http://www.inn.co.il/News/News.aspx/240342
בראיון ל"סופשבוע" של מעריב אמר פלדמן, "עולם המשפט הוא שקר, הונאה גדולה. הונאה עצמית והונאת האחר, הלקוח, התובע, השופט. המערכת לא נותנת סיכוי לאיש, מי שמזוכה, זה במזל, אפשר פשוט לערוך הגרלה. אני לוקח שקר ומוסיף לו את האסתטיקה שלי, אחרת אין ללקוח שלי סיכוי".

"המשפט בישראל הפך למשחק של רמאות. אין לו שום קשר למה שלומדים באוניברסיטה, לסדר הדין הפלילי, לדיני ראיות. במיוחד המשפט הפלילי הידרדר לתהום תחתיות. אין שום קשר בין זכויות הנאשם להתנהגות הסנגורים, התובעים ובמידה רבה גם השופטים. יש שופטים רבים שאוחזים בדעה שמטרתו של המשפט היא לתפוס את העבריין, מהסוג שכולם יודעים שאם הוא לא ביצע את העבירה הזו, ככל הנראה ביצע או יבצע עבירה אחרת, ואז השופטים מתנהגים בהתאם והמטרה מקדשת את האמצעים".

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

מעניין למה הוא נזכר לדבר עכשיו.

וזה גם לא משנה כל כך למה רק עכשיו. הנקודה היא האם האשמת הם אמת, ונראה שהוא אכן אומר אמת.

הנה הקישור לראיון המלא:
עו"ד אביגדור פלדמן
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=402&loc=2

אולי זה מה שעורר אותו:

ציטוט:

רק אתמול ישבתי עם לקוח שהואשם בעבירה חמורה והוצע לו הסדר טיעון קל יחסית. הלקוח חף מפשע. לכן אמר לי, למה שאסכים? נכון שהציעו לו חמש שנות מאסר במקום עשרים הצפויות לו אם יפנה למשפט ויורשע, אבל עדיין, חמש שנות מאסר הן חמש שנות מאסר. אמרתי לו, אם אתה רוצה לסמוך על בתי המשפט, בבקשה. חשוב רק שתדע שבתי הסוהר מלאים באנשים שסמכו על בתי המשפט שיזהו את חפותם ויובילו אותם לזיכוי. לכן שמע לעצתי, קח את מה שמוצע לך, תחרוק שיניים, תעבור את זה, תחזור למשפחתך אחרי שלוש-ארבע שנים ואל תסמוך על בתי המשפט שייתנו ביטוי שלם לאמונה שאינך אשם".

הקטע הזה ידוע מכבר....

והנה עוד קטע:

ציטוט:

אפשר ליידע את הפרקליטות, אפשר לשלוח מכתב בעילום שם. "חס וחלילה. אני לא יכול לגלות דברים שנודעו לי בגלל חסיון עורך דין-לקוח וגם כי הרוצח יהרוג אותי".

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

גם אני מאמין שהנשיא לא אנס, אבל תלות עובד-מעביד היו, וזה חמור מאוד, במיוחד כשהמעביד זו המדינה ולא איש פרטי, זה גם שוחד במלוא מובן המילה בומלוא כיעורו.

לפי דעתי מגיע לו, למרות שזה כאילו מקובל בחברה, שיש עוד הרבה כאלו. הבעייה היא עם עוד הרבה כאלו, למה אותם לא שופטים.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

מחזק את קגנס.
אביגדור פלדמן ידאג לשחרור של פדופיל אם זה ישתלם לו כלכלית.
גם אם הוא ידע שמרשו אשם אבל הוא ימצא פרצה מנהלית בהליך הוא ישתמש בה כדי לשחרר את הנבלה.
חוץ מזה, למה הוא מתכוון שהוא יודע?
קצב אמר לו שהוא לא אנס ובהכרח קצב לא משקר?
בקיצור, קשקוש.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

הוא יצא מהמשפט של משה קצב עם תחושות קשות. בהופעות שלו בתקשורת הוא טען שאילו השופטים לא היו מושפעים מהתקשורת ודעת הקהל והם היו מקבלים הכרעה נטו על בסיס הראיות אז התוצאה הייתה שונה.

אם הבנתי נכון לפי מה שהוא אומר זה לא נדיר שאנשים חפים מפשע מורשעים, למה דווקא המקרה של קצב גם לו לשבור את הכלים?

אולי כי אחרי המשפט הזה, הוא החליט שהוא עשה מספיק, ולא ממש איכפת לא משמו, כי אין בכוונתו יותר לעבוד על תיקים(באופן ישיר), ולכן הרשה לעצמו להגיד "כל מה שיש על ליבו"
.

במשפט קצב אילנה דיין שכבר ניסתה להפוך קצין של צה"ל לרוצח עם החברים שלה, אם משהו כבר שכח,לקחה את הצד השני ואיתה כל התקשורת,ככה שבמקרה של קצב הוא אולי אפילו צודק לשם שינוי.

אחת מהנשים לקחה מקצב כסף וזה סחיטה ולא ראינו אותה עומדת לדין,ככה שהראיות כנראה לא הרבה משקל כאן והלחץ של התקשורת עבד על השופטים,פרקליטות, והמשטרה ואני בטוח שמי שהיה בצד הנכון גם זכה בקידום או יקבל בעתיד בדומה לאותה משהי מהפרקליטות שהדליפה "ראיות" באי היווני וקודמה בגלל הצד שהיא הייתה בו לבית המשפט העליון.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

או שהיו צריכים לשבת X שנים אבל בעזרת עיסקאות טיעון מפוקפקות הוא דאג שישבו הרבה פחות?

מדובר באדם שהתפרנס משיחרור או הקלת עונשם של אשמים. זה חוקי אבל בהחלט מסריח. הוא בעיני לא ראוי להעביר ביקורת מוסרית ובנוסף גם לא אמין. כשיאמר זאת תובע משטרתי אני אוכל להתייחס לכך ברצינות.

למזלנו במדינת ישראל שהיא לכאורה דמוקרטיה אדם הוא חף מפשע עד שהוכח אחרת, ולא להיפך, ועדיף 100 פושעים חופשיים על פני חף מפשע אחד שנכלא סתם. לידעתך אחוזי ההרשעה בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי ובכלל.

אני מניח שזה תלוי באיך אתה מגדיר הרשעה. עסקאות טיעון בזיוניות שבגללן אנשים שהרגו יושבים בכלא תקופות קצרות, אם בכלל, הן אולי הרשעות ע"פ החוקים אבל אין ספק שלרוב הן לא משרתות את הצדק או את האינטרס הציבורי. אני מניח שללא עסקאות טיעון אחוז ההרשעות הגבוהה ירד.

ציטוט:

עדיף 100 פושעים חופשיים על פני חף מפשע אחד שנכלא סתם.

