 |
03-06-2005, 11:32
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 09.10.04
הודעות: 1,718
|
|
|
"כמו שהנאצים התנהגו אל היהודים, ככה מתנהגים שוטרי ההגירה"
לשגריר הפיליפינים בישראל, אנטוניו מודנה, נמאס
לראות את היחס המשפיל לו זוכים העובדים הזרים בני ארצו בישראל ולשתוק
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif]
נשבר לו מהאלימות, מהאטימות ומהגזענות הישראלית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif]
אז בפעם הראשונה מאז התמנה לתפקידו הוא זורק הצידה את הניסוחים הדיפלומטיים המקובלים ויורה בזעם
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif]
"משטרת ההגירה שכחה את ההיסטוריה של עם ישראל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif]
היא שכחה את הגסטאפו ואת הנאציזם
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif]
היא שכחה את החמלה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif]
והיא שכחה שגם אנחנו בני אדם"
מאת: ג'ני אלעזרי, עמיר קורץ
צילום: חגית מור
אנטוניו מודנה, שגריר הפיליפינים בישראל, כועס. מה זה כועס? רותח. היחס שמגלה משטרת ההגירה לעובדים הזרים בני ארצו מוציא אותו מהדעת, ומרגע שהוא מתחיל לדבר תשכחו מדיפלומטיות.
"אני לא יכול לסבול את היחס לעובדים הפיליפינים בישראל", הוא אומר. "משטרת ההגירה מתנהגת כמו נאצים. היא מפרה את זכויות האדם, משפילה ומתעללת באנשים, גם פיזית וגם מילולית. ואין שום צורך בזה. הפיליפינים הם לא אנשים אלימים, ואין צורך לנקוט כלפיהם באלימות. דופקים להם בשעות לא אנושיות, למשל בשלוש לפנות בוקר, על דלת הדירה, ולא מוכנים לקבל את זה שהפיליפינים הם אנשים צנועים, שלא יפתחו את הדלת מיד כשהם לא לבושים, ומבקשים רגע כדי להתלבש. כבר קרו מקרים שבתגובה השוטרים שברו להם את דלת הכניסה".
אתה מבין שמדובר בעובדים לא חוקיים, ושמשטרת ההגירה בסך הכל מבצעת את מדיניות הממשלה?
"ראשית, הפיליפינים לא גנבו עבודות של ישראלים. חוץ מזה, גם אם הם עובדים לא חוקיים, יש להם זכות אנושית לישון. אתם יודעים, ככה התנהגו ליהודים בגרמניה, ומה שמפריע לי זה שבמהלך השואה, בזמן מלחמת העולם השנייה, מדינות רבות בעולם התנגדו לקבל את היהודים לארצותיהם, והמדינה שלנו פתחה את שעריה בפני היהודים. לא סירבנו לקבל אף יהודי. תושבי הפיליפינים הפגינו באותה תקופה נגד הגרמנים על ההתייחסות שלהם כלפי היהודים, ועכשיו אני רואה בהתנהגות של משטרת ההגירה יחס כפוי טובה כלפינו".
גזענות לשמה
אתה נתקל בהרבה תלונות של אזרחים פיליפינים?
"כן, אבל לא כלפי האזרחים הישראלים. הם מתנהגים אל הפיליפינים כבני אדם. התלונות הן נגד משטרת ההגירה, שאנשיה מתייחסים אל הפיליפינים כתת אדם".
סליחה?
"כן, כמו שהגרמנים הנאצים התנהגו אל היהודים, אתם יודעים, ככה מתנהגים אלינו שוטרי ההגירה".
והישראלים?
