שם הספר: יום שלא טוב למות בו, מאת שון ניילור.
הספר יצא בהוצאת משרד הבטחון ומגולל את סיפורו של מבצע "אנקונדה" שנערך ע"י הצבא האמריקני ב-2002 באפגניסטן ללכידת אנשי הטאליבן ואל-קאעידה. המבצע נכשל והמחבר מנסה לנתח את הסיבות לכשלון, בהן בינוניות של מפקדים, פיקוד בשיטת הפלאזמה, בורות, טיפשות, קיבעון מחשבתי ופקודות עמומות...

"החשש מטעויות הוא אבי הביורוקרטיה ואויבה של החדשנות" (קאמפארד).
"שגיאה שמסרבים לתקן הופכת למחדל" (לינדון ג'ונסון).
"הפשרה של היום היא הנורמה של מחר".

עד עכשיו אני שואל את עצמי כמה המבצע היה נשאר בתודעה, אם לא היה קורה הקרב בטאקור גאר שכבר הספיק להפוך לסוג של מיתולוגיה. בנוסף, נחשפת ערוותם של קציני פיקוד המבצעים המיוחדים שהיו אמורים להיות - יותר מכל גורם אחר - מקור לחדשנות מקוריות והעזה אך בפועל הציגו את ההיפך.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אם תקראו את הכיתוב בגב הספר ותחליפו את השם צבא ארה"ב לצה"ל לא תוכלו להבדיל בין ספר זה לבין "שבויים בלבנון"

תודה על ההמלצה.

למי שמתעניין, TIME העלו לרשת סיקור לא רע של מבצע אנקונדה.

http://www.time.com/time/covers/1101020318/popup/

כמו כן, מידע נוסף ניתן למצוא בספרו של דאגלאס א. מקגרגור, השתנות תחת אש. שם הוא מאשים בעיקר את החוסר במודיעין בזמן אמת כגורם לאי הצלחה במבצע.