|
04-11-2006, 12:07
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
|
|
על ברבריזם והומניזם בלחימה
יש מאמר די מעניין שקראתי לפני כמה זמן:
Arreguin-Toft, Ivan, “How the Weak Win Wars: a Theory of Asymmetric Conflict” in: International Security, Vol. 26 No. 1 (Summer 2001) Pp. 93-128
אני לא יודע אם יש אותו באינטרנט, אבל הוא מדבר שם על "התאמה אסטרטגית" ומציג שתי צורות אסטרטגיה בהגנה והתקפה - מתקפה סדירה ו"ברבריזם", מול מגננה סדירה, וגרילה.
לטענת המחבר, גרילה היא צורת הגנה שמתמודדת ביעילות מול מתקפה סדירה, וצורת המתקפה היעילה נגדה היא "ברבריזם" - פגיעה בתשתיות אזרחיות, מעצרים מנהליים, חיסולים וכו'. מצד שני, הברבריזם איננו יעיל במיוחד כנגד מגננה סדירה, שלכשעצמה קל יותר לטפל בה במתקפה סדירה.
מכאן, שהביקורת על "הומניזם במלחמה נגד טרור וגרילה" איננה רק התלהמות-נטו. יש בזה משהו.
אבל, וזה אבל גדול, "ברבריזם" מביא עמו שלל בעיות משלו, וגם אם הוא מנצח קרבות הוא לא תמיד מנצח מערכות. פרט ל"מה יגידו אומות העולם" שזו לא מגבלה מבוטלת אבל גם לא משהו בלתי-עביר כמו שטוענים לפעמים, יש גם:
א) משחק סכום אפס לצד השני: הצד החזק הנוקט בברבריזם בדרך כלל נלחם על יעד די מוגבל, יש לו עוד דברים על סדר היום, בעוד שהצד השני, החלש, נלחם מלחמה טוטאלית על קיומו. ברבריות מצד התוקף החזק עשויה שלא להותיר מוצא לצד החלש אלא להסלים את לחימתו, שכן אין לו מה להפסיד, ונגד "מפלצות" כמו התוקפן הברבר הכל כשר.
ב) שריפת גשרים: ברבריזם במלחמה מקשה מאוד על הגעה להסדרים בסיומה, וכן כן, בסוף כל מלחמה יש הסדר, גם אם מדובר בשביתת נשק חמושה. ככל שהלחימה הייתה ברברית יותר, ההסדר בסופה יהיה נוח פחות - לשני הצדדים. ומכיוון שלצד החלש יש פחות מה להפסיד, זה די מחזיר אותנו להתחלה.
ג) נזק חברתי: חברה שמוכנה לתמוך בברבריזם לאורך זמן, איננה חברה שטוב לחיות בה. הברבריזם פונה גם פנימה. חיילים שעושים מעשים ברבריים לאחרים, יעשו מעשים ברבריים גם ביום שישי במועדון, או אחד לשני בפלוגה. מנהיגים שמצווים על ברבריות פעם אחת, יהססו פחות לפתור איתה בעיות נוספות. אני בטוח שכולם מתחילים "להתחמם" עכשיו בגלל אירועי השנים האחרונות בישראל שאולי מתאימים לדפוס, אבל אני מציע להרגע שנייה ולהזכר בדוגמא קצת יותר מרוחקת - צרפת בתקופת הבלגן באלג'יר. צרפת נקטה בברבריזם כנגד הטרור האלג'ירי, ובבית, בפריס, שוטרים לא היססו להטביע סטודנטים מפגינים בנהר. ואיך זה נגמר באלג'יר הרי זה ידוע (נסיגה בהסכם שלא כובד, ע"ע סעיף ב).
"לוותר על ההומאניות" איננו פתרון קסם, ובהחלט לא משהו שיש לשאוף לו כאידאל, אבל מדובר באמצעי שניתן להשתמש בו ושהשתמשו בו בעבר - אמצעי מסוכן ולא תמיד יציב, שיש לבחון בזהירות רבה ולא להריע לו בקולי קולות. כמו כן, ברוב המקרים ביקורת על "הומניזם בלחימה" וקריאות לברבריזם אינן נובעות ממניעים אסטרטגיים או שיקולים בטחוניים, אלא צבועות בצבעים פוליטיים ברורים מאוד, ומטרתן דה-לגיטימציה ליריבים פוליטיים כמי ש"תוקעים סכין בגב הצבא במלחמתו". מן הצדק לציין גם שזה עובד גם הפוך - הצגת כל פעולה צבאית, גם אם מרוסנת, כברבריזם נועדה לנגח את המדינאים שאישרו אותה. אבל זה כבר דיון פוליטי, שבאינטרנט עלול להתאפיין בהרבה להם ללא טעם, ומי שמעוניין בו מוזמן לקחת דף גדול ויפה, למתוח קו שמחלק אותו לשניים, לכתוב טענות מנוגדות בנושא בכל צד, ואז להקריא אותן לעצמו בקול רם ולנהל עם עצמו ויכוח מאוד פרודוקטיבי.
|
|