מי החליט? אתה?

אם יזרקו אותך לכלא לעשר שנים על לא עוול בכפך.
זה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו.

מה זה משנה רלוונטי מה אני אעשה במצב כזה ומה לא?
זה כמו שחרור שליט תמורת מאות רוצחים, אם אני הייתי האב של שליט אין לי מושג מה הייתי עושה, זה לא רלוונטי.

טעויות תמיד קורות, אין מערכת שעובדת 100%, אם נקח זאת כעובדה(וזאת עובדה), אז נסגור את מערכת המשפט וגמרנו?

אחוז ההרשעה בישראל גבוה מאוד ללא ספק. מצד שני, רף הענישה נמוך (אם כי לא יוצא דופן בהשוואה למערב אירופה). אחוז ההרשעה הגבוה נובע במידה רבה ממוסד עיסקאות הטיעון. מעבר לכך, ייתכן ושיעור ההרשעות הגבוה נובע גם מכך שתיקים רבים, בהם העדויות קלושות יחסית, נסגרים בכלל בלי להגיע למשפט. ולגבי נאשמים שמורשעים על לא עוול בכפם (בדרך כלל מודים במסגרת עיסקת טיעון) הרי שמדובר בכאלו שלא יכלו להרשות לעצמם עורך דין כמו פלדמן או עורך דין בכלל.
ונקודה נוספת מדוע אני מפקפק בפלדמן-עורכי דין כמוהו אוהבים לומר שהם לא שואלים את העבריין אם הוא חף מפשע ולא רוצים לדעת אם הוא אשם כשהם מגינים עליו. ככה הם הודפים ביקורת על מצפונם המפוקפק. אבל פיתאום פלדמן כן יודע "בוודאות" שאנשים הם חפים מפשע ויושבים בכלא. אם כך, אז הוא גם יודע בוודאות שהוא דאג למנוע מאסר מפושעים נאלחים ומסוכנים שהוא ידע שהם כאלה. לא ניתן להחזיק את המקל משתי קצוותיו.

אופציה נוספת: הוא לא יודע באמת מי אשם ומי לא והוא מגזים כדי לקבל כותרות בעיתון.

קודם כל זה לא מדוייק, עורך דין לפעמים כן צריך לדעת את האמת, וזאת בכדי לבחור בקו ההגנה הטוב ביותר, ובמקרים שזה לא קריטי לקו ההגנה, אכן עדיף לא לדעת.
השנאה שלך ל"עורכי דין מסוגו" לא ממש ברורה לי, אתה מכיר סוגים נחמדים, וסוגים פחות נחמדים של עורכי דין פליליים?

ואני מתייחס למי שיודעים ש"מרשם" אשם (או לא רוצים לדעת מתוך הכרה בכך שסיכוי טוב שהוא אשם). עבודתם לגיטימית מבחינה חוקית אבל אני בז להם.

השאלה אם מישהו מחפש את האמת או שגורלו של הנאשם נהפך למשחק בין הקריירה של החוקר והפרקליט, דירוגו המיקצועי של הסניגור, ושיקולי הקידום והפוליטיקלי קורקט של השופט (לפעמים אף מדובר בשיקולים אישיים שונים). בועדות המינויים מדברים גלויות על פסיקות "שנויות במחלוקת" כמו חיובם של אנשי תקשורת שונים בתביעות דיבה הגנה על מתנחלים, או זיכויים של נאשמים בעבירות מין (מה לעשות לפעמים הם לא אשמים).

כנראה שמר פלדמן סבור שיש משקל מכריע לשיקולים שאינם שיפוטיים בעליל, הן בפרקליטות והן בקרב השופטים. דבריו בכל מקרה בהחלט מעוררים זעזוע, ובמקרה זה אני לא רואה איזו תועלת יכולה לצמוח מבחינתו באמירתם ברבים, אם לא שהוא חושב שהם אמת.

לפלדמן יש אינטרס והוא כתוב בתגובה שלך.
אתה צודק לגמרי השופטים הם בני אדם וכשהם באים לפסוק דין הם מושפעים בין אם בתת מודע במקרה הטוב ובין אם במודע במקרה הרע מהלך הרוח בציבור, האינטרסים הפרטיים שלהם וכדומה.
במקרה של פלדמן בזה שהוא מצייר את עצמו כאחד שמעז לפתוח את הפה כנגד שופטים הוא בונה גורם הרתעה.
כי בסופו של דבר למילה של פלדמן יש מספיק כוח כדי ליצור כותרת.
כאשר מחר הוא יעמוד עם מרשו אל מול השופט והשופט יתלבט אם להרשיע או לא, הוא יזכור שיש חשש שאביגדור פלדמן ילכלך עליו בעמוד הראשי של החדשות.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

מי שעובד ע"פ החוקים לא צריך לדאוג שילכלכו עליו...... לא?

הרי אנשים אוהבים לחשוב ש"אין עשן בלי אש". וכשמדובר בשופט, אדם שכל מעמדו בנוי על תדמיתו כאדם ישר כסרגל ונטול פניות הפועל על פי הכללים לחלוטין, הרי שמדובר בסיכון רציני. שלא לדבר על כך שיש פסיקות שלציבור הרחוב יכולות להראות "מסריחות" שכן משיקולים מקצועיים השופט הגיע למסקנה לא פופלרית. אין בעיה להעביר פתאום ידיעה או שתיים לעיתון על פסיקות כאלו של אותו שופט וליצור נגדו לחץ ציבורי מהסוג שכבר גרם בעבר לביטול מינויי שופטים לבתי משפט מדרג גבוה יותר.

אתה יכול לתת לי דוגמה ללחץ ציבורי כזה?

מדובר בס"ד המקומם לגבי אותו אדם שדרס עובדת חניון ממוצא אתיופי. פסק הדין היה בן שנה ואף אחד לא שם לב אליו עד שלא עלתה מועמדותו של דרורי לעליון ואז זה יצא לתיקשורת על ידי בעל אינטרס כלשהו.

אני רוצה להאמין שאם במקרה הזה לא הייתה בעיה הוא לא היה מונע את המינוי שלו. בסופו של דבר אני חושב שזה הגיוני שגם שופט יצטרך לתת את הדין אם הוא טעה והמקרה הזה הוא דוגמה טובה לעניין. איך שאני רואה את זה כל עוד שמדובר במקרים שקרו באמת ולא בשקרים אין בעיה להוציא שלדים מהארון.

בית המשפט העליון טען שדרורי טעה אבל לא ייחס לו חריגה חוקית או אתית כלשהי. בפסק העירעור כתב השופט דנציגר שמדובר היה פשוט בהגזמה במידת הרחמים. הסערה הציבורית חרגה בהרבה מהביקורת של בית המשפט העליון בעיקבות ההזנה המגמתית של התיקשורת ובעקבותיה הוסרה מועמדותו.

