28-12-2008, 13:17
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.04
הודעות: 9,419
|
|
|
המתקפה עצמה היא הסברה הכי טובה
בלי לזלזל במאמצי הסברה, אבל התנהגותנו, זה עצמו חלק עיקרי מאוד בהסברה.
בהסברה חשוב מאוד מה הם ההרגלים, הסטטוס קווה.
לדוגמה: כולם התרגלו כבר שיש כאלו שמרוויחים שכר מינימום, ולא מסוגלים לחסוך כלום לקראת הפנסיה. אף אחד אינו מתרגש מזה. למה? כי הורגלנו כבר. אבל אם מי שחוסך כל חודש אלפי שקלים לקראת הפסניה שלו, והוא הפסיד חלק מזה, ועדיין מצבו הרבה יותר טוב מאשר המסכנים שעובדים בשכר מינימום, זה כבר משהו בלתי נסבל. למה? כי זה מה שהתרגלו.
עוד דוגמה: בארה"ב יש מליונים שהם חסרי בית, אבל התרגלו לזה. אם זה היה בארץ, זה היה בלתי נסבל. בארה"ב עשרות מליונים שאין להם שום ביטוח רפואי. בארץ, אם חסרים תרופות בסל הבריאות זו קטסטרופה.
עוד דוגמה: שרון שיקר גם במה שאמר "דין נצרים כדין תל-אביב", וגם במה שאמר "המשאל הזה מחייב גם אותי". בתקשורת לא התרגשו מזה. ואילו על נתניהו מחפשים בנרות אולי הוא שיקר איפה שהוא. מה ההבדל? התרגלו שנתניהו צריך להיות משהו כמו תרנגול לכפרות, שצריכים לרדוף אותו. ואילו שרון, הוא מאותרג, היה מחובר לכל החשובים, וכן הלאה.
אותו דבר גם בנידון שלנו: התרגלו במשך כמה שנים שישראל מקיימת הסכמים גם את הצד השני לא מקיים, שישראל מבליגה גם כשמפגיזים אותה, שישראל צריכה לקחת את הארץ היחידה שלה והלתחלק עם עוד עם, ואילו ערבים יש להם לא רק ארץ אחת, אלא 22 ארצות, וזה עוד לא מספיק להם.
הפעולה הזאת בעזה משנה קצת את ההרגלים: ישראל אינה מקבלת ירי על ישובי הגבול שלה. ישראל אינה מקבלת התחמשות אויבים שיכולו בעתיד לתקוף אותה.
ולמרבה הפלא, גם אויבנו המשובעים משתכנעים. למה? כי הם רוצים להיות עם החזק, כשישראל תוקפת חזק, כולם מכבדים אותה.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
