הסרטן ניצח: הילד אומרי רזיאל מת



מדינה שלמה התגייסה לחפש תורם מח עצמות מתאים לאומרי רזיאל בן ה-3, אבל זה לא עזר. הלילה הוא מת בבית החולים "שיבא"
ynet



כל המדינה התגייסה בשבילו - אבל זה לא עזר. הסרטן ניצח הפעם, והילד אומרי רזיאל, שכל המדינה התגייסה להיבדק כדי לראות אם הם מתאימים לתרום לו מח עצמות, מת הלילה (ו').



בשבועות האחרונים אושפז אומרי בבית החולים "שיבא" והמתין להשתלת מח עצם. למרות המבצע הנרחב והתגייסות של מדינה שלמה - הוא מת הלילה בבית החולים.



עד לפני כשנה הם היו משפחה שלווה ומאושרת. יוני (39) קבלן שיפוצים, סיגל (37) מפיקה בחברת החדשות של ערוץ 2. בתם הבכורה שי, שלומדת בכיתה ב', ואומרי שישנו בחדר אחד, מיטה נושקת למיטה, ועל הקיר ציור של פו הדוב מלקק דבש.





"הכל התחיל במוצאי-שבת, באמצע הלילה", סיפרה סיגל ל"ידיעות אחרונות" כשפתחו במבצע גיוס מח העצם לבנם, "אומרי התעורר עם כאבים ברגל שמאל, בעקב. צורח. חשבתי שהוא בטח שיחק, נפל וקיבל מכה. למה לדאוג? הרי הוא ילד יפה, חברותי, חייכן. 'שטוזון בכיר' אני קוראת לו. ילד תותח".





למחרת היא הלכה עם אומרי לאורתופד של קופת חולים שאיבחן דורבן, עצם בולטת, תופעה נדירה ביותר אצל ילדים. אומרי הלך לגן, אבל צלע ובלילות בכה מכאבים. שלושה ימים לאחר מכן הם חזרו לקופת חולים, האורתופד עשה אולטרסאונד והפנה אותם מיד ל"דנה" עם חשד לדלקת בעצם.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/531992/omri_wa.jpg]




אומרי רזיאל ז"ל



"ואני הייתי כזאת תמימה, לא ידעתי מה זה פרופורציות בחיים", סיפרה סיגל, "אמרו לי שאם זו דלקת בעצם אומרי יצטרך לשכב שישה שבועות בבית החולים, עם אנטיביוטיקה בווריד, ואמרתי לעצמי: 'שישה שבועות? איזה אסון'".





עוד באותו היום עבר אומרי מיפוי עצמות, "אבל לא נמצא דבר. גם מוח העצמות שנלקח ממנו חזר נקי. במשך שלושה שבועות וחצי חיפשו ובדקו בכל מקום בגוף שלו. הצרחות היו נוראיות, כמו של פצועים בצבא, כמו שרואים רק בסרטים. פעם שלחו אותנו הביתה לשישי-שבת, ובלילה אומרי התעורר וצרח שהכאב הגיע לידיים ואחר כך לבטן. ואני, מה אני מבינה בדברים האלה? סומכת על הרופאים שבודקים ומחפשים. ואז, בשבת, התעוררנו בבית החולים, הסתכלתי על אומרי וראיתי שהוא לא רואה. הושטתי יד, הזזתי את הכפית והוא לא עקב. פתחתי את הדלת, רצתי במסדרון וצעקתי 'הצילו! הילד שלי התעוור!'





"ישר הטיסו אותו לסי.טי ראש. אני עמדתי ליד המיטה שלו, מחזיקה לו את היד ומציצה לעבר הרופאים שישבו בחדר ממול. הבנתי שהם כבר רואים משהו ועוד לא מגלים. אחר כך הם קמו, באו אליי ואמרו שיש שם גידול בגודל של שזיף, שכל הפנים שלו מלאים. ואני... עולמי חרב עליי, מה אפשר להגיד? לפני רגע עוד פחדתי מדלקת".





