ראש חודש כסלו יהיה מחר ביום שישי(מתחיל כבר מהערב - "ליל ר"ח).

הלכות ראש חודש (ערוך) מתוך אתר "ישיבה":

ראש חודש אסור בתענית
כתב הבא"ח (שם אות ט'): "ר"ח אסור בתענית והמתענה בר"ח תענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתיה.

מצוה להרבות בסעודת ר"ח
"מצוה להרבות בסעודת ר"ח ואם חל בחול עושה בו מאכל יותר ממה שרגיל בחול. ואם חל בשבת עושה ג"כ מאכל יותר ממה שרגיל בשבת. ואם הוא עני ואין ידו משגת, יוסיף לפחות בפירות שיקנה מין פרי לאכלו בר"ח. וגם יזהר לכבד סעודת ר"ח בשלחן ויהי' מסב בדרך כבוד.

יסדיר תפילתו קודם שיתפלל
יש לדעת שאם עברו שלושים יום מברכת הלבנה בחדש שעבר, עליו לומר ברכת הלבנה מתוך סידור. יש מקומות שבהם יש את נוסח ברכת הלבנה על גבי קיר בית הכנסת באותיות מאירות עיניים או שמחלקים לקהל דף ובו הנוסח. ואם אין לו את הנוסח, יאמר אחרי החזן מילה במילה כדי שלא יבא לידי טעות.וכתוב בשו"ע (סי' ק'): "תפילות של מועדות ושל ר"ח, צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו. הגה: וי"א דוקא כשמתפללים על פה, אבל כשמתפללין מתוך הסידור, מותר, דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין".

הלכות "יעלה ויבוא"

בתפלה:
א. בראש חודש ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא".
אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בליל ראש חודש – אינו חוזר.
ואם נזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'" של "המחזיר", חוזר ואומר "יעלה ויבוא".
ואם אמר "ה'" לא יאמר "למדני חוקיך" אלא ימשיך "המחזיר". וטוב לומר "יעלה ויבוא"
ב"אלקי נצור".

אם שכח בשחרית או במנחה של ראש חודש – חוזר. וכן אם שכח בחול המועד בין בלילה ובין ביום – חוזר. כיצד חוזר?
אם נזכר לומר "יעלה ויבוא" אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" לפני שאמר "המחזיר", יסיים "למדני חוקיך", ויזכיר "יעלה ויבוא", ואחר כך ימשיך "ואתה ברחמיך וכו' ברוך אתה ה' המחזיר" וכו'.
אם נזכר אחרי שאמר "המחזיר שכינתו לציון" ואפילו אמר מילת "המחזיר" בלבד, יסיים "שכינתו לציון" ולפני "מודים", יאמר "יעלה ויבוא", וימשיך "מודים" וכו'.
אם נזכר אחר שהתחיל "מודים" אפילו אמר רק מילת "מודים", חוזר ל"רצה", ויאמר "יעלה ויבוא" וימשיך "ואתה ברחמיך" וכו'.
אם נזכר אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, אפילו שלא עקר רגליו – חוזר לראש התפילה.
ב. אם הוא מסופק אם הזכיר "יעלה ויבוא", צריך לחזור. וטוב שיכוין שתפילתו היא על תנאי, שאם אינו חייב לחזור, תהא תפילתו כתפילת נדבה.
ג. מי ששכח ולא אמר "יעלה ויבוא" יכול לצאת ידי חובה על ידי שיכוין דעתו וישמע מהש"ץ את כל הברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק לשום דבר רק יענה "אמן", ולא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יאמר "מודים דרבנן". ואפשר לעשות כן רק אם הש"ץ הוא תלמיד חכם היודע להוציא הרבים ידי חובתם.

בברכת המזון:
כתב הרב בעל הבא"ח (שם אות כא): "מזכירין יעלה ויבא בבהמ"ז ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון".

הלל
א. מנהג ארץ ישראל, בימים שלא אומרים הלל שלם אלא מדלגין מהמזמורים, למשל ביום ראש חודש – לא מברכים על ההלל בתחילה ולא בסוף.
ב. אם מתפלל בבית כנסת שבו נוהגים לברך גם כשאומרים הלל בדילוג - יכול לענות "אמן".
ג. בימים שלא אומרים הלל שלם אלא מדלגין כמה מהמזמורים, אם שמע באמצע ההלל קדיש או קדושה – עונה.
ואותם שנוהגים לברך על ההלל, כמו אחינו האשכנזים וחלק מהספרדים, אם נזדמן לו לענות על דבר שבקדושה בתוך ההלל, מותר לו להפסיק כמו בקריאת שמע (עיין שו"ע סי' תפ"ח סעי' א'), דהיינו:
אם שמע קדיש יענה: חמשה אמנים ראשונים של קדיש, ובאמירת "אמן יהא שמיה רבא" יאמר כל כ"ח תיבות עד "דאמירן בעלמא", אבל שאר אמנים של הקדיש או אמן של ברכות – לא יענה.
אם שמע קדושה יענה: פסוק "קדוש קדוש קדוש" ופסוק "ברוך כבוד", אבל פסוק "ימלוך" יהרהר בלבו.
אם שמע ברכו יענה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", הן ל"ברכו" שקודם "יוצר" או "עלינו לשבח", והן ל"ברכו" של עליית ספר תורה.