הרעש הציבורי היה יותר על הסיבות שהוא נתן לפסק הדין המקל (לא לפגוע במינוי הנאשם לדיין) וכן לאור התייחסותו המאוד מאוד מאוד מאוד!! מתנשאת כלפי הנפגעת האתיופית.
וגם לאור העובדה שדרורי פשוט החליט שהנאשם עשה תשובה לפי דרישות הרמב"ם ולכן הוא בסדר עכשיו (שזה קצת מצחיק שהוא מחיל את כללי המשפט העברי כשהמחוקק קבע שצריכים ללכת לפי דיני העונשין. זה מה שנקרא בד"כ חקיקה שיפוטית...).

וזה לא מדוייק שלא הועברה על החלטתו ביקורת. לוי למשל ביקר אותו באופן חריף ביותר בדיון, להגיד על פסק דין שהוא "לא מתקבל על הדעת" זו ביקורת מאוד חריפה מבחינה שיפוטית.

אני חושב שהפסיקה של דרורי נאלחת, אבל גם המבקרים החריפים ביותר לא מצאו בה בעיה חוקית או אתית. ואגב, אני לא מבין גדול בנושא אבל דומני שהדין העיברי הוא מקור פסיקה לגיטימי במשפט הישראלי ושדרורי היה ידוע כמי שעושה בכך שימוש רב.

המשפט העברי הוא לא מקור פסיקה לקיטימי כאשר המחוקק הישראלי קבע חוק בעניין. שאלת הרלוונטיות של המשפט העברי כאחד ממקורות הפסיקה היא במקרה שיש לאקונה והמחוקק הישראלי לא התייחס לסוגייה מסוימת. אבל אם יש חוק ישראלי השוםט מחוייב לחוק הישראלי ולא למקור חקיקה אחר.
אתה צודק שדרורי עושה שימוש רב (רב מאוד!!) במשפט העברי, אך במקרה הנדון אין לאקונה בחוק. המחוקק הישראלי חוקק את חוק העונשין ושופט מחוייב לפסוק לפי חוק העונשין הישראלי, זה החוק המחייב, ודרורי לא יכול לפסוק לפי המשפט העברי (ולכן מה שהוא עושה זה לכתוב פסקי דין של 300 עמודים, 250 עמודים עוסקים במשפט העברי ומה הייתה הפסיקה לפי המשפט העברי, ואז ב-50 עמודים האחרונים הוא פוסק לפי הדין הישראלי).

לשופט יש בעיקר שיקול דעת, לצערנו לא מדובר במדע.

אתן לך דוגמה
כרמלה בוחבוט, תושבת קרית שמונה שרצחה את בעלה המתעלל בדם קר לפני למעלה מעשור.
אם כל הצער וההבנה שיש במעשה הזה, אם תדבר עם אנשים שלא מכוונים לאהדת הקהל, המעשה שלה הוא חמור והיא הייתה צריכה להיענש בהתאם.
אני לא מומחה אבל אני אתן לך מעט מידע שקבלתי מאשת מקצוע רצינית וישרה.
כרמלה בוחבוט לא פעלה מתוך הגנה עצמית, קרי לא נשקפה סכנה לחייה בזמן הירי וכנראה שלא באף שלב אחר.
היא מעולם, אבל מעולם לא הגישה תלונה במשטרה, ומדובר בעשרות שנות נישואין.
בעלה הצליח להביא כל חודש משכורת מכובדת הביתה. (בכיר בשרותי הכבאות) והיא בחרה להישאר אתו.
עכשיו תבין, אין כאן כתב הגנה על הבעל המתעלל, לא כואב לי הלב עליו. אבל למה שאשתו עשתה קוראים רצח בדם קר. נסיבות מקלות סיטואציה שונה, אבל רצח.
יכול להיות שמגיע לה התחשבות, אבל לא שבע שנות מאסר כפי שנפסק לה, ובטח לא רק שלוש שנות מאסר כפי שהיא ישבה בפועל.

את החופש המוקדם לו היא זכתה אפשר ליחס לאילנה דיין ולכתבה אוהדת מאוד בעובדה.
השופט הוא אדם, הוא מושפע. העיתונות יודעת זאת ואביגדור פלדמן יודע זאת.
והמטרה של פלדמן באמירות הללו זה להפיל את חיתתו על השופטים.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

הוא ביקש דוגמה למשהו אחר, אבל לא חשוב..

אני יודע,
אבל שים לב היה כאן לחץ ציבורי שגרם לזה שההחלטה של השופט ובהמשך גם של דורנר בעליון גרמו לאישה שבצעה רצח להשתחרר הרבה קודם שריצתה את העונש הראוי.
האומץ שהיה נדרש מהשופט, והצורך בפסק דין מנומק שמסביר שגם כשממש רוצים את החוק לא לוקחים לידיים, כל זה לא נעשה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

מי אמר אגב שבמקרה הזה היה מדובר בכלל בלחץ ציבורי ובכתבה של דיין?
אולי היא בתור אשה עברה התעללות בעצמה? אולי מכירה משהי מקרוב שעברה כזו? אולי סתם רגשות "האשה המזדהה" שיחקו תפקיד? שופט לא דווקא צריך לחץ ציבורי בכדי לפסוק משהו לא הולם, סה"כ מדובר באנשים רגלים למדי.

ברור שהוא מושפע ואני מניח שזה משהו ששוכלל בתוך השיטה. השאלה היא אם השופט נשאר בתוך מסגרת המנדט שלו ולא עובר על החוק. אם הוא לא עובר על החוק אז אני עדיין לא מצליח להבין איך מישהו יכול להפיל את חיתו על השופט בצורה הזו. מה הוא יגידו. שהשופט הושפע? קשה להוכיח דבר כזה. שהוא טעה? לצערנו זה יכול לקרות וכל עוד לא מדובר על משהו פלילי אני מניח שאין יותר מידי מה לעשות עם זה (חוץ מלערר לערכאה גבוהה יותר).

אני פשוט מנסה להסביר מה האינטרס של פלדמן בדברים שהוא אומר.
אם שופט יודע שיש סיכוי שכשהוא פוסק כנגד פלדמן הוא עלול למצוא את עצמו מושמץ, כאשר הנחת העבודה של לא למעט תהיה שפלדמן דובר אמת. הרי שבמודע או בתת מודע הפסיקה שלו עלולה להיות מושפעת.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אבל מה זה מושמץ? הרי החוק שעוסק בהוצאת דיבה תקף גם לפלדמן, אם הוא משקר אז יש דרכים חוקיות לטפל בזה ואם הוא לא משקר אז מה הבעיה?

זה קצת אוףטופיק אבל אני חייבת להגיב כי אתה מצייר תמונה שהיא בעייתית בכל הנוגע לאלימות במשפחה. וחשוב שאנשים יבינו את זה.

