משפחתו של זכריה באומל, אחד משלושת נעדרי הקרב בסולטן-יעקב, מסרבת להרים ידיים. לדברי יונה באומל, אביו של זכריה, לידי המשפחה הגיע ספר שהחזיק זכריה בשבי, ובו קודים שכתב.
לדברי האב, הספר "מפת אהבה", הגיע למשפחהבאמצעות שליח שביקר בסוריה והעביר את הספרלד"ר סטויארט דיטשק, רופא אמריקני שמקורב לממשל האמריקני וחבר אישי של זכריה באומל, שביקר לפני שנה וחצי בסוריה. באומל טוען שבנו סימן בספר מילים שהם ראשי תיבות של שם המשפחה הקודם של אימו מרים - טורצקי. האב טוען שרק הוא, אשתו ובנו מכירים את ראשי התיבות - M.T.U.C.
היתה לנו בדיחה בבית, כאשר היינו כותבים את ראשי התיבות של אשתי, שמשמעותן באנגלית ראש ריק", אמר יונה באומל. "זה היה דבר סודי אצלנו בבית. כאשר ראיתי את סימון המילים הללו בספר, הבנתי שרק זכריה הוא שסימן אותן".
באומל העביר את הספר למחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. בבדיקה שערכה המשטרה, ושתוצאותיה הגיעו לידי NRG מעריב, מסומנים המשפטים הבאים : "ילד נטוש"; "הצילו עזרו לי"; "יש לי תקווה"; "מונה תקווה" ו"לא יכול לשנות את העבר".
"זה מרעיש מבחינתי", אמר באומל. "אין לי ספק שזה אות חיים מבני. יש לי ממצאים נוספים המוכיחים שבני בחיים וכלוא בסוריה". באומל הוסיף כי גורמים אמריקנים רמזו לו שבנו בחיים.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/883/477.html

23 שנה בשבי (אם אני לא טועה) ולא להתמקח עבורו, לנצל אותו על מנת לפגוע בישראל, כל דבר.
האמת, אחרי 23 שנה, אני מעדיף להאמין שהוא מת ולא נרקב באיזה תא בסוריה