המסייר ברחבי הארץ נוכח לדעת כי המציאות בשטח היא עגומה ביותר. אזורים שלמים מיושבים אך ורק על ידי ערבים: אזור המשולש, אום אל פאחם, ואדי ערה, הגליל והנגב, רצף של התיישבות ערבית נקיה מיהודים







אתר המקור

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני לא יודע בדיוק מה הדיון שאתה מנסה לעורר פה.
אבל הנה תשובה לשאלה:
חד משמשעית כן!

חייבים להילחם ולמות למען המדינה, הדמוקרטיה, החירות והשוויון. אלה הם הדברים החשובים ביותר! אפילו יותר ממשפחה או מהחיים שלך עצמך.

סיימתי את דבריי

"המדינה, הדמוקרטיה, החירות והשיוויון", הם ערכים מופשטים שבכל הנוגע לישראל איבדו מזמן את
הרלוונטיות שלהם. בישראל אין דמוקרטיה כבר שנים, ולא נראה שתהיה אי-פעם...
שיוויון ודאי וודאי שאין פה. שאל עצמך אם עבריין מין רגיל שאינו עונה לשם חיים רמון, היה יכול לחלום
לשוב למקום העבודה שבו ביצע את עבירת המין שלו...
חירות היא בכלל מושג מופשט: לתושבי שדרות יש "חירות"? הם לא יכולים ללכת לשירותים בלי
להסתכן שתתפוס אותם התרעת צבע אדום. חופש התנועה שלהם מוגבל למרחקים של 15 שניות
ריצה מהמיגונית הקרובה...

מדינת ישראל קמה בתור ערך. העובדה שאפילו משפחתו של ראש הממשלה (האיש ששולח אנשים
להלחם ולמות) לא חושבת שראוי להלחם עבורה, צריכה לרמוז לך משהו...

המדינה נועדה להגן על אזרחיה. אם אינה עושה זאת - ודאי שלא ראוי להלחם למענה ולמות למענה.
עם כל הכבוד, אם המדינה לא מוכנה להגן על תושבי שדרות, אין לה זכות לדרוש מהם להתגייס לצבא,
לשלם מסים, ולמלא אחר חובותיהם כאזרחים. בין מדינה לאזרח ישנו חוזה. האזרח מגן על המדינה
בתנאי שהיא מגינה עליו. אם רק האזרח ממלא את חלקו בחוזה זה - הרי שאינו מגן על המדינה,
אלא על כמה אינטרסנטים שמפיקים תועלת מאחיזתם במוקדי כוח שונים בגוף הקרוי בשם
מדינה.
אני מפנה אוך לדברים שכתב סמ"ר רפנאל מוסקל, הי"ד, לוחם אגוז שנפל בקרב במרון אל-ראס,
במלחמת לבנון השנייה, וכך כתב רפנאל: "יצא לי לשאול את עצמי הרבה פעמים מה יקרה אם גם
אני יעלם, איזה חור ישאר (קטן, גדול)? האם באמת נפלתי במטרה להגן על המולדת או שאני
בעצם כלי משחק בידיהם של פוליטיקאים שדואגים רק לכסא שלהם"?
תזכור תמיד - מושגים מופשטים הם לא דבר מקרי. יש למישהו אינטרס שאנשים יחשבו בסיסמאות
ולא במושגים מוחשיים. אתה לא מגן על המדינה כמדינה, אלא אתה מגן עליה (והיא בעצם קיימת)
כדי לספק הגנה לאזרחיה, ובהם בראש ובראשונה אלה היקרים לך.

