11-01-2009, 11:23
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,855
|
|
|
אז אני אקפוץ ראשון :)
שם פרטי- ישי
גיל- השנה 20
מקום מגורים- מצפה נטופה, אבל בקרוב זה ישתנה לשיבטה או לשיזפון.
מאיזה סוג של משפחה אני מגיע- משפחה מאוד מגוונת- מאבא ואח שחסרים כישורים חברתיים כמעט לגמרי, דרך אמא צינית ופמיניסטית ואנטי דתית (והיא דתית), דרך אחים שונאי לימודים כמעט כולם, כשאני מת על זה...
סיפור מצחיק על עצמי בהיותי קטן- סיפור הזוי לאללה: יום אחד התעוררתי בשבע בערב אחרי שישנתי אחה"צ, ומשום מה הייתי בטוח ששבע בבוקר והשמש לא זורחת. השתגעתי כשניסיתי לתחקר את ההורים שלי בנושא ולא הבנתי למה הם לא מתרגשים מהעניין. תמה, לקחתי את הילקוט ואת המעיל והתכוננתי לצאת לתחנה, כדי לנסוע לביה"ס. בנתיים עצר אותי צלצול הטלפון, שבצד השני הייתה דודה שלי. שאלתי אותה: "גם אצלכם לא זורחת השמש?" והיא ענתה בבלבול: "אתה מתכוון לשבע בערב או לשבע בבוקר?". וככה, מול המשפחה המגחכת שלי ליד השולחן, עם הילקוט והמעיל עלי והטלפון ביד, ירד לי האסימון. הייתי בערך בכיתה ב'-ג'.
ז'אנר קריאה אהוב- הכל. התחלתי מפנטזיה ומד"ב, היום אני קצת יותר בקטע של ספרי עיון, אבל אני נהנה מכל דבר. בזמן האחרון אני מנסה לעבור לסיפורת קצת יותר איכותית מבדרך כלל: סול בלו, ולדימיר נבוקוב, קפקא וכדומה.
ספר שגרם לי להצטער שסיימתי לקרוא אותו- וואו, היו הרבה. אני מניח שארטמיס פאול הוא אחד מהספרים הכי אידיוטיים שיצא לי לסיים אי פעם, מהסוג שאתה מצטער על בזבוז הזמן שהשקעת בו.
סופר/ משורר מוערך- אני עד היום מאוד אוהב ומעריך את עבודת הענק של טולקין, אבל גם אלבר קאמי תופס מקום של כבוד.
סרט ע"פ ספר שאהבתי- לא ראיתי הרבה סרטים כאלה, אז אני מניח ששר הטבעות או מיסטיק ריבר (שהיה הרבה יותר טוב מהספר).
3 דברים שהייתי לוקח איתי לאי בודד- עט, בלוק של דפים, וכדור של ציאניד מרוכז.
תמונה, אם תרצו- בגלל שיש לי רק תמונות ישנות (למרות שלא השתנתי מאז) קבלו שתיים:
 
טקסט חופשי- קודם כל מסר חשוב לאומה: אל תפחדו מהפחד (ואני אומר את זה בתור אחד שזה אחד מהדברים המרכזיים שהוא צריך לעבוד עליהם).
דבר שני הוא התיאור הכי טוב שלי במשפט אחד: אני לא לוקח את החיים בקלות.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
|
ראשי
צ'אט
- כמובן, הטקסט כתוב בלשון זכר אך מכוון לכ-ל מי שמעונין!
, משפחה תומכת,אוהבים לשמוע את השירים שלי, אחרי הארוחות במיוחד מפעם לפעם אני מקריא להם,והם נותנים מחמאות. בעיקרו של דבר משפחה על הקיפק
מצב כלאיים
