28-05-2009, 13:42
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
רוב ה"ימנים הבכיינים" (כמוני) פשוט הפסיקו לצרוך את התקשורת הזאת
הבעיה שלה, משהו שלא טרחת להפנים, אינה שהיא "שמאלנית", אלא שהיא מנותקת והיסטרית, וזו לא תופעה שאפשר לפתור על ידי פתיחת ערוץ מתחרה משום שהרצון של אנשים הוא לתקשורת מאוזנת, ולא תמונת ראי של עיתון הארץ.
חלק נכבד מהציבור הפסיק לצרוך עיתונים ולכן הירידה המתמשכת בהכננסותיהם והבלתי נמנע שהוא פשיטת רגל של אחד משלושת העיתונים, ועוד לא הרבה זמן.
את אחי שכנעתי שלא לקנות עיתונים כבר לפני כ 5-6 שנים, ואבא שלי - מפא"יניק בנשמתו שהעיתון של שישי היה פריט קודש בעיניו - "נגמל" מן הזבל הזה, אחרי שנים של עצות ממני, לפני כחודשיים. זה המצב גם מסביב, ואני שמח מאוד על כך שהיה לי חלק נכבד בעידוד תופעה זאת: הרבה מעבר ל"גודל" היחסי שלי באוכלוסיה.
מה שגיא בכור אומר הוא פשוט שזמנה של המדיה הזאת, בתפקיד ספק מידע על "מה קורה", עבר במדינת היהודים, ולא שצריך לשנותה. הוא אולי העלה זאת על הכתב לפני כמה חודשים, אבל ב"עולם שלי" הגישה הזאת רווחת כבר לא מעט שנים.
בדיוק באותה מידה איני צורך ספרי עיון מקוריים בעברית, כמעט, אלא "הולך למקור" איפה שאני יכול או פשוט לא קורא. הייתי היום בסטימצקי שעה ועברתי על 15 ספרי עיון חדשים בעברית, רובם של כותבים בעלי שם, ורק 2-3 עמדו ברמה סבירה במושגי חו"ל. אין לי כוונה לפרנס את שלל העיתונאים המתחזים להיסטוריונים, או כל מיני פעילי שמאל המתחזים לכותבי ביוגרפיות (וכל אחד מבם, כמובן, יש לו את הסיפור שלא סופר אודות מתי ישראל לקחה את הפניה הלא נכונה בחיים), אבל מעבר לכך גם לא אשקיע בזמן לקרוא אותם בסיפריה: על אותו מדף ישנן יצירות (גם מתורגמות) של כותבים בני הזמן מחו"ל, וההבדל ברור מאוד. הישראלים סנסציונים עד כדי גועל נפש, היסטריים וכותבים בשימוש קלישאות מעולם התעמולה המרקסיסטית של שנות ה-60. הזרים כותבים הרבה יותר לעניין.
בעולם שבו המידע הגולמי מעובד לעיסה שבה לא ניתן להפריד תעמולה ופרשנות מהמציאות, אין שום צורך לצרוך את המוצרים הללו, וזה מה שיותר ויותר ישראלים עושים.כל אדם שבא במגע פעם בחיים עם כצב מכיר את תחושת חוסר המקצועיות שפשוט נוטפת מהאנשים הללו - חלקם ידועים מאוד בתחום. בא כתב לדבר אתך לגבי איזה תחקיר ואתה פשוט רואה שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מאשר איך הוא מורח אל החרא בטקסטורה שתראה טוב בעיתון. הכתבים מזכירים עד להכאיב סטונדנט עצלן באיזו פקולטת דשא שפשוט רוצה לקבל 80 בכל העבודות, בוחר רק קורסים שלמרצי רחמנים בני רחמנים, מבסס עבודות סמינריון רק על מקור ורבע בעברית ואז מצטט כמו עיוור רשימה ביבליוגרפית ענקית באורך הגלות.
נחשפתי לצורת עבודה זו פעם אחת בנושא בטחוני והרבה פעמים בנושאים שלא על סדר היום, אבל שבהם יש לי מומחיות מסויימת. עבורי העיתונאי הישראלי פשוט מחוק: הוא כמו איזה אחד עם תואר מלטביה - כלי ריק, בלי תוכן, למד רק את הכותרות ומשפטי הסיכום. כלומניק אפילו ביחס למה שלמציל בים יש לספר על הכלכלה. אין שום סיבה לפרנס אותו, ואין שום סיבה לשמר את הדיסציפליה ה"פרוודאית" שהוא מייצג.
_____________________________________
.
|