גידול אלים במיוחד





בדרך כלל, מסבירה סיגל, לוקחים ביופסיה, מאבחנים את סוג הסרטן ומחליטים איזה סוג של טיפול יצליח לגבור עליו, "אבל לא היה לנו זמן. כיוון שאומרי איבד את הראייה היו חייבים להתחיל מיד. באותו הלילה כבר היינו בכימותרפיה. ישבתי והסתכלתי בנוזל הצהוב שזורם לתוך הגוף של הילד המתוק שלי, העליז, השובב, והכל מסתחרר מול העיניים".





בביופסיה התברר כי מדובר בגידול סרטני מסוג אלים ותוקפני במיוחד, נון הודג'קינס-לימפומה בדירוג 4, שהוא החמור ביותר. אומרי עבר שמונה טיפולי כימותרפיה קשים. "יש שבוע של טיפול עם כאבי תופת ותופעות לוואי קשות ולילות ללא שינה, ואחריו באים שלושה שבועות שבהם הספירות יורדות בהדרגה, וכשהמערכת החיסונית צונחת לאפס מכניסים אותו לבידוד, רק לי מותר להיכנס אליו, עם מסיכה", מתארת סיגל. "וזה הילד שלי, עם העיניים הכחולות שתמיד צחקו ועם התלתלים החומים. דווקא את נשירת השיער לקחנו בקלות, יחסית. במשך חמש שנים היתה לי קרחת, וצחוק הגורל, שבוע לפני שאומרי חלה התחלתי לגדל שיער. הקושי היה לשמוע אותו צועק מכאב. וגם לשמוע אותו שותק. בימים האחרונים התחלנו לגלגל את המילה 'סרטן'. עד אז דיברנו רק על 'המחלה', אבל על הראייה הוא בכלל לא מדבר".





אומרי קיבל את פרוטוקול הטיפולים החזק ביותר. במשך שישה שבועות נדמה היה שהטיפולים מצליחים לרסן את המחלה. גם הכאבים פחתו במקצת והוא החל להתאושש. "ואז נסענו לסופשבוע, לבקר חברים שעברו לכליל, למשך כמה שעות היינו משפחה רגילה

שנוסעת לטייל", מגחכת סיגל, "ובלילה אומרי התחיל להקיא. אני, עם האופטימיות שלי, אמרתי: 'וירוס, לא צריך לדאוג'. אבל אז חזרו הכאבים, וחזרנו לבית החולים, והבדיקות הראו שהסרטן חזר בסוג אפילו יותר אלים מהקודם, ושהוא כבר חדר לנוזל עמוד השידרה ולמוח העצם".





והיא משתתקת. "הרגע הזה", היא לוקחת נשימה עמוקה, "היה בשבילי אפילו יותר קשה מהרגע שבו הרופאים הודיעו 'לבן שלך יש סרטן'. בפעם הראשונה אמרתי: 'יאללה, קדימה, מה צריך לעשות?' אבל כשהמחלה חזרה הרגשתי שזה פשוט מוגזם, שזה לא יכול להיות".

עדכוני חדשות מסביב לשעון

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omri.org.il/images/omri1.jpg]

עדכוני חדשות מסביב לשעון

אמא שלי נפטרה צעירה מסרטן לפני 7 שנים.
זו מחלה עם הרבה רייטינג.
קשה מאוד למשפחה שנשארת מאחור. נקווה שיתגברו בשביל הילדים האחרים.

האם מדובר במשהו מולד/גנטי שאי אפשר לשנות אותו או אולי בגורמים סביבתיים שאפשר לשנות?
אין ספק לגורם הסביבתי,בעיקר זיהום האוויר,קווי המתח הגבוה והאנטנות הסלולריות תורמות לעליה בשכיחות מקרי הסרטן,בעיקר אצל ילדים רכים שעדיין לא נחשפו לעישון,אלכוהול ותזונה רעה.

האם מדובר במשהו גנטי שאי אפשר לשנות או אולי במשהו סביבתי שכן אפשר לשנות.
אין ספק שהגורמים הסביבתיים כמו אנטנות סלולארית,קווי מתח גבוה וזיהום אוויר תורמים לעלייה בשכיחות הסרטן,בעיקר אצל ילדים רכים שעדיין לא נחשפו לעישון,אלכוהול ותזונה רעה.