ב31/12 התגייסתי לצה"ל. בהתחלה חשבתי שאני אעשה טירונות 02 רגילה בבסיס רגיל ואז כמו שתכננתי לעבור לקרבי.

דקה לפני שעזבנו את הבקו"ם הודיעו לנו שאנחנו הולכים למחו"ה אלון.
חשבתי שזה בסיס רגיל שאני לא מכיר ואמרתי "סבבה". אתמול יצאתי הביתה אחרי 4 ימים במקום הזה ואני אומר לכם, זה לא המקום בשבילי.

הסיבה ששלחו אותי לשם היא שבצו ראשון, כשנפגשתי עם המראיינות האישיות, אמרתי שאני לא יודע לאן אני רוצה להתגייס(1. מוטיבציה נמוכה) ושאני אלך לאן שיירצו(לא חשבתי קדימה וזה מעצבן אותי). אמרתי שהייתי ב3 בתי ספר שונים ועכשיו אני אקסטרני(2. קה"ס).

שאלו אותי בנוגע לחברים וכל מיני אמרתי שיש לי כמה חברים טובים ושאני מעדיף לראות סרט בDVD במקום ללכת למסיבה פרועה(3. "הפרעת אישיות").

בקיוסק מידע כתוב "פוטנציאל להופעת קשיי הסתגלות".

בהתחלה רצו לשלוח אותי למקא"ם אבל ערערתי וביקשתי פגישה עם הקב"ן והיא אמרה שאני לא נער מקא"ם ושאני אעשה 02 כמו רוב המתגייסים ואם אני מרגיש שאני מסתדר בצה"ל אני אבקש לעבור ויאשרו לי.

מהיום הראשון, מההגעה לבקו"ם, לא היתה לי אף בעיה אחת. הסתדרתי עם האנשים במחלקה שלי, צחקתי איתם. נתנו לנו תורנות מטבח עשינו אותה כצוות ועשינו עבודה טובה.
בבסיס עצמו עשיתי כל מה שאמרו לי, הסתדרתי עם כל האנשים במחלקה שלי, יש צחוקים, יש "שנאה" משותפת למפקדות ודאחקות על חשבונן. אומרים לי לרדת ל10-20 אני יורד ועושה. אומרים לי לרוץ אני רץ(וזה קשה...נתנו לי מגפיים מידה 48 אבל אני מידה 45 וקשה לי לרוץ...סיפרתי למפקדת היא אמרה משהו כמו "אתה תשרוד" והרגליים שלי כחולות ותפוסות). אומרים לי לעמוד ולא לזוז אני זז ולא עומד. מה שאומרים לי אני עושה ונותן 110%.

גם כשאני סובל ממחסור בשעות שינה בגלל שחבריי לצוות מעדיפים להרעיש ולעצבן את הסמלת במקום להירדם אני ממשיך הלאה ולא מתלונן.

כול החיילים חוץ ממני סובלים מבעיה אמיתית. או פיסית או נפשית והם אחלה חבר'ה אבל אני לא שייך לשם ואני לוקח את מקומו של חייל שבאמת צריך את העזרה שהם מציעים.

אמרתי למפקדת שלי והיא אמרה שהיא רואה שאני יכול להיות קרבי(אבל נראה לי שמשלמים לה לומר את זה) ואמרתי למש"קית ת"ש שקלטה אותי(היא אמרה משהו על להביא את ההורים לחתום אצל מישהו) ואמרתי למש"קית שבאה לדבר עם האנשים במחלקה שלי והיא אמרה שהיא תברר איך זה הולך ותחזור אליי.

הגעתי הביתה וסיפרתי להורים על כול העסק ביש הזה והיא התקשרה לחמ"ל ואמרו לה שני דברים:
1. שאני יכול להיות קרבי, שאני צריך ללכת לקב"ן בבסיס ולהגיד לו על זה.
2. להגיד למפקדת שלי על הנעליים(שוב...) והיא תהיה חייבת לתת לי פטור ולהשיג לי מגפיים במידה שלי.

