לצלילי השיר "ארים ראשי" ולעיני ההורים הגאים הצהירו ביום חמישי עשרות חיילי גדוד "נצח יהודה" של חטיבת כפיר אמונים לצבא ההגנה לישראל. הטקס התקיים בגבעת התחמושת שבירושלים והפך באופן רשמי את בני מחזור נובמבר 06' ללוחמים מן השורה.

"אתם הדור הבא של חטיבת כפיר", אמר ללוחמים הצעירים סגן מפקד בא"ח (בסיס אימון חיילי) כפיר, רב-סרן שי שמש, "אתם כחיילים, מהווים את מיטב הנוער ומסמלים את המסורת וההקרבה, ועל כך הערכתי העמוקה לכם".

ומבלי שהוריו יהיו בקהל, אך בנוכחותם של חברים רבים, הצהיר גם טוראי אלעד אבידן אמונים לצה"ל. אבידן, בן למשפחה חרדית, למד במשך שמונה שנים בישיבות ואף הדריך באחת מהן. "תמיד רציתי להתגייס לצה"ל ואני חושב שאין דבר הסותר בין תורה לצבא", הוא אומר. משקיבל את הצו הראשון החליט להתגייס ל'נצח יהודה', למרות התנגדותם של בני משפחתו. "המשפחה שלי קיבלה קשה את העובדה שהחלטתי להתגייס. כבר שישה חודשים שאני לא חי בבית. בתחילה ההורים חשבו שאם אתגייס לצה"ל אני אוריד את הכיפה ואהפוך לחילוני, אבל היום הם מבינים ששום דבר מהאמונה שלי לא השתנה והם מתחילים לקבל את המצב. אפשר לקיים את שני הדברים יחד, ההוכחה לכך היא נצח יהודה".

לא מתחרט

גדוד 'נצח יהודה' הוקם בשנת 1999 בפרויקט משותף של צה"ל, משרד הביטחון ועמותת רבנים, על מנת לאפשר לבני ישיבות חרדים לשלב שירות צבאי קרבי עם המשך שמירה על אורח חייהם האדוק. "יש לנו תנאים טובים מבחינת הדת. מקפידים איתנו מאוד על תפילות, יש לנו שיעורי תורה במשך שעה ביום ולעיתים גם שעת לימוד", מספר אלעד. "היינו במשך שבועיים בשטח, ישנו באוהלים, כשגשמים עזים ירדו. למרות זאת הגיע רב שהעביר לנו שיעור במשך כ-40 דקות. כלומר, לא ויתרו לנו על זה. יש הרבה חיילים שעדיין לומדים, וסדר היום שלהם לא השתנה. כמובן שהם לא לומדים כל היום משום שישנם האימונים, אבל אפשר בהחלט לומר שהם התחזקו עוד יותר".

את צעדיו הראשונים עשה גדוד 'נצח יהודה' דווקא כפלוגה של גדוד ההאחזויות 903 של הנח"ל, על כן הוא כונה "הנח"ל החרדי". בתחילת 2002 הפך לגדוד עצמאי. חיילי הגדוד מתגייסים לשירות של כשלוש שנים ועוברים מסלול הכשרה הזהה לזה של שאר גדודי כפיר הכולל הסמכת לוחם חי"ר (חיל רגלים), תעסוקה מבצעית ואימונים. גזרת הפעולה של הגדוד הינה בקעת הירדן וגב ההר. במסגרת פעילותם מבצעים הלוחמים סיורים, פעילויות יזומות, מארבים ומעצרי מבוקשים רבים. לאחר שנתיים של שירות פעיל יכולים החיילים לצאת ל"שנת משימה" - שנה בה הם משלימים בגרויות, רוכשים מקצוע ומתנדבים בקהילה. "ידעתי שהטירונות כרוכה בכמה חודשים של מאמץ פיזי קשה. לי באופן אישי מאוד קשה", מתוודה אלעד, "לא התאמנתי לפני הגיוס, באתי מהישיבה - שם בכלל לא עושים פעילות גופנית". על המשמעת בצבא מעיד כי היא "יותר קלה לי משום שהייתי בישיבה, בה המשמעת מאוד קשה, כמעט כמו בצבא. כשאני על מדים אני חש הרגשה מיוחדת. אני גאה במה שאני עושה - אני מגן על המדינה שלי. אם לא אנחנו, אני לא חושב שמישהו היה יכול לחיות פה. אני לא מתחרט או מצטער על החלטתי ולו לרגע".

המטרה - לשרת את המדינה

"השילוב בין צבא ונישואין הוא קשה, אבל אנחנו מסתדרים". שמעון ברדה, בן 24, עלה ארצה מצרפת בשנת 2005 ולמד במשך שנה בישיבה. על אף גילו המאוחר והעובדה שהוא נשוי, החליט להתגייס לצה"ל. "זה היה מובן מאליו שאתגייס. החלטתי להתגייס ל'נצח יהודה' משום שהמסגרת התאימה לאורח חיי. קיבלתי מההורים תמיכה מלאה, הם גילו הבנה רבה ואמרו שזה משהו שאני צריך לעשות", מספר ברדה. על הקשר עם אשתו אומר כי "זה קצת יותר קשה, משום שאנו לא מתראים במשך השבוע, אבל גם היא תומכת ומבינה. מעבר לכך אני מקבל עזרה רבה מהסגל, בכל פעם שאני נתקל בבעיה אני יכול לפנות אליהם, היחס שלהם אליי הוא מצוין".

"אני באופן אישי גאה מאוד במה שאני עושה", מסכם טוראי ברדה. "כל מה שאנחנו עושים זה במטרה לשרת את המדינה, וגם אם קצת קשה, צריך לקבל זאת בהבנה ובאהבה".

http://www1.idf.il/DOVER/site/mainp...&docid=61569.HE


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files///4//41594.jpg]

המשפחה שלו לא כזאת בכל מקרה כבוד