"הם חמים וידידותיים כלפינו. הישראלים בסדר, בדיוק כמו שלא כל הגרמנים היו נאצים. זו רק משטרת ההגירה שמתנהגת לפיליפינים בצורה לא אנושית. משטרת ההגירה שכחה את ההיסטוריה של עם ישראל, של הגסטאפו והנאציזם. הם לא חושבים פעמיים לפני פשיטה על בתים של פיליפינים בשעות הקטנות של הלילה, כפי שעשו רודפי היהודים בגרמניה בשנות ה-30. אני לא יודע מה לא בסדר במשטרת ההגירה, כי לא ראיתי אף ישראלי שמתנהג כמוהם. בישראל יש רק גוף אחד ששונא אותנו, ומשטרת ההגירה באמת שונאת אותנו, אחרת איך אפשר להסביר את ההתנהגות שלהם".
תן דוגמה.
"למשל, מעכבים עובדים זרים במשך ארבע שעות בשדה התעופה, מצלמים אותם פעמיים, לוקחים מהם טביעות אצבעות כאילו היו עבריינים, ובשביל מה? זה מעבר להבנה שלי למה משטרת ההגירה מתנהגת כך. לא צריך להתייחס לעובדים הזרים הפיליפינים שמגיעים ארצה בשדה התעופה כאל טרוריסטים. הרי עד היום לא היה שום טרוריסט אווירי פיליפיני. דווקא מי שניסה להחדיר פצצה דרך נעליו בשדה התעופה היה אדם לבן, אבל דווקא הלבנים זוכים לבדיקות ביטחון מקלות".
אתה חושב שצריך לוותר על הבדיקות הבטחוניות הקפדניות בנמל התעופה?
"בכלל לא. אני בעד בדיקות ביטחון, אבל שיהיו שוות לכולם, ולא בדיקות על פי צבע עור. בשדות התעופה בהונג קונג ובבנגקוק בדיקות הביטחון בתור לדלפקי אל על הן קשות במיוחד עבור הפיליפינים, ונגועות בגזענות ובפרנויה. מתייחסים לאנשים רק לפי צבע העור שלהם. בפיליפינים בודקים את כולם. בארץ, אדם לבן עובר את הבדיקה הבטחונית בקלות, ובעל צבע עור חום, כמונו הפיליפינים, נאלץ לעבור בדיקות מדוקדקות. אפילו מפרידים את הפיליפינים מהנוסעים הלבנים. כל האנשים הלבנים מופנים לצד אחד, ובעלי צבע אחר מופנים לצד אחר. זו אפליה גזענית.
"עבדתי בקונסוליה בצרפת ובגרמניה ושם לא ראיתי תופעה כזו של הפרדה בשדה התעופה בין הלבנים ללא לבנים כמו שראיתי כאן. בשנתיים האחרונות יש תופעה ששמים את כל הפיליפינים בטיסות של אל על מבנגקוק והונג קונג ארצה ביחד, בחלק האחורי של המטוס. הם טוענים כי הם עושים זאת מסיבות בטחוניות".
רק בשבוע שעבר, כשהשגריר מודנה עבר בשדה התעופה בן גוריון, הוא שוב הזדעזע מיחס משטרת ההגירה. "איש המשטרה סימן באצבעו בצורה מעליבה לפיליפיני שהגיע ארצה כדי שהוא ייגש אליו. הפיליפיני הזה היה איש עסקים. בפיליפינים אף אחד לא היה מתנהג ככה. היו מבקשים בנימוס לגשת לבדיקה, אבל לא בצורה מעליבה עם תנועת אצבע. גם לנו יש משטרת הגירה, אבל היא לעולם לא מתייחסת לאנשים ככה, כמו שמתנהגים כאן".
השגריר לא מסתפק באמירות כלליות ונותן גם כמה דוגמאות, כולן מתועדות, להתעללות של משטרת ההגירה בפיליפינים בארץ. באחד המקרים, שכבר פורסם, רופאה בשם ד"ר מרי גרייס פרנו, אורחת המרכז הרפואי איכילוב, הושפלה פעמיים. פעם אחת באוגוסט 2004, והשנייה בינואר 2005. במקרה השני, והחמור יותר, נעצרה הרופאה באמצע רחוב דיזנגוף על ידי שוטרי ההגירה, ונדחפה באלימות למכונית, למרות שהציגה אישור חוקי לשהייתה בארץ. הטלפון הסלולרי שלה הוחרם, ונאסר עליה לטלפן גם מטלפונים אחרים. היא נלקחה לתחנת המשטרה בחולון כשהיא חבולה ופצועה, ונעצרה שם למשך כמה שעות עד שהתבררה הטעות.