אפילו המנהל שלי כתב להם מכתב המלצה ואמר שאין לי שום בעיות, שאני בן אדם טוב, שאני תלמיד טוב. שתי דמויות ציבוריות שמכירות אותי כתבו מכתב המלצה וכתבו אותם דברים טובים.
אפילו שלחתי להם את התעודה שקיבלתי על ההתנדבות שלי במלחמת לבנון השנייה.

כל מי שמכיר אותי שנים, חודשים, שבועות או ימים יודע שאין לי בעיות מהסוג הזה, אפילו חבריי למחלקה/צוות תהו "מה אתה עושה פה?" ואמרו שאני לא שייך לשם.

מהיום הראשון בבקו"ם הוכחתי שכול הדברים ה"רעים" שכתובים בקיוסק האישי הם לא נכונים, שאין לי בעיות, והראיתי שיש לי מוטיבציה גבוהה לשרת.

יש עוד דברים שאני יכול לעשות כדי שיוציאו אותי משם ויעבירו אותי לקרבי?
רוצים שאני אסגור שם שבועיים אבל אני לא יכול, אני לא שייך לשם, אין לי בעיות, ועבורי זה כמו בית משוגעים/בית-סוהר. אני מרגיש כמו חף מפשע שנזרק אל כלא ששמור לפושעים מהסוג הגרוע ביותר.

יש לכם עצה? משהו מהנסיון הצבאי שלכם? מילת עידוד? משהו? אני משתגע פה.

מאוד מאוד מוזר מה שאמרתה בצוו ראשון לא כזה נורא אתה בטוח שזה הסיבה?

ביקשת שיחה עם אחד הקצינים? מ"מ, ראיון מ"פ, אולי אפילו מב"ס.
בנוגע לנעליים- התשובה של מ"כית "אתה תשרוד" לא מקובלת עליי, ובטח שלא צריכה להיות מקובלת עלייך. אני רוצה לראות אותה או כל מישהו אחר מהסגל שלך מסתדר טירונות שלמה עם נעליים שגדולות עליו בשלוש מידות.
נעליים לא מתאימות יש להחליף באופן מיידי, משום שהם עלולות להביא לפגיעה ברגליים.

יחד עם זאת, קח בחשבון שרק אחרי הטירונות מתחיל הצבא האמיתי. אתה יודע מהן האופציות שלך לאחר הטירונות?

לעולם אשא דגלך בגאווה

אמרו שנראה קצין מיון בסוף הטירונות. כל מי שיוצא משם יוצא לשירות קל"ב.
אני רוצה חי"ר. אם הייתי חושב שאני לא מסוגל, ולא הייתי משתלב לא הייתי דוחף קדימה ומסתפק בקל"ב.

יצא לך לדבר עם מישהו מהסגל על זה?
מה שני יכול להציע, זה שאם לא תצליח לעזוב את מחו"ה אלון עד סיום הטירונות, תסיים אותה כמו שצריך, גם אם זה אומר לחרוק שיניים ולהחזיק את עצמך.
תהיה טוב, תהיה ממושמע, ותכניס לעצך לראש שזאת רק טירונות.
לאחר הטירונות תגיש טופס 55 עבור יחידה קרבית. אם תהיה חייל טוב, סביר להניח שחוות הדעת של מפקדיך תהיה חיובית- מה שיעזור לך.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ציטוט:

הסיבה ששלחו אותי לשם היא שבצו ראשון, כשנפגשתי עם המראיינות האישיות, אמרתי שאני לא יודע לאן אני רוצה להתגייס(1. מוטיבציה נמוכה) ושאני אלך לאן שיירצו(לא חשבתי קדימה וזה מעצבן אותי). אמרתי שהייתי ב3 בתי ספר שונים ועכשיו אני אקסטרני(2. קה"ס). שאלו אותי בנוגע לחברים וכל מיני אמרתי שיש לי כמה חברים טובים ושאני מעדיף לראות סרט בDVD במקום ללכת למסיבה פרועה(3. "הפרעת אישיות").

