07-08-2008, 16:14
|
|
|
חבר מתאריך: 07.08.08
הודעות: 5
|
|
המת החי
http://www.tsofar.com/zofar/see_article.asp?id=9199
אין גבול למה ששטיפת מוח תקשורתית יכולה לעשות. בשנה האחרונה בעיקר, אנו עדים למסע שיטתי של שטיפת מוח לשכנע אנשים, שבמקרה, רח"ל, שאחד מבני המשפחה יסבול מפציעת מוח אנושה – יסכימו שרופאים יבתרו אותו בעודו בחיים כדי לקצור ממנו אברים להשתלה אצל חולים אחרים.
הדבר דרוש לרופאים, כי חלק גדול מן ההשתלות אפשר לבצע רק כאשר תורם האיברים עדיין חי. כדי להתגבר על העניין ה"פעוט" הזה, פשוט המציאו הגדרה חדשה הקובעת מהו מוות: "מוות מוחי".
זאת, למרות שמדובר במצב בו החולה חי - אם כי במרבית המקרים הוא במצב שלא יחזור כבר להכרה – הן כפי שהוגדר ע"י הרופאים עד לפני זמן לא רב, והן ע"י ההלכה, כלומר, תורת ישראל הנצחית, שאינה משתנה.
שטיפת המוח המסיבית, ששינתה את הגדרת המוות כדי לספק צרכים של רופאים ובתי חולים, הן לעשיית כסף והן בגלל תאוות הכבוד – שהרי הרבה יותר דרמטי לספר על השתלות בחולים שמתפקדים אחריהן, מאשר לטפל בחולים חסרי הכרה שרבים הסיכויים שלא יחזרו לעולם לתפקוד נורמלי רבים מהם במצב המוגדר גוסס, ע"פ ההלכה – עושה שימוש בשינוי מונחים, כדי להטמיע את המסר התעמולתי.
בעולם בו מכולת הפכה ל"מרכול" וספר ל"מעצב שיער", חוסר הכרה כתוצאה מפציעת מוח אנושה הפכה ל"מוות מוחי". אף אחד לא מדבר כמובן על רצח החולים חסרי הישע ע"י הוצאת אבריהם בעודם בחיים, אלא על "הצלת חיים" של המושתלים. במקום המונח הרפואי שהיה בשימוש עד כה – קצירת איברים – אנו שומעים לפתע את המונח "הנצלת איברים". וכיו"ב.
את הכתבה במלואה אפשר לקרוא בלינק המצורף לעיל, שם יפגוש הקורא המעוניין בלינק שיפנה אותו לסדרת כתבות המאירה את הנושא בצורה אחרת לחלוטין מאשר האדם הקורא את התקשורת הסטנדרטית מורגל אליו.
|