במכתב ששיגר למשרד החוץ בחודש שעבר מדווח השגריר על מקרי הטרדה נוספים (ראו מסגרת).
רק בישראל
עד היום ניסה השגריר מודנה לפעול באמצעים רשמיים לשינוי היחס כלפי העובדים בני ארצו בישראל, אך ללא הועיל. הוא ביקש פגישה אישית עם שר הפנים, אופיר פז פינס, אך בינתיים גם זה לשווא. "הוא אמר שהוא עסוק", אומר השגריר, "ובמקום זאת הוא קבע פגישה עם 54 שגרירים במטה מפלגת העבודה בחודש מרס. כולנו הגענו לפגישה איתו. הוא דיבר על מדיניות הממשלה לגבי הפלסטינים ואחר כך על ההחמרה הצפויה במדיניות משטרת ההגירה.
"קמתי ושאלתי איך היא יכולה להחמיר את המדיניות שלה, כאשר כבר עכשיו היא משפילה אנשים. שגריר צרפת קם אחרי ואמר שהוא תומך בדברי וגם התלונן על יחס משטרת ההגירה כלפי נתינים צרפתים. אחר כך קמו השגרירים של מדינות קמרון, יפן, תאילנד ושל עוד הרבה מדינות, וכולם התלוננו על תקנות ההגירה ויחסה של המשטרה כלפי אזרחי המדינות שלהם. השר הבטיח לדבר על הבעיה עם הרשויות הרלוונטיות, אבל ההטרדה וההשפלה נמשכות".
כעת מתארגנת משלחת של כמה שגרירים, בהשתתפות שגריר קמרון ושגריר הפיליפינים, להיפגש באופן אישי עם השר פז פינס. "אנחנו הולכים אליו יחד בשם כל המדינות שלנו, כי כולנו סובלים מאותן בעיות", אומר מודנה.
פגישה אחרת שקיים השגריר היתה עם תת ניצב עאטף דגש, מפקד משטרת ההגירה. הפגישה התקיימה בסוף חודש פברואר. "ג'נרל דגש", אומר השגריר, "היה נחמד ואמפטי לבעיות שלנו. בעקבות הפגישה הוא הורה להפסיק להחרים את הטלפונים הסלולריים של העובדים הזרים שנעצרים על ידי אנשיו. עד אז, כשמשטרת ההגירה עצרה פיליפינים, היא גם החרימה את הטלפונים הסלולריים שלהם וגם לא נתנה להם לצלצל מתחנת המשטרה אחרי שנעצרו, כך שלא יוכלו להתקשר לקונסול, זאת למרות שזכותם להתקשר לקונסוליה כדי לדווח שנעצרו.
"כשעבדתי בקונסוליה בגרמניה, עובדים זרים שנעצרו היו מתקשרים אלי. אותו הדבר בצרפת, שם הביאו את העובדים העצורים לשגרירות. כאן שמים אותם בכלא ולא מיידעים אותנו שזה קורה. הדרך היחידה שלנו לדעת שפיליפינים נעצרים היא באמצעות חברים שלהם שמספרים לנו, ואז אנחנו מחפשים אותם. אם פיליפיני נעצר בלי שיש לו חברים, אין לנו בכלל מושג שהוא נעצר. כיום הפסיקו להחרים את הטלפונים הניידים, מלבד בשדה התעופה, שם עדיין מתקיים הנוהל הזה".
במסגרת מאמציו להביע את מחאתו החריפה בפני הגורמים המתאימים כתב השגריר מכתבים לגורמים רשמיים כמו משרד החוץ, משרד הפנים והמשרד לבטחון הפנים, בהם הוא מוחה על יחס מינהלת ההגירה.
