
12-08-2018, 09:23
|
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
|
מעבר לגזענות שבדבריך, לידיעתך אמפתיה היא משאב מועיל ולא מזיק
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי hamedinai שמתחילה ב "אלד יניב מזכיר לאהוד ברק: "זוכרים שאמרת שאם היית פלסטיני היית טרוריסט"."
אמפתיה היא היכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר ולהבין איך הוא תופס את המציאות. אם אתה רוצה להתמודד עם יריב, כדאי מאוד שתבין מאיפה הוא בא.
היה פעם מנהיג ציוני חשוב שקראו לו ז'בוטינסקי. הוא הבין כבר ב-1923 שהערבים מהווים סכנה ממשית להגשמת המפעל הציוני. זאת בניגוד לרוב המנהיגים הציונים אז אשר האמינו שהערבים להיות תחת היהודים היות וזה ישפר את מצבם הכלכלי, החברתי וכו'. ז'בוטינסקי כתב במאמרו המפורסם "קיר הברזל" שהערבים הם בני אדם ומתוך זה שהוא יכול להבין את השקפתם אין שום סיכוי שיסכימו לכך שיהיהודים יהפכו אותם מרוב דומיננטי למיעוט נשלט. וכך הוא כותב, בין השאר:
"עושי השלום בקרבנו מנסים לשדל אותנו, כאילו הערבים הם או טיפשים, שניתן לרמותם על-ידי ניסוח "מרוכך" של מטרותינו האמיתיות, או שבט אוהב- בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ- ישראל תמורת רווחי תרבות וכלכלה. אני מסרב לחלוטין לקבל השקפה זו על ערביי ארץ-ישראל. מבחינה תרבותית הם פיגרו מאחורינו כ 500 -שנה, מבחינה רוחנית אין הם מחוננים בכוח-הסבל שלנו, אף לא בכוח-הרצון שלנו; ואולם בזה גם מסתיים ההבדל הפנימי בינינו. הם פסיכולוגים דקי-הבחנה בדיוק כמונו, ובדיוק כמונו נתחנכו מאות בשנים על שיטת הפלפול החריף: נספר להם מה שנספר, הם מיטיבים להבין את הנעשה במעמקי נשמתנו, כשם שאנו מבינים את הנעשה במעמקי נשמתם. ואל ארץ- ישראל הם מתייחסים, לכל הפחות, באותם אהבה אינסטינקטיבית ובאותה קנאות אורגאנית, שבה התייחסו האצטקים אל מכסיקו שלהם, או הסיאוקסים אל הערבה שלהם. ההזייה על כך, שהם יסכימו מרצונם להגשמת הציונות תמורת נוחיות תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם המיישב היהודי –, הזייה ילדותית זו ...."
והמסקנה של ז'בוטנסקי איננה לפשרה עם הערבים אלא בדיוק להפך- שעל מנת שיוכל להגשים את מטרותיו המפעל הציוני חייב להישען על כוח צבאי חזק ("קיר ברזל"). ואגב, בסופו של דבר בן גוריון אימץ למעשה תפיסה זו.
משה דיין היה יורשו הרוחני של ז'בוטנסקי מבחינה זו. גם הוא יכל לראות את המציאות כפי שתופסים אותה הערבים והסיק מכך לגבי הסכנה הטמונה בהם והצורך להתבסס על כוחנו למולם. וכך הוא אמר בהספד המפורסם לרועי רוטברג ז"ל:
" אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי (...) דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע...".
הבנת? הצורך להבין ולהכיר במאוויים ובתפיסות של הצד השני חיוניים להבנה מה לצפות ממנו ואיך להתמודד איתו. זה גם הרקע למה שאמר אהוד ברק.
לצפות שהיריב שלך יראה את המציאות כמוך זה לא ילדותי אלא גם מסוכן.
|