
29-06-2005, 23:56
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,972
|
|
|
המציאות קצת יותר מורכבת
אתה באופן כללי מנתח את הדברים מנקודת מבט של השורה התחתונה: שילמנו מחיר גבוה עבור החזקת שטח שלבסוף אנו מוותרים עליו, וזוהי מבחינתך ההוכחה לכך שהמחיר ששלמנו בנפש (ובכסף) היה מחיר שווא. "מבחן התוצאה" של אהוד ברק חילחל עמוק מדי לתודעתך. ההסטוריה אינה רק רצף מאורעות מבודדים, אלא כל ארוע נתון בהקשר מסויים, וכל המבנה המורכב הזה הוא כח מניע מאחורי תהליכים שעוברים אנו, בני האדם, כפרטים וכעמים, ותהליכים אלה, לחילופין, הם הכח המניע מאחורי מאורעות הסטוריים.
במבט לאחור אתה טוען: לו היינו פועלים כך בנקודת זמן זו, היו הדברים היום נראים טוב יותר. זו נקודת מבט שטחית מכיוון שדבר גורר דבר, ולו היינו נוהגים אחרת בעבר, היה ההווה שלנו שונה לגמרי. למשל, יתכן שלו היינו נסוגים מייד מהשטחים שכבשנו ב-67, הדבר היה מתפרש כחולשה, התנועה הפן ערבית היתה מקבלת דחיפה (בגלל העלבון על ההפסד במלחמה), הלאומיות הפלשתינית לא היתה מן הסתם מתעצבת לכדי מה שהיא היום, ומדינת ישראל היתה מוצאת עצמה מתגוננת שוב ושוב מפני נסיונות להשמידה. לא היה אז ניתן לדון כלל בדו קיום ובשלום.
לחילופין, אפשר לטעון שדווקא מפעל ההתנחלות בשטחים ובסיני, המחישו למדינות ערב שליהודים יש קשר עם ארצם והם לא יעלמו יום אחד, ובשל כוחה הצבאי של ישראל הם הפנימו שדווקא הליכה לתהליך מדיני היא שתוכל לעצור את התבססות ישראל בחבלי ארץ כבושים.
מה שאני מנסה לאמר, שקביעה שקרבנות הם קרבנות שווא היא מרחיקת לכת מבחינה מוסרית, ולכן לבסס אותה על טענות היפותטיות המתעלמות מהקשרים הסטוריים ותהליכי עומק חברתיים זה עוול גדול.
ואגב, אם הסקת ממה שכתבתי שאני מתנגד לפתרון של שתי מדינות אז טעות בידך.
|