13-10-2015, 14:09
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,915
|
|
הגישה הזו דווקא מאוד עכשיוית
שימוש ישיר בכוח ובכניסה לעימותים צבאיים נוטה להחליש מאוד את המדינה ותושביה.
קשה להצדיק אובדן של הון רב וחיי אדם יקרים, אם ניתן למונעם (שזו גישה שרק בעשורים האחרונים אומצה בידי מדינות עולם).
ועימות עם מעצמה חזקה - יכול להביא לחורבן מלא.
מלבד זאת,
דגש יתר על עוצמה צבאית, יכול להביא לאסונות אחרים: הפיכה צבאית, מלחמת אזרחים, או אפילו התפרקות לדיקטטורות שכל אחת מנוהלת בידי גנרל אחר.
כדי להבין את כל אלו לא היה צריך את האביב הערבי - מספיק היה להסתכל על יוון.
לכן הובן שעדיף לשים את הדגש על חינוך וערכים, שימנעו אלימות כזו.
כותבי המשנה הבהירו זאת בסיפור יפה על טיול שהם ערכו, ובכל מקום ביקשו לדבר עם שומרי העיר (נטורי קרתא).
כשהביאו להם את שומרי החומות - הם אמרו שאלו בכלל מחריבי העיר, ולא מגיניה,
וביקשו לראות את שומרי העיר האמתיים - הילדים הלומדים והמורים המלמדים אותם.
אבל זה לא החל איתם.
ברוב תקופת בית שני היישוב היהודי בארץ היה כפוף למעצמה ידידותית כלשהי ללא התנגדות (הפרסים וממלכתו היוונית של תלמי למשל),
בתקופת השופטים שקדמה לבית המקדש הראשון, הייתה הימנעות מיצירת צבא קבוע,
והמלחמות מול המעצמות בתקופת בית ראשון - הובילו לחורבן חסר הצדקה.
|