"חמאס וביבי- האיחוד" הייתה הכותרת שהופיעה בעמוד הראשי -הכותרת לאחר פתיחת הלינק הייתה "מחיר נסבל" . סימנתי בו את קטע ההסתה , כדי שאף אחד לא יחשוב שמדובר בכותרת בלבד.

הטענה ששני הגופים (העוינים, כנראה) חמאס וליכוד מתנגדים למהלך שחרור אסירים ולכן הוא כשר.משולה לטענה שבחמאס שותלים קפה ולכן יש להפסיק לשתות אותו אצלנו. בכל מקרה, כנראה יש להתנגד לכל עמדה של הגוף העוין האחד (ליכוד) בדיוק כפי שיש להתנגד לעמדה של הגוף העוין השני (חמאס) . את כל זה אפשר לעשות בלי לכתוב בכלל את אותה עמדה. הקורא הנבון יבחין כי אין כאן שום סיבה להכניס את הליכוד בכפיפה אחת עם החמאס אלא כדי להשוות בינהם.
[img]file:///C:/DOCUME%7E1/ADMINI%7E1/LOCALS%7E1/Temp/moz-screenshot-14.jpg[/img]
"שני גופים הזדרזו אתמול להביע את התנגדותם להחלטת הממשלה לשחרר 200 אסירים המזוהים עם ארגון פתח: תנועת חמאס ומפלגת הליכוד. ראש הליכוד, בנימין נתניהו, ודובר חמאס, סמי אבו-זוהרי, תקפו את ההחלטה מכיוונים שונים, אך מסקנתם זהה: השחרור פסול. אם אין די בהתנגדות משותפת זו להכשיר את המהלך, יש גם סיבות נוספות לראות בו מעשה נכון ומועיל.

המתנגדים הישראלים לשחרור פעילי פתח חושדים באהוד אולמרט שהוא עסוק במכירת חיסול לפני שמפלגתו תחליפו באחר, וכל מטרתו כעת היא להטביע חותם, להותיר מורשת. בלא לפסוק אם יש אמת בהאשמות אלה או שמדובר בחשד בכשרים, ובלא להכריע מה תהיה השפעתו של המהלך על חופש הפעולה של הממשלה הבאה, דומה שבוויכוח בממשלה על סוגיית האסירים היתה מידה מזערית בלבד של פוליטיקה פנימית. לראיה, נגד השחרור הצביעו רק שאול מופז, הקרוב רעיונית לקו של נתניהו, ושרי ש"ס.

שחרור האסירים אמור לחזק את כיסאו הרעוע של נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס. הקהילה הפלשתינית, בעזה ובמיוחד בגדה, בוחנת את מאזן ההישגים והכישלונות של עבאס, ומשווה אותו למאזן של חמאס בעזה מאז השתלטותו הכוחנית על הרצועה ביוני 2007. עד כה לא הצליח עבאס להוכיח לעמו כי דרכו, המעדיפה פשרה עם ישראל, הניבה תוצאות טובות יותר מאשר האלימות של החמאס בעזה (ושל חיזבאללה בגבול הצפון). עד לתום כהונתו של אולמרט לא יעלה בידי עבאס להציג ויתורים ישראליים משמעותיים בתחומי הגבולות, הפליטים וירושלים. האופק המדיני אולי אינו מתרחק, אבל הוא לבטח ממשיך להיות בלתי-מושג.

קיצור תקופות המאסר של פלשתינאים היושבים בכלא הישראלי הוא נכס מוחשי שאפשר לתת לעבאס. אמנם חמאס מקווה לקבל אסירים רבים נוספים תמורת החייל החטוף גלעד שליט (ואף אין לבטל את הרושם, למרות ההכחשות, ששחרור האסירים הפלשתינאים הוא נספח בעסקה עם חיזבאללה, כך שההישג הוא בעצם של חסן נסראללה); אבל לפי שעה עסקת שליט היא אפשרות, והשחרור למען עבאס - ודאות.

האסירים אמנם נענשו כדין, אך קציבת העונשים וקיצורם משרתים את העניין הישראלי. הם גם לא יפגעו בהרתעה יותר משחרור אסירים תמורת חטופים או גופות, זאת להבדיל מהצורך המוצדק בענישת רוצחים ישראלים שנימקו את פשעיהם בסיבות "ביטחוניות" או "לאומיות". אם הם ישוחררו, כדי להמתיק את הגלולה המרה שבשחרור רוצחים פלשתינאים, יהיה בכך עידוד לכל רוצח פלילי לספק מניע דומה אם ייתפס, כדי שבבוא היום ישוחרר גם הוא.

יחסי ישראל עם הרשות ועם העומדים בראשה שבריריים מאוד. ראוי לעשות כל מאמץ למנוע את הידרדרות המצב לסבב נוסף של אלימות ולאובדן מוחלט של שליטת עבאס ופיאד בגורמים קיצוניים. לצורך זה, שחרור האסירים הוא מחיר נסבל.

הם טענו שהיות והחמאס טוען שהוא מתנגד להסכמי אוסלו, פירוש הדבר שזה דבר טוב.... וכל הפיגועים באים מהקיצוניים ולכן ככל שיש יותר פיגועים, ככה צריכים עוד יותר לסגת משטחי ישראל.

ככה היה גם עם ההתנתקות. בפועל החמאס קיבל את כל עזה על ידי ההתנתקות.

אבל יש פה עוד נקודה, הערבים בניגוד אלינו, שאנו קופצים משמחה גם כשאנו עושים וויתורים ובכך מגרים לערבים עוד יותר את התאבון, הערבים גם כשהם מקבלים הם טוענים שזה לא טוב. אבל בפועל הם מרוויחים (לפי השכל המעוות שלהם, שככל שאנו מפסידים, ככה הם מרוויחים), ועוד נשארים עם דרישות לקבל עוד יותר.


תתארו לכם אם היו אומרים אותו דבר אבל במהופך: היות ונתניהו מתנגד לשחרור אסורים, וגם החמאס מתנגד לשחרור האסורים, פירוש הדבר שהחמאס נהפכו לאוהבי ישראל. למה לא להגיד ככה? ועל סמך זה לנסוע לעזה ישר לזרועותיהם של החמאס. מי שיגיד את זה, יגידו עליו שהוא אידיוט מושלם.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אז במי לבחור?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'