אתה משווה בין תפוחים לתפוזים.
בכדי להוכיח את הטענה שלך, שמתייחסים לישראל בצורה שונה מאשר ליתר המדינות במצבה, אתה צריך לבחון את תגובת האו"מ למדינות אחרות במצבים דומים - כמו סרי לנקה, אוגנדה וקונגו-קינשאסה כיום.
או לחליפין, ע"מ להראות שמתייחסים בצורה אוהדת לחמאס, להשוות בין החמאס לארגונים דומים (הנמרים הטאמילים וצבא לורדס בהתאמה).
[
B]ההתייחסות לישראל בצורה שונה מאשר לשאר המדינות קשורה בהתייחסות חסרת המידתיות בסוגיה הפלסטינית, כולל הקמות וועדות חקירה.
האם מצאת באיזה שהוא כינוס של מועבי'ט התייחסות להקמת וועדת חקירה לרצח בסרי לנקה, צבא לורדס בהתאמה, קונגו , הטאליבן , בן לאדן , מעשי הרצח של החמאס.
ושוב - האם מצאת איזכור בהחלטה 1860 לחמאס?
[/B]
אם אתה רוצה לשנות את הטענה שלך, ולטעון שהאו"מ נוטה לגלות הבנה מוגזמת לקבוצות טרור חסרות מדינה שמפעילות טרור על אוכלוסיה אזרחית - אני אסכים איתך לחלוטין. אבל זו טענה אחרת לחלוטין.
[
B]על סמך מה אתה מבסס טיעון אבסורדי כזה?
אינני מאשים את האו'מ בהתייחסות אוהדת לטרור וזה נשמע הזוי להאשמה מעין זו.
אני טוען שהאו'מ פועל באובססיה כאשר מדובר בסכסוך הישראלי-פלסטיני ונוקט בעמדות ושמוש בכלים שאינם חלים על פעילות אחרת בנושא סכסוכים בין מדינות לארגוני טרור.
המילה סנקציות לא הועלתה באף אחד מהחלטות האו'מ שצטטת.
[/B]
ביחס לעובדה שאתה טוען שרק טיעונים מעטים של מועצת הביטחון דנים באספקטים שונים של טרור איסלמי, הרי המספרים מדברים בעד עצמם. 7 מתוך 15 דיונים שנערכו בחצי שנה (2.5 דיונים בחודש סה"כ. לא מעט) עסקו בדיוק בטרור האיסלמי על גווניו השונים. מעל 45% מהדיונים.
נא עיין שוב בלינק ששלחתי לך, שמראה כיצד בדיון אחת מתקבלות שש החלטות שונות ביחס לסכסוך.
מצד שני, בסתירה לכאורה לטיעון הקודם שלך, אתה טוען שמועצת הביטחון דנה בצורה לא פרופורציונאלית בנושא הפלסטינאי (ד"א - יעזור לי אם תחליט האם הם מתעלמים במכוון מטרור מוסלמי, או שמים עליו יותר מדי דגש).
העובדות מוכיחות שבאותה חצי שנה הייתה רק החלטת מועצת ביטחון אחת הנוגעת לפלשטינאים, וגם היא באה רק בעקבות מבצע עופרת יצוקה. אילולי המבצע, אולי גם זה לא היה.
אולי גם כאן צריך לחבר אותך ללינק באשר להחלטה 1860 בעקבות עופרת יצוקה. אין בה ולו פעם אחת איזכור לטרור הפלסטיני החמאסי
http://www.mishpuhe.co.il/viewArticle.asp?Ak=812&CK=17
בסה"כ נראה כאילו דיונים כאלו לוקחים את מקומם הפרופורציונאלי בחלוקת הזמן של מועצת הביטחון.
מה שאומר שברגע שמסתכלים בתמונה הרחבה, נראה כאילו כולנו תופסים פחות או יותר את מיקומנו הפרופורציונאלי בעולם.