רואים שאתה כותב מתוך כעס למדינה.
ונכון אתה צודק בכל מה שאתה אומר, אבל כדי לתקן את הדברים האלה צריך להמשיך ולהחזיק את המדינה ולהגן עליה ולחזק אותה!
אני אסביר לך אין אני מדמיין את זה, שאם אני מתגייס לצבא ומסכן את חיי ומגן על המדינה שלי אני בעצם פותח דלת שכל הזמן נסגרת ומחזיק אותה פתוחה כדי שאנשים ייכנסו ויבצעו תיקונים בחדר בו אני ישן, ואותם אנשים זה למשל המורים, תנועות הנוער וכו'...
אם הייתה יותר השקעה בחינוך בהחלט היה טיפה יותר טוב.
ואתה יודע מה? לא צריך להכריח את תושבי עוטף עזה להתגייס לצבא או לשלם מיסים, אפילו צריך לשלם להם, אבל זה לא בסדר שכל הזמן האזרחים והתקשורת תוקפים את הממשלה ואת הצבא למרות שהם מתכננים מבצעים ומתכננים דרכים בהם יוכלו להילחם בטרור המתמשך.
בגלל זה אנשים מתעצבנים, כי כל יום בתקשורת חוזרים על זה שאין מבצע ואין כלום, אבל למעשה יש תכנונים ואם רוצים שיהיה מבצע חכם שיעבוד טוב חייבים לעבוד עליו ואי אפשר להיות ככה בלחץ, צריך לתת זמן כדי לעבוד על זה ולארגן את זה ולאסוף מודיעין והכול... קצת סבלנות והכול יהיה בסדר, הכול יסתדר.
אני יודע שכשאני אהיה בגיל 60-70 תהיה לי מדינה יציבה וחזקה. נכון שאי אפשר להבטיח כלום אבל ככה אני רוצה להאמין ולהרגיש, אם כולם יהיו פסימיים באמת כלום לא יעבוד.
כאשר תוקפים אותנו מכל כיוון ואנחנו בסכנה כל שנייה ואז עוד יש לחץ מבפנים ושל התקשורת ושל האו"ם והאיחוד האירופי אז באמת אי אפשר לעבוד, ואי אפשר לתכנן מבצע צבאי שיפסיק את הקסאמים והפיגועים.
אני בטוח שעד סוף שנת 2008 יהיה יותר רגוע.
ולפעמים צריך איזו מלחמה רצינית כדי שיהיה רגוע.

המדינה מנוהלת ע"י בני אדם - ש"מוות למען המדינה", הוא בעצם מוות למענם, ולמען האינטרסים
שלהם.
בדמוקרטיה אמיתית אתה נלחם למען ערך שבחרת בו ושיש לו משמעות עבורך. בישראל כיום נלחמים
ומתים למען ספין מוצלח למסיבת העיתונאים של שעה 20:00 בערב בערוץ 2.
"זה לא בסדר שתוקפים את הממשלה והצבא"? חשבתי שאתה בעד דמוקרטיה...
זה ב-ס-ד-ר ג-מ-ו-ר שתוקפים את הממשלה. הבעייה היחידה היא שלא עושים את זה מספיק, כיוון
שהדמוקרטיה כאן פגומה, ולציבור אין שום דרך באמת להשפיע על ההתרחשויות כאן (מעצבי דעת
הקהל ממש לא מוטרדים מהמתרחש בדרום, ולכן לא משדרים לציבור תחושה שבאמת צריך להתרגש
ממה שקורה בדרום, וממה שקרה בצפון ב2006, וכן הלאה). לממשלה יש תפקיד מאוד מאוד
פשוט: לספק הגנה לאזרחי המדינה. אם אינם כשירים לבצע זאת, עליהם להניח את המפתחות על
השולחן וללכת הביתה.
הדיבורים בנוסח "קצת סבלנות והכל יהיה בסדר", הם המשך של חזרה על דקלומי הממשלה. הירי
בדרום נמשך שבע שנים. החיים של 120,000 בני אדם תלויים במצברוח של כמה מחבלים שחיים
בצפון רצועת עזה ומקבלים הוראות מדמשק. לצפות מתושבים אלה ל"סבלנות", זה לא פחות מאשר חוצפה. אם אתה חושב ש"צריך לתכנן מבצע כזה", כנראה שאינך מבין איך עובדת
המערכת. לצה"ל יש, בכל רגע נתון, כמה וכמה תכניות חליפיות לכיבוש מלא/חלקי/ארוך טוווח/קצר
טווח של הרצועה. השאלה היא היחידה היא האם הוא יקבל הוראה לעשות כן. תכניות יש בשפע.
למעשה, זה הדבר היחיד שאין בו מחסור. מה שכן יש בו מחסור, זה נכונות לדאוג לתושבי הדרום.
אתה בטוח שעד סוף 2008 יהיה יותר רגוע, אבל כמובן שאין לך על מה להסתמך. ה"מלחמה
הרצינית" שהייתה לנו ב2006, רק החמירה את המצב. אולמרט אמנם משקר ומספר על "הרתעת
החזבאללה", אבל אנשיו מתלוננים בפני מזכ"ל האו"ם שלחזבאללה יש פי 3 יותר רקטות ממה שהיו
לו לפני 2006 - שמתוכן שליש (10,000 רקטות) הן בעלות טווח ארוך מספיק, בכדי שממש לא משנה לחזבאללה העובדה שהוא לא פרוס דרומית לליטאני...