למעשה כרמלה בובחבוט לעולם לא הואשמה ברצח כי אם בהריגה (אני מניחה שהסיבה לכך היא שאחד ממרכיבי העבירה ברצח הוא כוונה תחילה, ובמקרה הנדון הייתה כנראה בעיה להוכיח את זה). כך שזה לא רצח בדם קר כפי שציינת. ועל הריגה העונש הוא יותר קל מרצח.

להגיד שלא נשקפה סכנה לחייה של כרמלה בוחבוט זה צחוק, ואני לא מכירה הרבה אנשי מקצוע שיגידו לך את זה. מהסיבה הפשוטה, שגם כשהיא ירתה בו זה היה בדיוק לאחר שהוא היכה אותה בצורה קשה, ובא לכיוון החדר (ייתכן ולהמשיך בהתעללות, זאת לעולם לא נדע, אבל אם התחיל להכות אותה וכולם גם יודעים (וידעו כשזה קרה) איזה מכות הוא נתן) הוא נהג בה באלימות, ברור שנשקפה סכנה לחייה. מאיפה אתה (או אשת המקצוע הרצינית והישרה) יודעים שיום אחד המכות האלו לא היו מסתיימות במוות? איך אפשר להגיד שלא נשקפה סכנה לחייה בשום שלב?

גם להשתמש בתירוץ שהיא לא הגישה תלונה במשטרה בכל שנות נישואיהם - עצוב שבכלל העלת את זה. לא יודעת עם איזה אשת מקצוע דיברת, אבל אם היא לא טרחה לציין בפניך את הנושא של 'תסמונת האישה המוכה' או איך המשטרה התייחסה בזמנו (וזה היה בזמנה של כרמלה בובחבוט) לתלונות בנושא אלימות במשפחה, הייתי מפקפקת כמה היא "רצינית וישרה". אני מציעה שתקרא קצת על כל הנושא הפסיכולוגי שקשור לאלימות במשפחה לפני שאתה כותב דברים כאלה חסרי הבנה ורגישות כחלק מטיעוניך. כנ"ל לעניין ה"בחרה" להישאר איתו...

ודרך אגב, בעקבות מקרה כרמלה בוחבוט חוקקו את סעיף 300א, שמקל בענישה בעקבות רצח על רקע של אלימות במשפחה.

מצטערת, יודעת שזה לגמריי אוףטופיק , אבל חלק מהטיעונים שהבאת זה טיעונים שעולים מידיי פעם בנושא של אלימות מהמשפחה ונובעים מבורות או חוסר הבנה של הפסיכולוגיה של הנושא ומאוד הפריע לי לראות את זה...

מבין למה זה מפריע לך לראות.
כפי שכתבתי, בעלה של כרמלה בוחבוט הוא מנובל. לא משהו שמותו גורם להזלת דמעות מיותרות.

בואי ננסה לפרק את הנושא מבחינה משפטית.
אם נשקפה לחייה של כרמלה בוחבוט סכנה, קרי היא הגנה על עצמה. אזי היא לא צריכה לשבת אפילו לא יום אחד בכלא. שכן אין כאן לא רצח, לא הריגה ולא גרימת מוות ברשלנות. מה שיש כאן זה הגנה עצמית.
כפי ששנינו יודעים ההגנה לא נקטה בקו הזה, כי הוא היה לחלוטין לא רלוונטי.
מכיר את תסמונת האישה המוכה, ובוודאי זאת שסיפרה לי על התיק מכירה.
כואב הלב על נשים שנקלעות למצב הזה. וכל אדם הגון מתמלא בכעס על הבעל המכה.
אבל, למרות כאב הלב והאמפתיה, הריגה של הגבר המכה, למעט במקרה של הגנה עצמית היא כמובן אסורה בהחלט.
אם תקראי פעם את פסק הדין הקש ששבר את גבה של כרמלה לא היו עוצמת המכות אלא זה שבעלה היכה אותה אל מול שלושת ילדיה - קרי תחושת ההשפלה הקשה.
וגם אם נקבל את טענותייך, ממתי על הריגה מסתפקים בשלוש שנות מאסר?
בשביל הפרופורציות רופאה מרדימה שנרדמה בניתוח ושכתוצאה מהרשלנות שלה גרמה למוות של ילדה נידונה לשמונה שנות מאסר.
במקרה הזה מערכת המשפט הסתפקה בשלוש.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

קודם כל אציין שמה שהפריע לי זה ההתייחסות לכך שהיא לא התלוננה או עזבה אותו (ולכן גם השימוש במילה "בחרה" הוא לא נכון במקרה כזה). כפי שאתה יודע, יש לכך הסברים רבים ואין בעובדה הזאת כדי להראות משהו (לטובתה או כנגדה). ולכן הפריע לי שציינת זאת. במיוחד כיוון שזה טיעון שעולה שוב ושוב כנגד נשים מוכות. וחבל "לחזק" אותו (במיוחד כי נראה לי שזו לא ממש הכוונה שלך).

באשר להגנה עצמית. נכון, לא הייתה פה הגנה עצמית. אבל לטעון שהיא בשום שלב לא הייתה בסכנת חיים ממנו זה לא נכון. ואף אחד מאיתנו לא יודע איך זה היה נגמר בעתיד.
ואתה צריך לזכור שטענות הגנה משפטיות כגון הגנה עצמית/ קנטור פחות רלוונטיות לנשים בשל העובדה שהן בעמדת נחיתות כאשר התוקף הוא גבר.
האפשרות של אישה להגיב במיידית בעת שהיא מוכה על ידי בעלה היא אפסית. למעשה לנשים יש אפשרות "להגיב" רק כשהתוקף שלהן במצב יותר פסיבי או שהוא לא שם לב, וזה בד"כ לאחר אירוע התקיפה מה שמוציא את האפשרות של שימוש בטענות הגנה כגון הגנה עצמית או קנטור. הגנות משפטיות כגון הגנה עצמית וקנטור היו (ועדיין) קיימות ועוזרות בעיקר לגברים, נשים יגיעו למצב של רצח/ הריגה כיוון שרכיב המיידיות שבהגנות אלו הינו רכיב בעייתי, כאשר הן בד"כ בעמדת נחיתות ויכולות להשיג יתרון רק כאשר התוקף פסיבי. למעשה סעיף 300א, נועד באופן מסויים לתקן את העיוות הזה. כך שבפועל כמעט תמיד אישה כגון כרמלה בוחבוט לא תוכל להתגונן תוך שימוש בטענת הגנה עצמית או קנטור. אלו הגנות שרכיב המיידיות שבהם מונע את האפשרות של נשים להשתמש בהם.
כך שה"למעט מקרה של הגנה עצמית" שנתת, הוא בדיוק הבעיה, נשים בד"כ לא יכולות לטעון את זה.

