהבית מוצף? לא נורא, אפשר לתקן את זה..."
"לא, את זה שלא טבעת... והקטנים שלי, איך הם בכו!"
"לא נורא, אפשר לפצות אותם. גם לי היה קשה לשמוע, אבל התגברתי מהר"
לפתע עצרה לידם לימוזינה אדומה, מתוכה יצא אדם שמנמן ונמוך ואמר בקול דק וצורם (ובצרפתית כמובן):
"שמעתי שאתם מחפשים שרברב!"
"כן, אנחנו מחפשים" ענה חיים.
"אז במקרה אני פנוי בשעות אלה. בואו לעיר שממול בעוד חמש דקות."
"כך נעשה!"
והלימוזינה עזבה, עם השרברב. אמת, כך התכוון הזוג הצעיר לעשות, אך זה לא כל-כך הצליח לו...
"כבר היינו בפנייה הזאת ארבע פעמים!" צעק חיים ביאוש.
"אבל אני בטוחה שזה מפה!"
"פעם אחרונה שהיית בטוחה שמשהו טוב יקרה, קרא אסון נוראי!"
"מה קרא?"
"התחתנו!"
"אוי, אל תזכיר לי את זה... (דומעת), עכשיו בוא אחרי ותפסיק לקטר!"
"טוב אני בא!"
אחרי כשעתיים וכמה ימים הגיעו לעיר "עירגדולה", אך עכשיו הייתה עוד מטרה: למצוא את השרברב. וזה היה ממש קשה, כי היו כחמשת-אלפים שרברבים בעיר הזאת. בדרך, באחד הרחובות הראשיים, הם מצאו צב והחליטו לקרוא לו מושיקו. הם עברו בית בית, דלת דלת ושאלו איש-איש:
"סליחה אדוני, אתה אולי במקרה השרברב השמן והנמוך עם הקול המעצבן?"
אך במקרה הטוב נתרקה בפניהם הדלת. לבסוף, שהם כמעט אמרו נואש, הם מצאו אותו: הוא היה רזה וחטוב, גבוה ובעל שיער שחור מתולתל. הם נגשו אליו ושאלו:
"אתה אולי במקרה מכיר את השרברב השמן והנמוך עם הקול המעצבן?"
"אני הוא" ענה האיש.
"אוי, תודה רבה! התוכל לתקן את בעייתנו?"
"כן, בטח!"
"אז תודה רבה, בוא אחרינו!"
"דרך-אגב, מה היא הבעיה?"
"לא חשוב, העיקר שאתה יכול לפתור אותה! בוא", אמרה זלדה ומשכה אותו בכוח לביתם. כשהגיעו לביתם היו שתי בעיות: אחת – שהבחור היה בכלל עורך-דין, ושתיים – שהוא בכל זאת ידע לתקן את הבעיה (מי שמע על עורך-דין שיש לו תואר בשרברבות?!). בגלל שזה היה כל-כך מוזר, דחה הזוג את שירותיו של הבחור, ועד היום הם חיים בעושר ואושר בדירת חדר-וחצי מוצפת, ועם צב צרפתי.
סוף(?)
|
ראשי
צ'אט
08-10-2006, 21:15
מצב כלאיים