שווה לסכן את החיים - ואף להיהרג - בשביל המדינה, בשביל ערכים מקודשים, אבל לא בשביל שיטת שלטון, בטח ובטח לא בשביל שיטת שלטון כושלת.
הדמוקרטיה אינה ערך, אינה מטרה, אלא כלי - ואם הכלי לא עובד, לא משרת את מטרתו, מחליפים את הכלי, לא הולכים עם הראש בקיר איתו.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אין בעיה עם דמוקרטיה. מה שיש בארץ אינה דמוקרטיה אלא אוליגרכיה של קליקה סגורה. גרעין קשה של יוצאי מפא"י ומפ"ם.

מי שזוכר (במקרה שלי מסיפורים) את שיטת הציטאלע (הפתק, שעליו כתוב: "הוא משלנו" ז"א חבר מפא"י), אז אנו נמצאים בשלב הקיצוני ביותר שלה.

אני מאמין שהרבה מהלכים פוליטיים ומדיניים חשובים, אפשר להסביר באמצעות היחסים ומאבקי הכוח בתוך האליטה הזו ואלו שמסביבה. הכל משרת אצלם את האינטרס האישי הפרטי. זה האסון. יותר חשוב לאליטה הזו, להניח מקלות בגלגלים ולגבות מחיר ויוקרה בעד הוצאתם מאשר ערך אידאולוגי כלשהו.

בסוף הגרעין הזה ישבר. אם באמצעות המשך תהליכי ההפרטה ואם בהיווצרות גרעיני כוח מתחרים חדשים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אבל גם אילו היתה בארץ דמוקרטיה כהלכתה, עדיין לא שווה לסכן את החיים - שלא לדבר על למות - בשבילה, בדיוק כמו שלא שווה להסתכן עבור אף שיטת שלטון.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אנשים מבלבלים ומזהים "דמוקרטיה" עם זכויות.

בעד זכויות מסויימות אני מוכן בהחלט להרוג ולהסתכן בליההרג. זכויות כמו הגדרה לאומית יהודית (שמזה נגזר ירושליים בירת ישראל), הזכות להגנה עצמית, עלייה חופשית, חופש כלכלי, שילטון החוק, וכד'...
ולא כל זכות שווה לאחרת. לא בשביל כל זכות אני מוכן להילחם. יש זכויות שאני מוכן להקריב למען האחרות.

אלא שמשטרים דמוקרטיים לא תמיד מספקים את הזכויות האלו, ומשטרים לא-דמוקרטיים לא בהכרח מבטלים אותן בצורה גורפת וכוללת. כפי שיש דמוקרטיות גבוליות או מסואבות שאין בהן שילטון חוק, יש גם דיקטטורות נאורות.

אין ספק שדמוקרטיה גרועה עדיפה תמיד על דיקטטור גרוע. אבל אני לא בטוח שההיפך נכון גם כן.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

על ערכים שווה להילחם ועבורם שווה, אם צריך, למות.
אבל בשביל שיטה? לא תודה!

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'