אכן העונש שניתן לה הוא קל מאוד יחסית. אבל אני באמת חושבת שאי אפשר להתייחס למקרה הזה באופן נייטרלי ולהוציאו מהקשרו והנסיבות שלו. אני לא חושבת שביהמ"ש הושפע בגלל הכתבה של אילנה דיין. אם כבר, העובדה שילדיהם של בני הזוג + בני המשפחה שלו יצאו להגנתה, כולל סיפורים מאוד ברורים על התקיפות שעברה (כולל איומי רצח מצידו) הם שהשפיעו. צריכים להייחס לקולה של העונש לאור הנסיבות הבאמת מאוד מאוד מיוחדות של המקרה. אני חושבת שבני המשפחה של הבעל שיחקו פה תפקיד מרכזי מאוד.

וברור ששאני מסכימה להרוג בעל מכה זו לא הדרך, ועכשיו על אחת כמה וכמה (כאשר גם החברה שותקת פחות וגם המשטרה מטפלת בזה באופן שונה, משהו שפחות היה קיים בזמנה של כרמלה בוחבוט). עם זאת, אין להתעלם מכך שבסופו של יום המחוקק בעצמו רואה בכך נסיבות מקילות המצדיקות הפחתה של הענישה.

ודרך אגב, יש לציין שהיא ישבה 3 שנים מלאות ולא שוחררה יותר מוקדם (לפי מה שאני שמעתי, רצו לשחרר אותה על התנהגות טובה, היא זו שהתנגדה).

המחלוקת שלנו היא בשני נושאים.
הראשון, והרלוונטי מבחינת האשכול הוא האם פסק הדין, גם הראשוני (שבע שנות מאסר) וגם ההקלה בעונש שנפסקה על ידי השופטת דורנר הושפעו מהלך הרוח הציבורי. במקרה הזה אני כמעט משוכנע שהלך הרוח הוא זה שקבע.(כמעט - כי אינני בוחן כליות ולב) לעניות דעתי לכתבה האוהדת ולהלך הרוח הציבורי בעקבותיו היו גורם מכריע בפסקי הדין.

השני, והמעניין יותר, האם לאישה מוכה יש חופש בחירה.
כאן אני קיצוני, כמעט בכל דבר בחיים אני מאמין שיש חופש בחירה. יש אולי נסיבות מקלות אבל חופש הבחירה לא נשלל. תמצית האמונה שלי באל נובעת מהתפיסה שלאדם יש חופש בחירה. גם אב מתעלל שגדל בעצמו במשפחה מתעללת בוחר להיות הורה מתעלל. נכון הנסיבות הם אולי גורם מקל, אבל זאת הבחירה שלו.
אותו כנ"ל ביחס לערבי שגדל במחנה פליטים ובוחר לרצוח חפים מפשע ולכן הוא צריך להיענש. וכך בכל תחום בחיים.
האם לאישה המוכה קשה יותר לבחור נכון, אין לי ספק. האם אני בטוח שאני תמיד אדע לבחור נכון? אין לי ספק שלא. אבל הבסיס הוא שלאדם יש יכולת בחירה, ועל בחירות רעות משלמים מחיר. כרמלה בוחבוט בחרה, חופש הבחירה שלה אומנם היה קטן בהרבה, ונסיבות החיים גרמו לה לבחור לא נכון. אבל מאחר והיא לא נמצאה כלא שפויה אזי היא אחראית למעשיה.
האם הייתי רוצה שהיא תענש כמו רוצחים מהסוג של אלפרון? בוודאי שלא. האם נכון להתחשב בנסיבות שהובילו אותה למעשה בוודאי שכן. האם ההחלטה על שלוש שנים היא סבירה ועניינית?
תשאלי את שוקי בסו, ששלא כמו כרמלה בוחבוט לא בחר להיוולד לאבא מכה ולא היה יכול להתגרש ממנו ומצא לנכון להגן על האחים שלו ונשפט לתקופה הרבה יותר ארוכה (אם אני זוכר נכון תשע שנים, אבל אני לא בטוח)

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

כאמור, אני לא בטוחה שהתוכנית של אלינה דיין היא שהייתה הגורם השפיעה. היו פה הרבה גורמים (למשל גם העובדה שהתביעה בעצמה הדגישה בכתב האישום את שנות ההתעללות שהיא עברה). ככה שקשה להגיד .

אני גם מאמינה שאישה מוכה שהורגת את בעלה צריכה לקחת אחריות ולשלם על מעשיה, כמו שצריך מחבל או אב מכה שעבר בעצמו התעללות בילדותו. אני מאמינה שיש גורמים בחיים שמובילים אותנו למצבים שבהם עולה השאלה האם יש בחירה אמיתית (למשל יש מחקרים שמראים שכמעל מ-90% מהנשים שהולכות לזנות עברו התעללות מינית בילדותם/ בגרותם- האם אז הייתה להן בחירה אמיתית בזנות או שמא ישנם גורמים שמשפיעים פה על הבחירה, וכך הבחירה היא אינה בחירה אמיתית באופן מוחלט?). כך שאנ יכן מאלה שבוחנים האם במקרים מסויימים אכן הייתה ברירה, ואפשרות בחירה אמיתית שאיננה תיאורטית וזאת לאור גורמים פיסכולוגיים/ סביבתיים וכו'. עם זאת זה לא מנקה מאחריות, אולי משפיעה על נושא החומרה ובהתאם לשאלת היקף העונש.

לא ברור לי למה אתה חושב שלשוקי בסו היה פחות ברירה מאשר לכרמלה בוחבוט? הוא יכל לפנות למשטרה/ לרשויות/ עובדים סוציאלים. לשיטתך גם לו הייתה ברירה.
דרך אגב, גם במקרה שוקי בסו הוא לא הורשע ברצח ונדון ל-9 שנות מאסר (שזה לא העונש המקסימאלי על הריגה)... גם במקרה זה ככל הנראה הייתה הקלה משמעותית (וניכר בפסק הדין שביהמ"ש ממש לא רואה בו כעבריין פוטנציאלי). כאן כבר אנחנו נכנסים ל"היקף" ההקלה ופחות לשאלה האם צריך להקל בכלל.

אני חסיד גדול של הבחירות בחיים שלנו.
כרמלה בחרה את בעלה ויכלה להתגרש ממנו, שוקי בסו לא בחר את אביו ולא קיימת שום דרך להתגרש מאב. בנוסף מרגע ששוקי בסו נולד הוא היה תחת החסות של אביו, כך שבאיזה שהוא אופן אני חושב שאם יש משהו שאיבד את היכולת לבחור בצורה יותר מוחלטת זה הבן שעובר התעללות ולא האישה.

