 |

17-01-2012, 00:43
|
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 26.07.08
הודעות: 6,473
|
|
|
מספר רעיונות שחשבתי
( שמרתי הרבה זמן את הטקסט הבא שרציתי להוסיף לו רעיונות אבל לא יצא לי עד עכשיו אז חשבתי שפשוט אפרסם: )
יצא לי לחשוב על כמה רעיונות. אחד מעט יוצא דופן וייראה שערורייתי, אחד כבר כתבתי כאן, ואחד פורסם בעיתון בתאריך 05-07-2011 (אך חשבתי עליו הרבה לפני כן).
אדגיש שאלו רק העקרונות של הרעיון, כמובן שאי אפשר ליישם את זה כך סתם, כי צריך להתבסס על נתונים של המצב הנוכחי, נתונים שחסרים...
רעיון א': לעבוד פחות שעות ביום
עשיתי בדיקת נתוני מס' שעות עבודה בשנה בממוצע, עבור מדינות ה-G8, באתר oecd.org, ומצאתי את הנתונים הבאים:
מספר שעות העבודה בשנה לעובד בממוצע (לשנת 2008):
ישראל - 1942
איטליה - 1807
ארה"ב - 1796
יפן - 1771
קנדה - 1727
בריטניה - 1652
צרפת - 1559
גרמניה - 1429
תראו תמונה המראה את כמות שעות העבודה במדינות שונות.
כעת נסיק נתונים מעניינים נוספים:
ידוע שיש 52 שבועות בשנה.
נוציא את ימי שי-שבת מחישוב ימי העבודה:
קוד:
52 [weeks] * 2 [days] * 8 [work hours] = 832 [work hours]
סה"כ שעות עבודה בשנה, אם עובדים בכל יום 8 שעות:
קוד:
52 [weeks] * 7 [days] * 8 [work hours] = 2912 [work hours a year]
מספר ימי חופש המקובל לתת במקומות עבודה: 20. בתרגום לשעות עבודה:
קוד:
20 [days] * 8 [hours] = 160 [paid leave hours]
ממוצע של נתוני "מס' שעות עבודה בשנה בממוצע" לכל ארצות ה-G8 מלבד רוסיה (שחסרים נתוניה):
קוד:
11741 / 7 ~= 1677 [average annual work hours]
ההפרש בין ממוצע שעות העבודה השנתיות ברוב מדינות ה-G8 לבין ישראל:
קוד:
1942 - 1677 = 265 [work hours difference]
בתרגום למספר ימי חופש:
קוד:
265 / 8 [work hours a day] ~= 33 [paid leaves]
בתרגום להפחתת שעות עבודה ביום:
קוד:
265 / ( 52 [weeks a year] * 5 [work days a week] ) = 265 / 260 ~= 1 [hour a day]
כלומר, כדי להשתוות לממוצע מדינות ה-G8 (מלבד רוסיה) במס' שעות העבודה, אנו צריכים לעבוד 7 שעות ביום.
בחרתי את מדינות ה-G8 כי אלו המדינות החזקות ביותר בעולם מבחינה כלכלית, לכן אולי אנחנו יכולים ללמוד מהם.
הרחבה של רעיון זה תהיה אם נעבוד 6 שעות ביום, והחברות יעסיקו עובדים 24 שעות ביממה, כך שביממה יהיו 4 משמרות. יש לזה כמה יתרונות:- המדינה תהיה פעילה 24 שעות ביממה - זה אומר שכל השירותים יהיו זמינים בלי בעיה, כולל תחבורה ציבורית.
- יהיו הרבה יותר מקומות עבודה.
- החברות יוכלו להפיק תוצר איכותי יותר בזכות כמות עובדים גדולה יותר, וגם כמובן התוצרת שלהם תגדל.
- העובדים לא יסבלו משחיקה, לחץ וכד'. יהיה להם זמן פנאי רב, גם בשביל להתאמן ספורטיבית כדי לשפר את בריאותם (לטווח ארוך - אולי אנשים יצטרכו פחות את שירותי הבריאות?).
- ההשערה היא שהעובדים יתנו תפוקה טובה יותר, בזכות תנאים טובים ונוחים - תמריץ.
אנו יכולים ללמוד ממקרים דומים, שבהם מדינות\משטרים דיקטטוריים לא מניבים פרי כמו משטרים דמוקרטיים - יש כאן יחס דומה עם שעות עבודה רבות מול מעטות. להתנעת התהליך, אפשר לנסות לבצע 2 משמרות ביום במקום 4 (6 שעות משמרת), כי אנו לא באמת יודעים איך השינוי ישפיע על התמ"ג.
מצד שני, אלו החסרונות שמצאתי:- אין מספיק אנשים שימלאו את מקומות העבודה. אולי נצטרך להביא הרבה עובדים זרים.
- זה עשוי לייקר את המוצרים.
- הרעיון משנה לגמרי את האופן שבו המדינה פועלת - קשה לשער את ההצלחה.