במכתב שכתב למשל למשרד החוץ לגבי המקרה של ד"ר פרנו, הוא ציין: "השגרירות מוצאת ביישום חוקי ההגירה ומדיניותה מעשה בלתי נתפס עבור אנשים שחוו בעצמם רדיפות. משטרת ההגירה רומסת את כבוד האדם. האירוע הזה אינו בודד, כי גם חברי הקהילה הדיפלומטית ספגו יחס גס רוח ובלתי סביר על ידי משטרת ההגירה, עניין שצריך להדאיג את הממשלה. כמה אירוני הוא שמשטרת ההגירה של מדינה שזה עתה ציינה את יום השואה, מתנהגת בצורה שמזכירה את הגרמנים שהתעללו ביהודים במהלך הימים האפלים של ההיסטוריה היהודית".
בעיתון "ג'רוזלם פוסט" פרסם השגריר מאמר, בו כתב בין השאר: "הפיליפינים היא מדינה ללא שום היסטוריה של אנטישמיות, אבל ההתנהגות של מינהלת ההגירה ושל הבדיקה הבטחונית בשדות התעופה בהונג קונג ובבנגקוק מלמדת את הפיליפינים את הרגש המכוער הזה".
ערב הסעודית, למשל
השגריר מודנה הגיע ארצה לפני שנה, ובינתיים אשתו ושלושת ילדיו נשארו בפיליפינים. הוא גר ברמת אביב, בעבר היה עיתונאי ועורך, ובתפקידיו הדיפלומטיים האחרונים כיהן כמזכיר ראשון וכקונסול בשגרירות הפיליפינית בפריז ולפני כן כמזכיר שני וכקונסול בשגרירות הפיליפינית בגרמניה.
"אני אוהב לגור כאן, כי יש כאן שילוב של אווירה אירופית עם אופי אמריקאי", הוא אומר. "הישראלים חמים, נגישים וידידותיים. כשגרתי בצרפת לא הכרתי את השכנים. כאן, אחרי יומיים שנכנסתי לדירה דפק אחד השכנים על הדלת כשהוא אוכל תפוח והציג את עצמו".
ולמרות הדברים האלה, מפריך השגריר את ההנחה הישראלית הרווחת כאילו הפיליפינים אוהבים לבוא לעבוד בישראל. האמת, מתברר, שונה במקצת, ומספר הפיליפינים המגיעים לעבוד בישראל הוא מזערי. מתוך 82 מיליון אזרחים פיליפינים, רק ארבעה מיליון עובדים בחו"ל. בערב הסעודית, למשל, עובדים חצי מיליון פיליפינים, ואילו ההערכה היא כי בארץ עובדים בין 25 ל-30 אלף פיליפינים בלבד, מחציתם עובדים חוקיים.
אחת הבעיות העומדות בפני פיליפיני המבקש לעבוד בארץ היא הסכום הגבוה שעליו לשלם לסוכנויות תיווך ישראליות כדי להגיע לישראל. לדברי השגריר מדובר ב-5,000 דולר, בעוד שדמי ההרשמה במדינות אחרות הם 1,500 דולר בממוצע בלבד.
"ההיגיון היה צריך להיות הפוך", הוא אומר. "המעסיק היה צריך לשלם כסף לפיליפיני כדי לעבוד כאן, ולא שהוא ישלם מכיסו כסף".
חיסרון אחר בעבודה בארץ הוא המגבלות הקשות המוטלות על העובדים הזרים. "בערב הסעודית, למשל", אומר השגריר, "אין הגבלות על סוג העיסוק ועל המעבר מעיסוק אחד לשני. רק בישראל עובד זר מוגבל לעיסוק אחד בלבד. אני יודע שבישראל יש בעיה של אבטלה, אבל העובדים הפיליפינים, כמו גם העובדים התאילנדים, הסינים והרומנים, עובדים בעבודות שישראלים לא מוכנים לעבוד בהן".