נקודה חשובה להבהרה, אין לי שום סובלנות ושום סימפטיה או משהו דומה לזה לגברים המתעללים בנשותיהם, אני בעד ענישה מחמירה ושירות סוציאלי שישמש ככתובת לאותן נשים ולאותן משפחות.
יתרה מכך, ברמה האישית אני לגמרי מבין את כרמלה בוחבוט ואם הייתי יושב בתור מושבע, סיכוי טוב שהייתי חושב "לא נורא היא בסך הכל חסכה לעולם את קיומו של נבלה נוספת" למזלי הטוב במדינת ישראל אין מושבעים, ושופטים צריכים לשאוף לצדק ולא לתת תשובה לרגשות שלנו כבני אדם.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

דרך אגב, תיקון אחד, שוקי בסו בעצמו לא עבר את ההתעללות, אלא אימו היא שעבר את ההתעללות. הוא בעצמו תיקן את אברי גלעד במהלך ראיון איתו, ומדבריו עולה שהאב לא התעלל בהם ישירות.

ואכן שוקי לא בחר את אביו, אבל בעוד שאולי הנקודה שלך תקפה יותר כאשר מדובר בילדים קטנים, הרי שפה מדובר בחייל בן 19, בשלב הזה, ייתכן שהבחירה שלו והאפשרויות שעמדו לרשותו היו יותר נרחבות מאשר אלו שעמדו לרשות אימו.
איך בדיוק יש לאישה אפשרות להתגרש? כאשר אין לה שום עצמאות כלכלית? כאשר היא באה ממצב חברתי נמוך? כאשר אין לה מקום ללכת אליו לאחר שהיא מחליטה על גירושים (איפה היא תלך אצל מי תסתתר?) כאשר המשמעות היא שהוא רק יכה אותה יותר אם בכלל תנסה לפתוח במהלך? ואיך היא תלך לעורך דין? בדר"כ בעל מכה שולט בכל תחומי החיים של האישה, היא לא זזה בלי שהוא יודע. וזאת בלי שהתחלנו לדבר על הילדים, אם יש ילדים קטנים בבית, איך היא תעזוב יחד איתם (ואז שאלת המקום מגורים חלופי ועוד מקום מסתור עוד יותר אקוטית)? והיא תהיה אשמה בפירוק המשפחה?, והאם היא תצליח לקחת את הילדים?
בקיצור, אופציית הגירושין היא לא כ"כ ברורה ואפשרית כפי שאתה מציג אותה.

ועוד משהו, ייתכן שמה שמסביר את ההבדלים בענישה של בוחבוט ושוקי בסו זה (ממה שאני זוכרת) שבמקרה של כרמלה בובחבוט דובר בירי אוטומטי, ואני חושבת שאצל שוקי בסו זה לא היה ירי אוטומטי (מבחינה פלילית יש הבדל אם אתה לוחץ על ההדק פעם אחת או מספר פעמים נפרדות).

וכן העובדה שבמקרה של שוקי בסו הוא ירה באביו לאחר התקיפה כאשר האב ישן על הספה והאם ואחיו הסתתרו בחדר סמוך, במקרה של כרמלה בוחבוט זה היה מאוד סמוך לתקיפה כאשר הוא בא לכיוונה. אלו דברים שיכול להיות שהשפיעו על חומרת העונש.

אי אפשר להשוות סתם בין מקרה למקרה, צריך להתייחס לעובדות המקרה.

אני מניח שהבדל נוסף הוא במבנה הגוף- חייל קרבי בן 19 לעומת אישה קטנה ומבוגרת. ממנה אולי מצפים יותר לקחת נשק, ממנו לא.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אותי אישית מצחיק מאוד כל עניין ה"תסמונת האישה המוכה", שהופכת לרוצחת פתאום.. אבל אולי זה רק אני..

מה לא נראה לך הגיוני? איך אישה פסיבית יכולה להיות פאסיבית ולא לעזוב או להתלונן כנגד הבעל ופתאום קמה והורגת את הבעל המכה?
או שבכללי אתה לא מקבל את קיומה של תסמונת האישה המוכה?

ציטוט:

מה לא נראה לך הגיוני? איך אישה פסיבית יכולה להיות פאסיבית ולא לעזוב או להתלונן כנגד הבעל ופתאום קמה והורגת את הבעל המכה?

כן, לא מבין איך אפשר לחיות עשר שנים עם גבר מכה, ואז יום אחד לקום ולרצוח את הבעל, וזאת במקום יום קודם לכן פשוט לעזוב. לא מבין איך קרובי המשפחה והילדים יכולים פתאום לצאת להגנת האם(איפה כל אותם החכמים הם היו לפני כן)?

ציטוט:

או שבכללי אתה לא מקבל את קיומה של תסמונת האישה המוכה?

אני מקבל כל הגדרה פסיכולוגית בברכה. כל עוד לא הופכים כל ילד למוגבל, מסכן, בעל קשיי למידה.. יש עקרון מאוד חשוב בפן הפסיכולוגי, והוא נקרא לקיחת אחריות.

במצבים שהם לא נורמליים בעליל. אתה מחפש הגיון, אבל עליך להבין שמדובר במצב לא נורמלי שנשים מגיבות אליו בצורה שנראית בעיניהן כנורמלית ושהסביבה לא תופסת כרציונאלית, ובדיוק את זה באה ליישב תסמונת האישה המוכה. כי ההגיון או הרציונאל שמאחוריי הפעולות שלהן הוא באמת לא הרציונאל הרגיל.

איך תסביר את זה למשל שילדים שעברו התעללות מינית על ידי אחד ההורים דואגים להורים, מכניסים אותם לבית ומטפלים בהם? זאת לאחר שהם כבר מבוגרים ויודעים שמה שנעשה בהם הוא רע ואסור.

בכל הנוגע לפסיביות יש לזה הסברים רבים, הן באופן יצירת מעגל האלימות, הן בבידוד האישה מהמשפחה הקרובה שלה וחבריה, הן במאפיינים פסיכולוגיים שמיוחסים לנשים (הפחד מלפרק משפחה, לעזוב את הילדים או לקחת את הילדים (האלימות הקשה מתחילה בד"כ לאחר שכבר יש ילד אחד והאישה "שבויה" בתוך המשפחה), חוסר האפשרות לדאוג לעצמן לבד (התוקף בד"כ משתלט על כל תחומיי חייהן והן אינן עצמאיות כלכלית) הפחד מהתוקף, חוסר עזרה של הסביבה/ משפחה/ משטרה ועוד.

