 |

07-09-2007, 04:36
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
למה לא רלוונטיים? מי שלא מאמין בזכותו על הבית, לא יילחם עליו...
1. קק"ל קנתה ר-ק מערבים, ואת הקרקעות הקצתה על בסיס לאומי, אך ורק ליהודים. זוהי אפלייה בוטה
ומזעזעת. שום הבדל בהשוואה להיום. ההבדל אינו בקק"ל, אלא באיך שתופסים את המדינה ואת האידיאה
הציונית...
2. האבוריג'ינים והשחורים בהחלט לא אהבו את האוסטרלים והאמריקנים (מסיבות טובות), אבל מעולם לא
החזיקו בשאיפות לביטוי לאומי, שהיווה איום על ההגמוניה האוסטרלית/אמריקנית. הערבים כאן החזיקו ומחזיקים בכאלה עמדות. בעד 1976 אכן הערבים התנהגו באופן מאוד לא אלים. הסיבות לכך קשורות
יותר בפחד (הטבח הנוראי בכפר קאסם, הטביע חותם של 18 שנים), מאשר הנאמנות. מ1976 ואילך יש
תהליך של הסלמה, שבשנים האחרונות תפס תאוצה מטורפת. המתונים במגזר הערבים מתחבאים מתחת
לאדמה, שכן מסוכן להיות שם מתון בימינו - בגלל שאנחנו לא מפחידים, אבל התנועה האסלאמית ובל"ד
דווקא כן מפחידים...
הערבים בישראל לא מצדיקים יחס של אוייב, אבל בטח לא מצדיקים יחס של ביטול זהותה הציונית של
המדינה, רק בשביל התקווה הנואלת לדו-קיום. המרחק בין לא למכור להם אדמות לבין לגרש אותם, הוא
עצום ורב - עובדה שהם לא גורשו ב106 השנים הראשונות של קק"ל הנפשעת...
3. פעולותיה של הציונות טרם המדינה היו לאומיות בדיוק כפי שהן היום. הניסיון להגדיר אופי של
פעולה עפ"י מועד ביצועה, אינו רציני. מרגע שויתרת על זכותך להגדיר את אדמות הלאום כרכוש יהודי
היום - אין לך זכות לטעון שבעבר זה כן היה בסדר...
שוב, אין לי בעייה עם זניחת האתוס הציוני מצידם של גורמים בשמאל, אני רק רוצה שיבינו מהן
ההשלכות של זה - וההשלכות של זה הן ויתור על סיכוי לקיים כאן מדינה יהודית לטווח הבינוני והארוך.
4. בנוגע לטענות כלפי ישראל, אני צודק, וצודק עוד יותר...P: העולם לא מתחלק לכאלה ששונאים
וכאלה שלא שונאים, אלא לכאלה ששונאים, כאלה שאוהבים והרבה שלא 'כפת להם. אלה ששונאים,
לא ממש מתעניינים בכמה תלקה עצמך בשביל למצוא חן בעיניהם, אלה שאוהבים אותך עכשיו, יאהבו
אותך גם אחרי שתלקה עצמך (למרות שחלקם ודאי יהרהרו משהו לגבי התמהונות היהודית והמזוכיזם
הכרוני שלהם...), ולאלה שלא אכפת - ימשיך לא להיות אכפת. כל הסיפורים האלה, כאילו מישהו אוהב
או שונא אותנו בגלל דברים שאנו עושים, משלה עצמו. אנחנו פסיקון קטנטן שהפך לסמל שלא
באשמתו, של השלומיזם הבינ"ל, ולשעיר לעזאזל של הרצון האירופי לנקות מצפונם על רצח של
מליוני יהודים בימי השואה, ומאות אלפי "נייטיבס" בתקופת הקולוניאליזם שלהם. מסיבה זו אנחנו יופי
של שעיר לעזאזל: כשהם נוגחים בנו, הם גם מנקים מצפונם על מה שעשו ליהודים, וגם מרוויחים
תחושת זיכוך על כך שהנה הם עוזרים לעם "יליד" כנגד "לבנים שפלשו לאדמתו ועושקים אותו". אותם
נאורים-טהורי-לבב ממש לא מתעניינים בזה שתגיד להם שהתנערת מקק"ל ומפשעיה, שכן הם
מסתכלים על הכתובת שלך, ורואים את שרידי הכפר שהיה או לא היה שם קודם (גם אם לא היה, הם
יגידו שהיה...).
זה שנחסל את הצביון הציוני שלנו, לא יעזור בהסברה. להיפך, זה רק יוכיח להם שהם צדקו כל העת
לגבינו - והנה אפילו אנחנו מודים בכך...