חיסרון נוסף הטמון בעבודה בישראל הוא חוסר יכולתו של העובד הפיליפיני להפוך ביום מן הימים לתושב קבע. "הפיליפינים מעדיפים לעבוד בלונדון או בקנדה", אומר השגריר, "כי שם אחרי חמש שנות עבודה אפשר לבקש אזרחות ולהביא לשם את המשפחה, וכאן, גם אחרי 50 שנה הם לא נעשים אזרחים, אפילו אם נולד להם ילד כאן".
לדברי השגריר, חלה ירידה בכניסת פיליפינים ארצה, הן כעובדים זרים והן כתיירים ועולי רגל. "הם כבר לא מתלהבים להגיע לכאן", אומר השגריר, "בגלל הפחד מהפיגועים וגם בגלל היחס אליהם. הם יודעים שיושפלו, ומפחדים להיפגע מיחס משפיל".
אף על פי כן, אומר השגריר, יש בכל זאת כמה יתרונות שבגללם ממשיכים אזרחים פיליפינים להגיע לישראל. "הישראלים אוהבים את הפיליפינים, והפיליפינים אוהבים את הישראלים. המעסיק הישראלי מתנהג יפה לפיליפיני ורואה בו עוד בן משפחה. גם המשכורת כאן טובה. הפיליפינים שולחים בממוצע 60 אחוז מהמשכורת שלהם לארצם, וזה שווה ערך למשכורת וחצי ממוצעת שם.
"חוץ מזה, יש הרבה דברים משותפים בין ישראל לפיליפינים, כמו העובדה ששתינו דמוקרטיות שמוקפות באזורים לא דמוקרטיים. אצלנו, וגם בישראל, מותר להיות דתי בלי שום הגבלות. בערב הסעודית, למשל, פיליפיני לא יכול ללכת להתפלל בכנסיות או לענוד צלב. כאן אין הגבלות על התנהגות של נשים וגברים".
שוטף פלוס 30
מודנה יודע בדיוק מה צריך לעשות באופן הדחוף ביותר: לשלוח את כל עובדי משטרת ההגירה לרכוש השכלה. השגריר, אגב, מפגין בקיאות לא רגילה בהיסטוריה היהודית. "הם צריכים ללכת לבית הספר כדי ללמוד על ההיסטוריה היהודית. לשנן איך התייחסו ליהודים במצרים, איך התייחסו אליהם הנאצים בשואה ואיך אחרים, כמו הפיליפינים למשל, התייחסו אליהם בחמלה. כדאי שהם ילמדו איך אנחנו היינו בין היחידים שפתחו שעריהם בפני היהודים, וכעת אנחנו מקבלים יחס כזה גרוע. שוטרי משטרת ההגירה צריכים להבין שאנחנו, למרות צבע העור החום שלנו - עדיין בני אדם. הם צריכים ללמוד שישראל צריכה להיות מדינה לא גזענית אחרי מה שהיא עברה".
חוץ מזה דורש השגריר להפסיק ומיד את הפשיטות הליליות על דירות העובדים הזרים, ולדאוג לכך שעם מותו של האדם בו טיפל העובד הזר תוארך אוטומטית שהייתו של העובד. כיום, על פי התקנות, עם מות האדם שהעובד הזר מטפל בו, יש לעובד 30 יום בלבד כדי למצוא עבודה חדשה. בתום תקופה זו, אם לא נמצאה לו עבודה חדשה העובד הזר הופך אוטומטית לעובד בלתי חוקי וצריך לעזוב את הארץ.