זה לא שהן "יום אחד" פשוט קמות ומחליטות להרוג את הבעל המכה. אחד ההסברים לתופעה הוא שהן מפרשות מצבים מסויימים כמצבים מאיימים או תוקפניים בעוד אדם רגיל אובייקטיבי לא היה מפרש אותם ככאלה. אז הן לעיתים מתוך תחושת האימה והייאוש תוקפות (למשל היה מקרה של אישה בארה"ב שבעלה היה מכה אותך במשך שנים, ואז יום אחד הם הלכו ברחוב לאחר שהוא היכה אותה ואיים שירצח אותה, היא ראתה אותו רץ לעבר בהבת הקטנה שלהם שעמדה באמצע הרחוב, והרגה אותו, היא פירשה את זה כמעשה מאיים/ תוקפני, כאשר אדם רגיל לא היה מפרש את זה ככה). אצל כרמלה בוחבוט, הוא נע לעברה אחריי שכבר היכה אותה. זה לא היה תוך כדי המכות, אך ייתכן גם שהיא פירשה את זה כאיום. במצבים אחרים, זה בדיוק העניין של הייאוש אליו הן מגיעות שמוביל למעשים.

באשר לילדים של כרמלה בוחבוט- אני חושבת שגם הם סבלו מהאלימות שלו, וחלקם אולי היו עדיין צעירים מכדי לצאת כנגדו. עם זאת, השאלה שלך איפה הייתה הסביבה במקרה הזה (ואחרים) היא נכונה מאוד, זו השאלה שגם דורנר מעלה בפסק הדין.
אבל אתה גם צריך לזכור איך התייחסו אז לאלימות במשפחה. הסביבה וגם הרשויות ראו בזה עניין פנימי, תוך משפחתי, ולא טיפלו בזה נכון. נשים היו מתלוננות ושוטרים היו באים לבית, מול עיניהם של השוטרים הבעלים היו מקללים את הנשים ומאיימים ברצח והשוטרים לא היו עושים כלום, לא מוצאים מהבית לא כלום. גם היחס בתחנת המשטרה לנשים שהתלוננו היה גרוע מאוד. זה הגיע עד לאבסורד, שיום אחד אישה ברחה מביתה לשכנה עקב המכות של בעלה, הגיעו השוטרים, היא אמרה להם "אני בסוף אגמור כמו כרמלה בוחבוט" הם עצרו אותה באשמה של איום ברצח...

ואני לא חשובת שתסמונת האישה המוכה מונעת לקיחת אחריות אך היא מסבירה פשוט חלק מהמעשים שאנחנו תופסים כלא רציונאלים, ואולי, לכל היותר, מספקת הצדקות להקלה בעונש. הקלה בעונש לא אומרת שאין לקיחת אחריות.

ציטוט:

ואני לא חשובת שתסמונת האישה המוכה מונעת לקיחת אחריות אך היא מסבירה פשוט חלק מהמעשים שאנחנו תופסים כלא רציונאלים, ואולי, לכל היותר, מספקת הצדקות להקלה בעונש. הקלה בעונש לא אומרת שאין לקיחת אחריות.

לא דברתי ספציפית על הגדרה פסיכולוגית זו או אחרת, אלה על האפונה שיש כיום לקחת אחריות מאנשים, ולהאשים גורמים אחרים, זו אחת מהבעיות הקשות מהם סובלת החברה המערבית, ואסור להתעלם מכך.

אישה שחיה באווירת אלימות וטרור מצד בעלה נמצאת במילכוד קשה. היא מאוימת תדיר, חוששת שאף אחד לא יאמין לה כולל המשטרה כי בעלה איש ידוע ומקושר (במקרה של בוחבוט) והיא נשמרת במצב של תלות טוטאלית. מעבר לכך, תמיד נשארת התקווה שזו הייתה הפעם האחרונה (אין אלימות רציפה בדרך כלל אלא מעגל של אלימות-"ירח דבש"-אלימות). אפשר להבין (גם אם לא לקבל) התפרצות אלימה בשיאו של התהליך הזה מצד הקורבן. ויחד עם זאת, לדעתי עונש של 7 שנים הוא העברת מסר פסול לחברה.

זאת עובדה, ואם היית בעל עסק נסחט או אשה מוכה לא בטוח שהיה לך את האומץ שיש לך כאן בפורום. גם אם לך ספציפית כן היה והיית נחלץ מהסיטואציה, כל הכבוד לך, אבל אם אותה אשה היא אשה חלשה אז מה? מגיע לה לסבול? אם היא לא חזקה מספיק להגן על עצמה זו בעיה שלה? תפקיד החוק והשופטים לעשות צדק עם כל האנשים ולשים גבולות לעקרון הג'ונגל.

בנוגע לאינטרס של פלדמן אתה צודק.
לא התייחסת לפרקליטות ובמקרים רבים האמת נדחקת הצידה למען אינטרס הקידום. אין ספק שהשאיפה הטבעית של כל אדם להצלחה משפיעה, וכאן התפקיד הוא להרשיע ולנצח במשחק המוחות המתלווה לכל תהליך שיפוטי, אבל לא זהו הנידון, אלא אני מדבר על מה שמעבר לזה, (אותו מאוד קשה להוכיח, אבל מצד שני אין לי כל ספק שהוא קיים).
כל זאת מבלי להזכיר את התיקים הפוליטיים בהם לפעמים בולטת העובדה שהתיק תפור. (הלחצים שהפעילה תנ"צ מירי גולן בפרשת רמון, הפרקליטות נגד ויינרוט, ליברמן, הנגבי ועוד)
לגבי השופטים הוזכר כאן באשכול המקרה של משה דרורי. בנוגע למינויו של סולברג הוזכרה פרשיית דיין כמי שהשפיעה על יחסה של התקשורת. האם העונש שקיבל משליך הנעל על בייניש - 3 שנות מאסר - היה מוצדק? בפרט לאור קנה המידה שמציב בית המשפט בענישה על עבירות אחרות.
הועדה המסדרת בוחרת שופטים לפי השתייכותם לאג'נדה מסוימת, ובמילים אחרות שופט שלא מיישר קו עם המערכת (ומבפנים יודעים היטב מתי צריך ליישר קו) לא מקודם. אני לא חושב שניתן לומר שיש שופט שאינו מושפע משיקולים אלו.

