כאשר אמצעי הופך למטרה, הוא משתלט על השכל הישר, כמו גולם שקם על יוצרו. הנסיגה מארץ ישראל נועדה במקור להביא שלום, אך הפכה למטרה עצמאית, מנותקת ממטרתה המקורית. תומכי הנסיגה התעלמו מכך שהיא לא הביאה שלום, אלא הגבירה טרור, כשגורמים עוינים יצרו נרטיב "פלסטיני" כדי לתבוע את כל הארץ.
בתחילה, הוצע להעביר שטחים לירדן ומצרים, מתוך הבנה שמסירה לפלסטינים תוביל לדרישה לכל הארץ. אך גם תוכנית זו הייתה מסוכנת, שכן ירדן ומצרים עלולות היו להעביר את השטחים לפלסטינים תחת לחץ. למרות זאת, תאוות הנסיגה גברה. כשירדן ומצרים סירבו לקבל את השטחים, חסידי הנסיגה לא נרפו והעבירו שטחים לפלסטינים, גם כשהטרור גבר.
ההתנתקות מעזה היא דוגמה קיצונית: נסיגה ללא הסכם שלום, כשמחנות פליטים נותרו כסמל לכוונת המחבלים "לחזור" ליפו ועכו. הנסיגה הפכה לערך עליון, גם במחיר ביטחון ויציבות.
סיפור "משפט שלמה" ממחיש זאת: האישה שתבעה את התינוק הפכה אכזריות - שהייתה אמצעי לגניבת הילד - למטרה. כששלמה פסק לחתוך את התינוק, היא תמכה בכך, כי האכזריות הפכה למהותה. כך גם בהתנתקות: תומכי הנסיגה, שקיוו לשלום, התעלמו מסבל המפונים ופיתחו שנאה למתנחלים כאמצעי. עם הזמן, השנאה הפכה למטרה, והם המשיכו לקדם נסיגות גם כשהתברר שהן פוגעות בשלום ובביטחון, מתוך עוינות למתנחלים.
המסקנה: ניתוק מהמטרה המקורית הופך את האמצעי למפלצת שמשתלטת על ההיגיון.

****

אני מאוד חלש בכתיבה. כל הכתבה למעלה כתבה לי הבינה המלאכותית grok כאשר ביקשתי ממנו לנסח לי מה שכתבתי פה:
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...ad.php?t=611232

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

למען הדיוק, הזנתי לו מה שכתבתי בפורום inn, שזה אותו דבר עם שינויים מאוד מזעריים.
https://www.inn.co.il/forum/t1418085#15469502

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/