27-04-2007, 01:04
|
|
|
חבר מתאריך: 22.09.06
הודעות: 7
|
|
עצבות...
עברה מעל שנה מאז שנפרדנו!!!
מעל שנה! ואני פשוט לא מצליח להתנתק ממנה, אני כבר לא רואה אותה בכלל, מדבר איתה אולי פעם בחודשיים באייסיקיו, אבל לפחות חצי יום כל יום אני מקדיש לה מחשבה... ופשוט לא יכול להתנתק...
אי אפשר להבין בכלל מה עשיתי כדי להוכיח לה ולהוכיח לעצמי שאני לפחות טוב כמו החבר החדש שלה (כבר לא כזה חדש)... הצבתי לעצמי אתגרים אישיים כל כך גדולים, שבאותו זמן ידעתי שאין שום סיכוי שאני אצליח לעבור, אבל עברתי בזכות התמדה מטורפת ובאמת עברתי סוג של התפתחות אישית והוכחתי לעצמי שאני יכול לעשות הכל, גם דברים שבחיים לא חשבתי שאני יכול...
אבל מצד שני יש את הקול הקטן הזה בראש "באמת היה שווה לך לעשות הכל רק כדי להוכיח לה?", כי בתכלס לא הייתה בי ציפייה שזה ישנה משהו, אבל הייתי חייב להוכיח...
ועכשיו אחרי כיבוש אחד האתגרים הגדולים של חיי, נוחתת עליי תחושת ריקנות מטורפת "בשביל מה זה היה טוב?", אתה רואה שבעצם שום דבר לא השתנה...
נשארתי עם המחשבות הבלתי פוסקות עליה ותחושת העצב...
|