מה זה קשור? אני גם אמרתי משהו בסגנון וסתם דפקו לי קב"א 49. שלחו אותך למחווה אלון נראה לי בגלל העברית שלך. שיכול מאוד להיות שהיא נמוכה (אולי לא התכוונת שזה יצאה ככה).

הוא כותב ללא שגיאות כתיב, תוך שימוש במילים "יפות", כך שלדעתי, טיעון השפה הוא לא הסיבה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני לא אמרתי שאין לו עברית טובה.
אולי זה פשוט מחדל בצו ראשון, טעות. הוא בעצמו אמר שבראיון האישי הוא לא התכוון למה שהוא אמר, אז יכול להיות שבאימות נתונים גם יצא מה שיצא.

קראתי באדיקות ואני מקווה שמה שאני אשאל או אענה ייסבר את אוזניך...

מעניין אותי לדעת באיזה פלוגה אתה במחו"ה אלון, "סער"?

ממה שאתה מספר אין שום סיבה מהצו הראשון שתגיע באמת למחו"ה אלון, יש דברים שכתבת שלדעתי חוץ מלכתוב "היא אמרה משהו בסגנון או משהו כזה"... אתה צריך באמת לחשוב ולהיזכר במה שהיא אמרה כגון מש"קית ת"ש או המפקדת שלך, מעבר לכל הקלישאות הן שם בשבילך ובשביל שאר החיילים בצוות שלך או במחלקה תאמין לי שהן עושות עבודה קשה מאוד, שמעבר אליך יש עוד חיילים שהן אחראיות עליהם, חיילים עם בעיות כאלה ואחרות.
(ולא, המפקדת שלך לא מקבלת כסף להגיד לך שאתה יכול להיות בקרבי, תאמין לי שהיא הייתה מאוד שמחה אם כן)
אתה יכול לבקש לראות קצין מיון לפני סיום הטירונות, אתה יכול לבקש להיפגש עם הקב"ן של הבסיס אתה יכול לבקש לדבר עם המ"מ ולעלות בדרגות למ"פ למב"ס...

מחוו"ה אלון זה בסיס מצויין שפותח דלתות לפני "הצבא האמיתי" מעניק לך דרכי התמודדות שונות מחייל שגוייס "ישירות" לצבא הגדול,
לא מחייב כלל שתשרת קל"ב או תהיה "גו'בניק", הכל תלוי המלצות מפקד/ת, וקצין מיון בסוף הטירונות.

אני לא טוענת לרגע שאין שגיאות במערך הצבאי, יש ואפילו יותר מידי , אך זו מערכת שמתנהלת כבר הרבה מאוד זמן עם הרבה מאוד אנשים בתוכה וכיאה למערכת כזאת גדולה, גם כאן יש "פישולים".
אני מאוד מקווה שתמצא את מקומך, גם אם זה בתוך מחוו"ה אלון וגם לאחר מכן ב"צבא הגדול".

כן, אני ב"סער".

המפקדת שלי(של הצוות) אמרה "אני רואה שאתה מתאמץ, מלא מוטיבציה ואני מאמינה שאתה יכול להיות קרבי".
היא אמרה את זה במהלך הראיון האישי שעשו לי אחרי ששוחחתי עם המשקית ת"ש(לא זו שקלטה אותי, השנייה.) המפקדת אמרה שהיא יודעת על הרצון שלי לשרת בקרבי ושהיא תעזור לי בזה.

"ולא, המפקדת שלך לא מקבלת כסף להגיד לך שאתה יכול להיות בקרבי, תאמין לי שהיא הייתה מאוד שמחה אם כן". לא כסף, אבל בטח יש להן ספר הדרכה שבו כתוב מה לומר לחייל כדי לגרום לו להרגיש טוב.

סה"כ אני מאמין שהיא התרשמה לטובה.