רעיון ב': להוציא תואר ראשון בגיל 18
נגמרו הימים שבהם עם תעודה של 12 שנות לימוד היית יכול להתקבל למקום עבודה. היום תואר ראשון זה חובה, אלא אם אתה שליח פיצה. בעבר, הדרישות היו בד"כ 12 שנות לימוד, וכיום, רוב מקומות העבודה (כולל הממשלתיים) דורשים תואר ראשון. תוכנית הלימודים אמורה להשתנות בהתאם לצרכי התעשייה.
זה לא חובה, ולא צריך, ללמוד את כל המקצועות שדוחפים לילדים עד גיל 18 - לפחות לא באותה כמות, כי מעשית ברוב החומר לא משתמשים. נדמה שתוכנית הלימודים עד התיכון כולל, הומצאה כל פעם מחדש ע"י שרי חינוך שרצו לגרום לציבור להאמין שהם גורמים לשינוי משמעותי וטוב.
קחו לדוגמא את פינלנד, שנחשבת המדינה עם מערכת החינוך הטובה בעולם, ויש להם רק 3 בגרויות במקצועות בסיס (אנגלית, מת' ומקצוע נוסף שאיני זוכר).
התלמידים צריכים ללמוד את המקצועות המתאימים ליכולות שבהם הם מצטיינים. בד"כ בנים יהיו טובים במקצועות ריאליים, ובנות בהומניים, וכך צריך לכוון. אם ישימו לב (בעזרת מבחנים וכד') שמס' תלמידים\תלמידות מצטיינים בסוג המקצוע הנגדי שצפוי להתאים להם, וזה מתאים לסטטיסטיקה - אז צריך להסב להם את תוכנית הלימודים.
כמובן, תלמידים\ות מסוימים ייכשלו לקראת התואר - זה בסדר וצפוי, אבל הרוב אמור לסיים בהצלחה - וכך סביר שנהפך למדינה עם מס' האקדמאיים הרב ביותר, שיוכלו לתת תוצר טוב יותר בעבודתם. לדוגמא במקום גננת מומצאת - תהיה בוגרת תואר ראשון שמתמחה בחינוך ילדים.
זה מסתדר טוב עם רעיון א' בנוגע לכך שיהיו יותר מקומות עבודה.
רעיון ג': התיישבות בנגב בדפוס שנקבע מראש והקטנת צפיפות אוכלוסייה במרכז
כבר הרבה שנים שמכוניות תקועות בבקרים כדי להגיע לת"א, ומזהמות את האוויר. אנשים ממהרים לעבודתם, והנסיעה לעבודה לוקחת זמן יקר מחייהם - אפילו 3 שעות ביום - לא חבל?
הנסיעה מתסכלת, כשבזמן זה אפשר, לדוגמא, לבצע פעילות ספורטיבית לשיפור הבריאות, במקום המצב הנוכחי של ישיבה מרובה ומועקה בגרון בגלל איחור שגורם לבוס לקבל רושם לא חיובי.
הצפיפות? נוראית; מחירי קנייה ושכירות של דירות? בשחקים.
המדינה יכולה, טכנית, לשאול\לנדב (ואח"כ להכריח) חברות מסוימות לעבור לנגב, ולסבסד את עלות המעבר שלהן. המעבר לנגב יתבצע בדפוס כזה (המספרים הם רק לשם דוגמא):- מקומות העבודה העיקריים יהיו במרכז העיר, ומיקומן הפיזי ישתרע על שטח בצורת עיגול שקוטרו 4 ק"מ.
- בתי המגורים יהיו מסביב להם, בצורה מעגלית גם כן. מס' מקומות המגורים בעיר יהיה כמעט כמו מספר מקומות העבודה שהוקצאו לעיר. לא יהיו יותר מקומות מגורים מאשר מקומות עבודה, לפחות לא בכמות משמעותית.
- השטח שנותר, שנמצא בין העיגול הגדול לבין הריבוע שתוחם אותו, יהיה אזור בנייה חופשית. באזור זה יהיה ניתן לבנות כל דבר (לדוגמא קניון, קולנוע, בריכה, בי"ח וכד')
- מקומות המגורים חייבים להיות בתי קרקע, או בניינים נמוכים (צריך לחשוב על גובה מקסימאלי של בית מגורים).
מלבד האווירה הירוקה שזה מייצר, זה יכול להוריד את טמפ' העיר. ידוע שעיר צפופה עם מבני מגורים גבוהים, גורמים לטמפ' בעיר לעלות מס' מעלות ממצב שבו בנייני המגורים נמוכים.
בגגות המבנים אפשר לגדל גינות של גידולים חקלאיים, בעיקר אורז, חיטה ותירס, שהם גידולי החקלאות הנצרכים ביותר (95%). אומנם בישראל עדיף שלא לגדל אורז בגלל צריכת המים הגבוהה שלו.