אם הרוב אני מסכים.
איך בדיוק דואגים שטבע האדם והאמביציות שלו יהיו רק מרכיב קטן בפסיקה אינני יודע.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אתה מקבל את המצב הבלתי אפשרי הזה כמובן מאליו וכמשהו שאי אפשר להתמודד עמו?
ובהנחה שאתה מסכים לכך שהסביבה השיפטות שבה פועלים השופטים לא מאפשרת להם לפסוק מה שנראה בעיניהם כאמת אולי הגיע הזמן לעבור לשיטת המושבעים? (לפחות בנוגע למשפט הפלילי)

אני מקבל את זה שהעולם הוא לא מושלם.
קרי, אני לא חושב שזה שמשהו קיבל את התואר שופט הוא אוטומטית מספיק מחוסן מפני הדחפים שיש לכל אדם. השאיפה צריכה להיות לצמצם עד כמה שניתן את התופעה.
ראשית מינוי השופטים צריך להתנהל בשקיפות מלאה - הציבור כגוף המבקר.
בשלב הבא חייבת להיות אפשרת לבקר שופטים, כיום המוסד כמעט חסין מביקורת וכל ביקורת עליו נתפסת כאיום על הדמוקרטיה. אולי זה הדבר שטוב בהתבטאות של אביגדור פלדמן. צריכה להיות ביקורת על שופטים, כולל ביקורת אישית. צריך לשאוף כמובן לאנשים ראויים במערכת, כאלו שהביקורת לא תגרום להם פיק בירכיים, אך אסור שהשופט יחשוב שהטייטל מהווה תעודת ביטוח.
ובשום מקרה אני לא בעד מושבעים, מושבעים לא רק שהיו בוחרים שלא להעניש את כרמלה בוחבוט הם גם היו נותנים לה פרס.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אין שיפוט חסר פניות ובודאי שלא במדינת ישראל.
מה קרה לפעיל הימין ששפך כוס תה על ח"כ יעל דיין ומה קרה למי שעשה זאת במאהל לח"כ רגב.
מה קרה למי שזרק נעל על בייניש ומה קרה למי שסטר לח"כ כהן.
מה קרה לפעילי השמאל שהסיגו גבול בבנק הפועלים והזיקו לרכוש נוסף ומה קרה (בינתיים) לאוסטרוביץ (הצייר מיד ושם) את שניהם ניתן להאשים במידה שווה בהסגת גבול השחתה וגרימת נזק לרכוש. (כמובן שאני מדבר על שיפוט חסר פניות רגש והקשר כמו שאתה מצפה במקרה של בוחבוט. ואגב לדעתי האישית שני המעשים חמורים במידה שווה).

בקיצור כאשר המשטרה והפרקליטות מחליטים מראש את מי להאשים במה ולכמה זמן להושיב והשופטים משמשים כחותמת גומי של הנ"ל, יש לנו בעיה. ומושבעים הם בהחלט פתרון הראוי לבחינה רצינית. (אני לא חושב שזורק הנעל או איש הימין ששפך את כוס התה היו מורשעים. לפחות לא בסעיפים שאיפשרו ענישה דרקונית כל כך).

מדובר בישראל לדרמן. האיש רצח צעיר פלסטיני בזמן שירות מילואים (בהג"א הגיבור שירת), קיבל 20 שנות מאסר ואחרי שלל קיצורים ישב שנתיים בלבד. אחר כך הספיק לעבור על החוק עוד כמה פעמים כולל הרשעה בתקיפת חייל וקיבל בסך הכל מאסר על תנאי. לאור עברו, שפיכת התה החם על יעל דיין נענשה בהתאם.

רוצח! ישב שנתיים?!
אני לא מכיר את הסיפור אבל רק מנתונים אלו ברור לי שלא שמעתי את כולו.
לדבריך, האם מומשו עונשים על תנאי, אם לא, מהי ההצדקה השיפוטית להפרע ממנו על העבר.

עריכה: לאחר חיפוש מצאתי את זה:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/792/478.html

ברור שהם מסתירים את מה שלא נח להם לגלות. רוצח לא מזוכה בערעור על חצי מתקופת המאסר ולכל היותר הוא הורשע בהריגה. כנראה שהיו נסיבות מקלות מאוד אחרת הרמטכ"ל לא היה קוצב את עונשו לשלש שנים. אבל את מי מעניינת האמת. ואגב האם גם זורק הנעל רצח או שמא הוא נידון על שם סופו.

האיש נידון בבית משפט צבאי לעשרים שנות מאסר על הרצח (והוא הורשע ברצח). אחרי ערעור העונש הורד לעשר שנים-ואין לי מושג למה. רפול כרמטכ"ל קיצר לו את העונש לשלוש שנים והוא קיבל בנוסף קיצור שליש.
כשבית המשפט בא לגזור עונשו של אדם הוא בוחן את עברו. אדם שבאופן סידרתי פעל באופן אלים בנסיבות אידיאולוגיות או בכלל הוא אדם מסוכן שצריך להרחיק אותו מהחברה לזמן ממושך יחסית.הוא גם אדם שכניראה זקוק לענישה יותר קשה ממה שהורגל בה על מנת אולי סוף סוף להרתיע אותו מלחזור על מעשיו.

העובדה שאין לך מושג למה הופחת עונשו ושלא מוזכרת הסיבה באף כתבה העוסקת בענין, אומרת שמשהו בסיפור הרשמי לא מדויק. הייתי גם מברר מדוע קצב רפול את עונשו, ומדוע וכיצד הוחזר אחר כך לשירות המילואים.
יתכן שבית המשפט מתחשב בהיסטוריה כדבריך, השאלה היא מתי ואצל מי. שפיכת כוס תה לא מצדיקה בכל מצב 3 שנות מאסר, (כנ"ל לגבי זריקת נעל) ובודאי שלא מצדיקה עתירה של היועהמ"ש לבג"ץ נגד ועדת השחרורים כדי למנוע את קיצור העונש.

האם אני באמת נדרש להוכיח שהפרקליטות על ענפיה משרתים אג'נדה מאוד מסוימת.
מישהו חקר את הפרסומים של התנועה האיסלאמית כשם שנחקרו מחברי הספר תורת המלך ונותני ההסכמות. האם קרה משהו לאורי בלאו, האם מישהו פעל נגד חנין זועבי כמתחייב מכח החוק (האם היועהמ"ש דרש את הסרת חסינותה), זהו המעט שבמעט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי channb אולי הגיע הזמן לעבור לשיטת המושבעים? (לפחות בנוגע למשפט הפלילי)

עמדה מפתיעה.

מה אומרת ההלכה על הליך השיפוט הראוי?

[מתוך הנחה ש'בעל המחשבות' לא יפרע מיידית משופטים בני תמותה שלא ימלאו הליך זה ובמילים אחרות - מתוך התאמה לבני האדם של ימינו]

א' אני מתייחס למערכת השיפוט החילונית הקיימת כאן שבה לא דנים על פי הלכה, וגם השופטים לא אנשי חיל יראי אלוקים ושונאי בצע (וזאת בלשון המעטה). ואני מדגיש שלא כתבתי את הנ"ל מנקודת מוצא הלכתית תורנית.
ב' במידה וכך יונהג, מהבחינה ההלכתית למושבעים דין של דיינים או שופטים.
ג' אין כל הכרח להעתיק את השיטה במלואה וניתן למנות מושבעים שיש להם השכלה משפטית (או הלכתית) כל שהיא.
ד' ההלכה מצריכה לפחות 3 דיינים ואין בסמכותו של שופט יחיד לגזור את גורלו של נאשם. זאת בניגוד למציאות כיום שרחוקה בהרבה מההלכה.