23-05-2007, 14:39
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
|
|
תהליכים במערך הלוחם - מודל הסיירת, פיעפוע והתנפחות
בהודעה הזו אני מנסה לנסח בצורה מסודרת כמה מחשבות שעברו לי בראש בחודשים האחרונים, ואשמח אם תוסיפו, תרחיבו וכמובן - תתקנו לי טעויות והנחות שגויות. ההודעה עוסקת בשלושה תהליכים שניתן להבחין בהם במערך הלוחם של צה"ל: "מודל הסיירת", "פיעפוע יכולות" ו"התנפחות מערכים" - שלושה תהליכים אלו מתקשרים זה לזה בסופו של דבר, ולכן אני מציג אותם כאן יחדיו. אני מתנצל מראש על השמות הגל-הירשיים-משהו שנתתי לתהליכים, אבל לטעמי הם ברורים במידה נסבלת.
א) מודל הסיירת:
הצבא הוא מערכת גדולה ודי מסורבלת. כאשר רוצים להטמיע יכולת חדשה כלשהי או להתמודד עם מצב מבצעי חדש ובעייתי, זה די מסובך לשנות מסגרת קיימת או להתחיל ללמד אותה את היכולות החדשות הנדרשות. יש כאן גם עניין של יוקרה אישית ואינטריגות בין אנשים, ובירוקרטיה בשפע. הרבה יותר קל, במקום זה, להקים "סיירת" שתטפל בצורך החדש.
במקום להתמודד עם השגרות של יחידה קיימת, אפשר להקים יחידה חדשה מאפס. זה מתחיל עוד בימי יחידה 101 - יחידות סדירות קיימות התקשו קצת עם צרכים מבצעיים מסויימים, היה מי שדחף ומי שרצה, וכך קמה יחידה מתמחה. דוגמא עדכנית יותר היא יחידת "אגוז" שהוקמה כדי להתמודד עם צרכי הלחימה בלבנון, ואני בטוח שאפשר להביא עוד דוגמאות.
במקום להעמיס על יחידות קיימות עוד כשירויות ותורות לחימה אותן הן יצטרכו לרכוש במקביל לפעילותן השגרתית הקיימת, פשוט מקימים יחידה שזו מומחיותה ומפתחים לה תורת לחימה ושגרות פעולה על לוח-חלק-לכאורה. יחידה כזו תכונה כאן מטעמי נוחות בשם הפופולרי "סיירת" למרות שלמרבית ה"סיירות" האלה אין קשר רב לסיור.
ב) פיעפוע יכולות:
סיירות ויחידות יעודיות אינן מתקיימות בואקום. לצידן פועלות גם יחידות קיימות, ומפקדים, בעיקר בדרגי קצונת הביניים, עוברים לא פעם מהסיירות לגדודים רגילים ויחידות אחרות שאינן סיירות (גם אם מההגיון הפשוט ש"סיירות" לסוגיהן נוטות להיות יחידות קטנות יחסית, בעיקר בתחילת דרכן, ואין כל כך הרבה מקום להתקדם בתוך הסיירת עצמה).
מכיוון שסיירות כפופות פחות לשגרות העבודה של יחידות רגילות, הן מקום טוב לנסות בו תורות לחימה חדשות ואמצעי לחימה חדשים. הרעיונות והאמצעים הללו מפעפעים לא פעם ליחידות אחרות - בין אם דרך מפקדים שצמחו בסיירות ובין אם מתוך התרשמות ברמות ממונות מכך שאמצעי או אופן פעולה שעובד טוב בסיירת יכול להתאים גם למערך הלוחם בכללותו.
ג) התנפחות:
מערכות נוטות להנציח את עצמן ולגדול. לעיתים דרישות של פעילות מבצעית יכתיבו את הגדלתה של הסיירת מכוח קטן ליחידה גדולה יותר. מכיוון שקידומם של מפקדים מושפע מהביצועים שלהם, מפקדים ידרשו לא פעם עוד פעילות, וזו תדרוש עוד כוח אדם הן בקרב הלוחמים והן במערך המפקדה. בסופו של דבר, הסיירת מתנפחת והופכת לעוד יחידה, עם הסרבול והשגרות הכרוכים בכך. הדוגמאות הבולטות שאינן מפרות את כללי ביטחון השדה הן:
הפיכת יחידה 101 לגדוד צנחנים ולאחר מכן לחטיבת חי"ר רגילה לכל דבר.
הקמת צוותי תצפית יעודיים שהפכו ליחידות תצפיות עצמאיות שהפכו בסוף לחיל בפני עצמו (מוד"ש).
הקמת פלוגות חרמ"ש לצורך טיפול בבעיות הבט"ש בשטחים, התגלגלותן לגדודי חרוב ודוכיפת, הקמת גדודים נוספים, חיבור כל הגדודים לאגד ואז כיוזמה של מפקד להוט - הקמה של חטיבת חי"ר חדשה.
הקמת אגוז כיחידה ללוחמה בלבנון, "המצאתה מחדש" לאחר הנסיגה מלבנון (מערכות רוצות להמשיך להתקיים, וגם אם אבדה הסיבה להקמת מערך מסויים מוצאים לו סיבות חדשות) והפיכתה לגדוד כמעט לכל דבר.
וכשה"סיירת" מתנפחת ליחידה רגילה, עדיין עולים מצבים בהם צריך להסתגל למצב מסויים - ומה עושים אז? מקימים סיירת חדשה...
|