"צריך להאריך את התקופה שבה ניתן לעובד הפיליפיני לחפש עבודה חדשה לפחות לשלושה חודשים", אומר השגריר. "30 יום זה לא זמן ריאלי לחפש עבודה. הרי במהלך השבעה, וגם בשבוע שלאחר מכן, המשפחה מבקשת מהפיליפיני עזרה. מלבד זאת, בדרך כלל כשפיליפינית מטפלת באשה, זו לא רק עבודה בשבילה אלא נרקם ביניהן קשר של קרבה וחום. לפעמים היא קוראת לה 'אמא' או 'דודה'. כשהקשיש מת, הפיליפיני לא חושב מיד על כך שאיבד את מקום העבודה שלו, אלא על כך שאיבד חבר. הוא גם מתאבל על המת. הפיליפיני לא יכול להגיד למשפחה, שמבקשת ממנו עזרה אחרי המוות, סליחה, אבל אני לא יכול לעזור כי אני צריך להתחיל לחפש עבודה חדשה".
לשגריר מודנה יש הצעה נוספת לשיפור המצב, הצעה שלדבריו כולם ירוויחו ממנה. "משטרת ההגירה עושה טעות גדולה. יש הרבה פיליפינים בארץ שמדברים כבר עברית, שמכירים את המנהגים הישראליים ואת המסורת והדת המקומית, ושולחים אותם הביתה, ובמקומם נותנים אשרת עבודה למישהו שלא יודע כלום על המנטליות הישראלית ולא יודע לדבר עברית. למה לגרש אותם כאשר יש כאן כבר עובדים מיומנים? אתם מעדיפים על פניהם עובדים לא מיומנים?
"הפיליפינים שמגיעים ארצה הם ברמה גבוהה, הם משכילים, הם לומדים במנילה לדבר עברית ולומדים על המנהגים הישראליים. גם העובדים הבלתי חוקיים יכולים להיות שימושיים. אני רוצה לנסות להציע שבמקום לשלוח עובדים הביתה, שיחפשו להם מעסיקים. אני רוצה לדאוג לתווך בין מעסיקים לעובדים בלתי חוקיים, ובינתיים אוסף נתונים על העובדים הבלתי חוקיים כדי להיות מוכן אם ההצעה שלי תתקבל. בינתיים לא מוכנים לקבל את ההצעה שלי".
אתה אישית נתקלת כבר פעם ביחס משפיל?
"כן. כשטסתי מירדן לישראל בדקו את התיקים שלי, למרות שאני דיפלומט ולא אמורים לבדוק אותי. אני כבר מחכה ליום בו יעצרו אותי גם כן. הם הרי לא יכולים לעצור אותי, כי אני דיפלומט, אבל אם זה יקרה, אז אני אלך עד לראש הממשלה".
תגובות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif] אל על:
"לא קיימת שום מדיניות של הפרדה ושל קיפוח. נהפוך הוא. חברת אל על מתאמת את הגעתם של הפועלים אל מול סוכניהם, ודואגת לרווחתם בשירותי הקרקע והטיסה".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif] יועץ התקשורת של השר אופיר פז פינס:
"התקיימה פגישה בין השר לבין השגרירים. במהלך הפגישה הועלו בקשות וטענות של השגריר הפיליפיני, כמו גם של שגרירים אחרים, בעיקר לגבי הסוגיה של כניסת עובדים ונתינים זרים ארצה. השר שמע את הדברים והתחשב בהם, וערך ישיבה של כל הגורמים המקצועיים במשרד הפנים כדי למצוא פתרון ולתת מענה לבעיות. תוך כמה שבועות תתקיים ישיבה בין השר לבין צוות מצומצם של השגרירים, שבה יתקיים דיון מפורט בבעיות".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif] משטרת ההגירה:
"משטרת ישראל רואה בחומרה רבה את דבריו של כבוד השגריר הפיליפיני הנגועים בתיאורים אנטישמיים, שלא יאים לנושא משרה בכירה וייצוגית. ציטוט דבריו של השגריר הועבר למשרד החוץ, אשר יזמנו לבירור והבעת מחאה.
