לפני מספר שנים שוחחתי עם תורם אמריקאי יהודי חם ונושא התרומות עלה בשיחה. הבחור שאל על הנסיון האישי בשירות הצבאי. דבר ראשון אמרתי תודה. ציינתי שזה תמיד מחמם את הלב לראות את השלטים שמציינים את התרומה.

לאחר הוקרת התודה אמרתי לו שעדיף היה אם כספי התרומות היו מופנות למלגות לימודים לחיילים, קורסים מקצועיים, עזרה לנזקקים מבוגרים, חינוך לציונות, פיתוח נוער בפריפרייה ולמחקר רפואי של תרופות יתום. הבחור נראה מופתע ושאל מדוע. השבתי לו שלדעתי הצנועה תפקיד המדינה לדאוג לרווחת החייל ושהעלות של תחנות הסעה, מועדוניות, ביגוד חם, ספריות, וחדרי כושר היא סעיף פעוט בתקציב משהב"ט.

הוספתי לבסוף שמדינה שמדורגת 26 בעולם בתוצר לאומי גולמי שלא מספקת אמצעים חיוניים בסיסיים לחייליה צריכה לעבור ניעור רציני בצמרת מקבלי ההחלטות. הבחור חשב מספר רגעים הנהן וצחק תוך שהוא מזכיר את המילה היידית "שטייטל". אני לא יודע אם שינה את דעתו.
דרך אגב דיי **ה לראות נבחר ציבור ישראלי עם חיוך מדושן וסיגר בפיו עומד זחוח באירוע התרמה בחו"ל וזוכה לתרועות על עשיית אפס למען זכויות החיילים בשירות סדיר ומילואים. נחמד לפחות שהוא לא בממשלה המכהנת.