אם הציבור אומרים מודים דרבנן יענה רק ג' תיבות של "מודים אנחנו לך".
ולא יענה אמן דברכות אפילו אמן ד"האל הקדוש" ואמן ד"שומע תפילה", וכ"ש שלא יענה "ברוך הוא וברוך שמו". ולאשכנזים יענה אמן של "האל הקדוש" (עיין לשו"ע תכ"ב סעי' ד' ולחונים עליו).
ד. לאחר שיענה קדיש, קדושה, "מודים", ו"ברכו" כנ"ל, לא ימשיך בקריאת ההלל מהמקום שהפסיק אלא יחזור לראש הקטע, ובשעת הדחק יחזור לראש הפסוק.
כפל הפסוקים בסוף ההלל
כתב הבא"ח (שם אות טז) "בכפל הפסוקים שבסוף ההלל כתב ביוסף אומץ סוף סי' ך' דמספר המנהיג ומדברי מהר"י ן' גיאת מוכח דאין כופלים אלא עד הצליחה נא וכן מנהג עה"ק ירושלים וחברון יע"ש ואני נוהג לכפול עד הסוף וכן היה מנהג עט"ר הרב מו"ר אבי זלה"ה והטעם דהנוהג לכפול עד הסוף אפילו אם נאמר שאין בזה צורך אין זה גורע ח"ו בתוספת הכפל וכן תמצא להריב"ש ז"ל סי' קל"ג והביאו בספר יצחק ירנן ביאור על חיבור מהר"י ן' גיאת ז"ל בהלכות הלל ס"ק כ"ט שכתב דאין לומר בזה הלכה כרבי מחבירו דרבי לא אסר להוסיף על כפלו אלא רבי היה נוהג כך ורבי אלעזר נוהג להוסיף ואינו חולק ע"כ ע"ש והוא הדבר אשר אמרתי דהמוסיף גורע ודע שאין חילוק בזה הענין של הכפל הנז' בין יום שיש בו דילוג לבין יום שאין בו דילוג דבכולן יש לכפול בשוה וכמ"ש בתשובה בסה"ק רב פעלים בס"ד".
ברכי נפשי
מנהג הספרדים לומר "ברכי נפשי" בליל ראש חודש לפני תפלת ערבית.
סדר התפילה
לאחר קריאת התורה, לפני מוסף אומרים "אשרי", "ובא לציון", "בית יעקב", שיר של יום, הושיענו. ואחרי תפלת מוסף אומרים "ברכי נפשי", קוה, קטורת, תנא דבי אליהו, קדיש על ישראל, עלינו לשבח.
יש לחלוץ התפילין קודם מוסף
כתב הבא"ח (שם אות יז): "צריך לחלוץ התפילין קודם מוסף אחר קדיש של חזרת ס"ת שקודם תפילת מוסף כי כן הוא מנהג רבינו האר"י ז"ל ואם נזדמן שהוא עדיין בתפילת שחרית ולובש התפילין ושמע קדושת כתר מכת אחרת שמתפללין מוסף יסלק התפילין מעליו עד שיענה עמהם קדושת כתר ויניחם אח"כ ואם פתאום שמע מן החזן שאומר קדושת כתר ואין לו שהות לחלצם ככה יעשה של ראש יזיזם ממקומן לצד אחר ושל יד יכניס ראש הטלית או הכתונת בין הקציצה ובין בשרו ויענה קדוש כן העלה בספר תורה לשמה ועין מ"ש רב יעב"ץ ז"ל בסידור".
ויהי רצון שיהא החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל בב"א.


עוד הלכות וקריאת ראש חודש נוסח תימני
ויקישיבה: ראש חודש
ויקפידיה ...
דעת:
מספר הימים שקוראים בהם את ההלל בדילוג הם כ"א יום, וסימנך: א"ך טוב.
והם:

א' דניסן,
ו' ימי פסח,
ב' אייר,
א' סיון,
ב' תמוז,
א' אב,
ב' אלול,
ב' מרחשון,
א' כסלו כשהשנה כסדרה,
א' שבט,
ב' אדר

ס"ה כ"א יום.

הלכות תפילת ראש חודש

מתוך הלל:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקב מֵעַם לעֵז:
הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁו. יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלתָיו:
הַיָּם רָאָה וַיָּנס. הַיַּרְדֵּן יִסּב לְאָחור:
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים. גְּבָעות כִּבְנֵי צאן:
מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס. הַיַּרְדֵּן תִּסּב לְאָחור:
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים. גְּבָעות כִּבְנֵי צאן:
מִלִּפְנֵי אָדון חוּלִי אָרֶץ. מִלִּפְנֵי אֱלוהַּ יַעֲקב:
הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם. חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנו מָיִם:

נאום נתניהו:
ארץ ישראל,שלום לך .