5. ללא החרם הייתה-גם-הייתה התפרקות של דרא"פ. עובדתית, התל"ג של דרא"פ לא נפגע כתוצאה
מהחרם, מסיבה נורא פשוטה: החרם היה בלוף. איש לא כיבד ואיש לא חלם לכבד אותו. דרא"פ
הייתה עשירה במחצבים, היא הייתה מאחז חשוב במלחמה הקרה, ואחריה היא מיהרה לפתח יופי של
קשרים עם מדינות הבלוק המזרחי לשעבר, והצליחה לפצות על כל הפסדי הסחר שנגרמו מכך
שמדינות מערב אירופה החליטו בשעה טובה לקיים את החרם...
מכיוון שלא עמדנו בסכנה של חרם בינ"ל כתוצאה מ"פשעי קק"ל", הרי שהשאלה הזו מיותרת. ייתכן
שלא נשרוד חרם בינ"ל, אבל אם חרם בינ"ל יכול לקבפל אותנו באיקס - הוא יקבל אותנו בוואי, וכפי
שציינתי, אלה שרוצים שנוותר על זהותנו הציונית, לא יסתפקו בויתור על זכותנו לאדמות הלאום, אלא
ירצו שנוותר על זכותנו לריבונות יהודית. אין כאן אמצע.
ושוב, אני לא רואה חרם בינ"ל שיוטל עלינו למען הפלסטינים, חרף אהבת "נאורי המערב" כלפיהם,
השיקול המערבי בסנקציות, הוא קודם כל כלכלי (תראה איך הם נמנעים מהטלת סנקציות אמיתיות על
איראן...).
6. מי שמוותר על קק"ל היום, יכול להגיד עד מחרתיים שהוא לא מוותר עליה רטרואקטיבית, אבל איש
לא יאמין לו - ובצדק. אין שום הגיון לספר סיפורים על כך שמה שהיום עושים, זה נורא ואיום, בעוד
שדברים מחרידים לאין שיעור נעשו בעבר (כניסת בריונים שכירים לתוך כפרי בוץ וזריקת תושביהם
האריסים, כפי שנעשה לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל, ערש הציונות, בשנות העשרים...).
אין תוחלת להשוות זאת לויתור על הפלמ"ח, שכן המדינה לא מחזיקה גוף שישמור על אדמות הלאום
בידי היהודים, בעוד שצה"ל בהחלט לקח על עצמו את כל תפקידי המחתרות.
7. אפשר להאמין בזכותנו לחיות כאן, וגם להאמין בצורך לאפשר מקסימום שיוויון אזרחי - וגם להבהיר
שהעקרונות של האבות המייסדים, בדבר היות מדינה זו, מדינתו של העם היהודי. במדינת העם
היהודי יש הגבלה על העברת קרקעות ללא-יהודים. אפשר לראות בזה אפלייה, בדיוק כשם שאפשר
לראות אפלייה בחוק השבות (ובין מי שמוותר על קק"ל היום, יימצא מי שיסביר מחר מדוע חוק השדבות
אינו שיוויוני בשעה שקרוביהם של ערביי ישראל, נמקים במחנות פליטים בלבנון...).
8. לא התחלתי עם חמ"מ, רק ציינתי שגם המדוייק שבאמצעי הלחימה, הוא חסר ערך, כאשר הצד
שמחזיק בו, לא חושב שיש סיבה להלחם דווקא על חתיכת הקרקע נטולת הנפט, והחמה הזו...
אנחנו נמצאים בנקודת מפתח - האירופאים יכולים להרשות לעצמם להלקות עצמם רטרואקטיבית על
חטאי עבר, שכן הם מופרדים מה"קרבנות" ע"י הים התיכון, ואפילו שם זה מתחיל לעלות להם ביוקר
(וההתפרעויות של המסלמים שם רק תגדלנה בעתיד). אנחנו, לעומת זאת, מוקפים ב"קרבנות
הקולוניאליזם הציוני", ואין לנו שום לוקסוס לבוא ולהודות שבעצם היינו לא בסדר.
יש לכך שתי סיבות:
1. בסה"כ היינו בסדר גמור, בטח בהשוואה לכל עם "קולוניאליסטי" אחר...
2. ברגע שנודה שלא היינו בסדר, אבדה ההצדדקה ל"פלישתנו לכאן". את אובדן הדרך של היום,
התחלנו בנאום שחיבר החכם בלילה איתן הבר, לרבין, ובו ציין ש"לא באנו לארץ ריקה". ממשפט זה יש
מדרון חלקלק שבסופו ההודאה שקיומנו כאן הוא עוול. באמצע מדרון זה נמצא ביטול תפקידה המפואר
של קק"ל אז והיום.
|
|