בפסח הזה התארחתי אצל משפחתי. אחד מקרובי המשפחה שהתארח יחד איתי, הוא אדם שאוהב לשיר. מאוד אוהב לשיר והאמת - הוא אפילו יודע לשיר. מה לשיר? זמירות של שבת. באיזה סגנון? מונוטוני. רצף ארוך של זמרה מונוטונית המלווה בתיפוף חד גוני על השולחן, השירים אומנם מתחלפים, אך המנגינות איטיות כמו שירי ערש ולפעמים המילים נעלמות לטובת אוי אוי אוי או לה לה לה מתמשך. כמה זמן? כמה שמתחשק לו. בכל ארוחה אחרת ולפעמים עד שעתיים של זמירות. האיש הופעל בשני מצבים - שר ובולס, בולס ושר. דיבורים סתם היו עניין נדיר.

בכל קטע ארוך של זמר הרגשתי כאילו מישהו מנסה לכבות את האותות במוח שלי, כשהתיפוף על השולחן מכניס סטירות לתאים האפורים..לה לה לה כיבוי אורות - בום טראח, לה לה לה בום טראח. העניין הוא שלא נעים ולא מנומס לקום באמצע הארוחה ולהסתלק. ניצלתי כל הזדמנות ללכת ולעזור לבעלת הבית בהגשה לשולחן ובעוד מיני משימות, אבל זה לא הספיק. ה'זמר לך' שלו מילא גם את המטבח.


היה ברור שנעים זמירות ישראל יודע שזה מעצבן אותי ואפילו חלק מהנוכחים שדווקא אוהב את סגנון השירה האיטי הזה כבר איבד את הסבלנות. קרוב משפחה קטע אותו בשירי ארץ ישראל ואיפשר למוח שלי לנוח מעט מעשרת המכות הווקאליות שהוא הנחית עלינו אבל זה לא עצר אותו, רק השהה. הוא נהנה מאוד מהקהל השבוי שהיה שבוי לחלוטין בהתחשב בזה שחלקו היה דתי וסיים את הארוחה בברכת המזון, מה שעוד יותר לא מאפשר לקום מהשולחן לפני שהיא הסתיימה.

האם ניתקלתם בסיטואציה שכזו? מה עשיתם? מה עושים עם מי שלא מבין ש"לכל רועה ורועה יש ניגון משלו" אבל האחרים לא בהרכח רוצים לשמוע אותו, בטח שלא בלי הפסקה, במשך שעות, ארוחה אחרי ארוחה, כל הפסח.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני, לצערי, נתקלת בתופעה דומה אך שונה: בארוחות שבת אצל דתיים יש דבר תורה, כלומר אמירה של רעיון כלשהו הנוגע לפרשת השבוע (או לעניין אחר שקשור לאותה השבת) שאורכו בד"כ 5-10 דקות.
הבעיה היא שסבא שלי פספס את הקטע של ה-5-10 דקות. כשהוא אומר דבר תורה (והוא תמיד זה שאומר דבר תורה, גם אם אנחנו מתארחים אצלם וגם אם הם אצלנו או כל דבר אחר) הוא יכול לדבר גם 40-50 דקות ברצף, בצורה משעממת לאללה (אותי, ולא רק אותי). וכמובן אסור לדבר ואסור להתנהג בצורה לא מנומסת אחרת.

איך אני מתמודדת? קמה בדיסקרטיות באיזשהו שלב, מתיישבת על הספה ונרדמת. זה נראה כ"כ תמים וחביב (יש אומרים...) שאני מקווה שהוא לא כועס עלי. אם כן - בעיה שלו.

השבת הם התארחו אצלנו וסבתא אמרה לו מראש שלא יאריך, אז הוא אמר שהיא תפסיק אותו כשזה יהיה ארוך מדי. לשמחתי היא עשתה את זה אחרי 20 דקות. (דווקא ה-10 הראשונות היו מעניינות. אם הוא היה מסיים שם זה היה מעולה. הוא לא מבין שזה מאבד את הטעם?)