גידול גינות חקלאיות על גגות הבתים מצמצם את צריכת החשמל לקירור\חימום הבית וגם מסייע במאבק נגד ההתחממות הגלובאלית. תוכלו לקרוא על זה במסמך מטעם משרד החינוך. (מחרוזת חיפוש בגוגל: "תרומתם של גגות ירוקים לצמצום ההתחממות הגלובלית")
לחילופין, אפשר להתקין בגגות הבתים לוחות סולאריים שיקטינו את צריכת החשמל, ואפילו נוכל למכור חשמל לחברת החשמל - כפי שפורסם בעבר בעיתונות.
ניתן יהיה לבנות את הבתים מעץ כדי להוזיל משמעותית עלויות: מחיר משוער מקסימאלי של בניית עץ זה 600$ למ"ר. כלומר, וילה תעלה עד כ-$100K. קראו על יתרונות בתי עץ (חפשו עוד בגוגל):
סלחו לי על התיאור של עיגול\ריבוע וכד' - קשה להסביר את זה מילולית. לכן הכנתי גם תמונה - לחצו כאן. האזור הכחול זה אזור הבנייה החופשית.
היתרונות ברעיון זה:- יתרונות ישירים - יהיה פחות: זיהום אוויר, זמן נסיעה לעבודה. אולי אנשים יעדיפו להשתמש בתחבורה ציבורית, שייקח לה מעט זמן להגיע למקום העבודה.
- מחירי קרקעות\דירות\שכירות - ייקטן משמעותית.
- יהיו יותר נתיבים להגעה למקומות שונים - פחות עומסים בכל הכבישים בכל הארץ.
בניגוד למצב של ת"א שנשארה אותה כמות הנתיבים, אך מספר האנשים שרוצים להגיע לת"א בזמן נתון - גדל. החסרונות ברעיון זה, שאני מבין ורואה כרגע:- מה יעשו בעל ואישה, שעובדים בחברות הנמצאים בערים שונים?
פתרון אפשרי, זה לוודא שבעיר מסוימת יש מקומות עבודה מסוגים שונים, כדי להגדיל את הסיכוי לשניהם למצוא עבודה. - מה קורה אם מפטרים את הבעל או אישה (אחד מהם) ממקום העבודה ואין מקום עבודה נוסף באותה העיר?
אפשר אולי ליישם רעיון של העברת וותק בין חברות\ארגונים (הוותק יהיה מסוג של "זמן בו האדם עבד במדינה באופן כללי" ולא "זמן בו האדם עבד בארגון\חברה ספציפית")
ייתכן ואוסף כל הרעיונות יעודד גם ילודה - התרבות היהודים\ישראל חשובה בזמנים שהאויבים מיצרים עלינו...
כנראה יש ברעיונות אלה הרבה חסרונות שלא כתבתי, כיוון שחסר לי ידע בנושא, וכמובן חסרים נתונים שהמדינה לא מוכנה להפיץ או אפילו לאסוף עבור אזרח סתמי שמבקש.
אשמח לשמוע מה דעתכם. בין היתר:- האם אתם מכירים מחקרים\נתונים שעליהם ניתן להתבסס כדי ליישם את עיקרון הרעיונות?
- האם יש לכם רעיונות שירחיבו\יתקנו את הרעיונות הנוכחיים בהסתמך על ידע מעשי\מקצועי שלכם?
רעיונות קטנים נוספים (שלא בהכרח שלא חשבו עליהם):- לצמצם משמעותית את תמיכת המדינה למספר מוגבל, קטן וקבוע מראש של אברכים ותלמידי ישיבה. זה נותן:
- ניצול טוב יותר של כספי הממשלה בצורכיה הנוספים (כמו כלכלת מעמד הביניים וביטחון המדינה), וגם זה יבטיח שתמיכה כספית (ואולי מעט גדולה יותר) תתאפשר לאברכים ותלמידי הישיבה הטובים ביותר. אפשר להסתכל על זה כמו ניסיון קבלה ליחידה טובה.
- כל האברכים ותלמידי הישיבה הנותרים (שלא התקבלו) - יחונכו למקצוע בחסות המדינה, ישתלבו בשוק העבודה, והתמיכה הכספית מאת המדינה תתבטל עבורם.
- תוספת כוח אדם לצה"ל.
- רוב משרתי הקבע בצבא ממלאים תפקיד ניהולי. אני חושב (נא תקנו אם טעיתי) שתפקיד ניהולי דורש פחות מאמץ מהתפקידים שממלאים חיילי החובה - שהם כוח העבודה. לכן עדיף להוריד תקנים לקבע, ולהוסיף 20 (או יותר?) תקני חובה לכל תקן קבע. הגדלת שירות החובה של בנות ל-3 שנים יכול להיחשב כהוספת 50% תקן של חייל חובה.
- להגדיל את שנות שירות החובה של הבנות ל-3 שנים, כמו אצל הבנים, כדי שיהיה אפשר להוסיף תקנים במקומות נדרשים בעלויות מעטות - כדי לאפשר תנאי עבודה נורמליים, שיוביל לתפוקה טובה יותר.
נערך לאחרונה ע"י dorM בתאריך 17-01-2012 בשעה 00:45.
|
|