
16-01-2008, 22:33
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
יש בעיה חמורה הרבה הרבה יותר. יש שלושה סוגי משתמטים אפורים שלא מופיעים בשום סטטיסטיקה.
1. חיילים שלא מסיימים את תקופת השירות. פורשים באמצע הטירונות, או אמצע השירות הצבאי או עורקים, או הולכים על קב"ן וכד'.
2. חיילים שמסיימים תקופת שירות מלאה, אבל לא בתפקיד המקורי שלהם. לא בגלל קידום, או פציעה, אלא בגלל השתמטות. אלו תורמים לאבטלה הסמוייה בצבא ששואבת משאבים ומבזבזת זמן וכסף רב.
3. חיילים שמסיימים תקופת שירות מלאה, ובתפקיד המקורי, אבל לא עושים את תפקידיהם, עציצים. במקרים קיצוניים, הם לא מסתערים, לא יורים, לא נלחמים אפילו הם בגופם נמצאים בחזית.
נדרשת אחריות רבה להפריד בין החולה המדומה לחולה האמיתי. מי אני (או מישהו) שישפוט את חומרת המשבר במשפחה של החייל או מידת השפעת המשבר על תפקודו. היו חיילים מבתים הרוסים ושכונות פשע ומצוקה שהצבא רק קידם, שיקם וחילץ אותם ממעגלי הפשע והעוני. מאידך היו כאלה שבעיות חמורות פחות גרמו להם לעזוב הכל לערוק או להתאבד.
להשתמט או לא להשתמט זה בסופו של דבר החלטה פרטית ואישית, ומאחר והיא כזו צריך להכניס מערכת חדשה של שיקולים, תמריצים ומחירים על כל החלטה. במקביל, דרושה מערכת שירות לאומי חובה, שקולטת חיילים ומלש"בים שצה"ל אינו מתאים להם, אולם הם כן רוצים למלא את חובותיהם כאזרחים. המדינה צריכה פועלים, שוטרים, מדריכים ועוזרי הוראה. שירות לאומי צריך למלא את המיכסה.
_____________________________________
"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה
נערך לאחרונה ע"י Gilgamesh בתאריך 16-01-2008 בשעה 22:44.
|