"באשר לאירועים הספציפיים המוזכרים: עניינה של הרופאה מתברר במחלקה לחקירות שוטרים, דבר שידוע גם למרואיין, ויש להמתין לממצאים. תכיפות הביקורים בדירה בהרצליה (האירוע המוזכר במכתב למשרד החוץ) נבעה מטעות אנוש ואנו נקפיד להימנע מהם בעתיד. מאידך, תיאור השוטרים ומספרם נגוע בהוצאת דיבה ובהגזמה שראוי היה שלא ייאמרו על ידי כבוד השגריר".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif] רשות שדות התעופה:
"רשות שדות התעופה דוחה מכל וכל את דבריו של שגריר הפיליפינים ומצרה על השימוש בטרמינולוגיה הלא ראויה בה בחר השגריר הנכבד להתבטא בכל הנוגע לבידוק הבטחוני הקיים בנתב"ג. הרשות מוחה נמרצות נגד ייחוס התנהגות בעלת אלמנטים גזעניים כלשהם של הבודקים הבטחוניים, העושים מלאכתם נאמנה, במקצועיות ובמסירות, ומבטיחים בכך את שלום הנוסעים היוצאים את נמל התעופה. ככלל, הבדיקה הבטחונית בנמל התעופה מתבצעת בהתאם להנחיות ולנהלים, תוך נימוס ואדיבות, ובמלוא הכבוד הראוי לכל הנוסעים הפוקדים את הנמל".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/3_6_2005/images/r1.gif] משרד החוץ:
המשרד, באמצעות סגנית הדובר, רחל דביר, ביקש להימנע מתגובה.
10.5.05, מכתב אל משרד החוץ, מאת שגריר הפיליפינים
"משטרת ההגירה מתנהגת בדרך שמזכירה את הגרמנים בימים האפלים של ההיסטוריה"
שגרירות הרפובליקה הפיליפינית מברכת את משרד החוץ של מדינת ישראל, ויש לה הכבוד לדווח, כמו גם למסור, את חוסר שביעות רצונה הרב בנוגע למקרה אחרון בו הוטרדו עובדים פיליפינים על ידי גורמים במשטרת ההגירה.
השגרירות מציגה את המקרים של קשמיר אמור, קריסטינה טריזונה ואוסמצ'יון רגבוריו. השלושה מחזיקים באשרות עבודה תקפות ועובדים כחלק מצוות הבית של דיפלומטים אמריקאים ויוונים. הם היו מסוגלים להציג עובדה זו לשלושת אנשי צוות הפשיטה שהכניסו לביתם, גם בשעות הלא אנושיות כמו שלוש לפנות בוקר, ביום רביעי, ה- 4 במאי 2005.
בלי שום יחס להצגה המספקת של אשרות עבודה, הדירה שלהם נפשטה שוב על ידי צוות אחר של אנשים גדולים וחסונים, בשעה שתיים לפנות בוקר ביום שבת, ה- 7 במאי 2005. כאשר הפיליפינים סרבו להכניסם, כיוון שהם סירבו להציג בפניהם מסמכים מזהים, הם שברו את חלון האמבטיה, דרכו נכנסו, וסרקו ביסודיות את הדירה. רק בזמן עזיבת הדירה צוות הפשיטה הציג צו חיפוש, העתק שמצורף להלן למסמך.
השגרירות מוצאת את הפשיטה השנייה שהתקיימה באותה דירה, רק שלושה ימים לאחר הראשונה, בלתי נתפסת, אלא אם כן היה זה מעשה מכוון וטהור של הטרדה.
השגרירות ממשיכה לתהות למה עורכים פשיטות על דירות של עובדים פיליפינים, שרובם נשים, כאילו היו מאורות של גורמים עבריינים. זה אירוני שביום שבו ישראל ציינה את יום השואה, משטרת ההגירה שלה מתנהגת בדרך שמזכירה את הגרמנים, מעני היהודים, במהלך הימים האפלים של ההיסטוריה היהודית.
העתק של הצהרה בשבועה של העובדים הפיליפינים מצורף להלן, להתייחסותו ולידיעתו של השר.
השגרירות הפיליפינית מנצלת את ההזדמנות לחדש את הבעת האמון שלה
תל אביב, 10 במאי 2005
http://www.tam.co.il/3_6_2005/magazin1.htm
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
