כמי שהיה בטיפול לפני הרבה שנים.
הכי חשוב זה לדבר שאחרים יבינו שהם לא לבד עם אותה בעיה וייקחו את עצמם לטיפול.
להבין שאין בושה בטיפול ולדבר עליו גם אם צריך.
תמצאו אפילו חבר שעבר את אותם החוויות, ותדברו גם אם זה בריפיט. חשוב לעבד את מה שעברתם ולדבר זה חלק מהסיפור.
אני יכול לומר שבכל מעגלי השיח שהיו לנו לא התביישתי לדבר וזה גם פתח אנשים אחרים לדבר.
חלקם הלכו לטיפול וחלקם, יגיעו לשם בעוד כמה שנים.
כל אחד ומנגנוני התמודדות שלו, כמה הדחקה בוצעה ומתי היא צפה.


תשימו לב אם הדופק פתאום טס לכם בלי שום סיבה, אתם לא ישנים בלילה, מתעצבנים יותר מהרגיל, אם יש פלאשבקים, רגשות אשם שרודפים.
אל תתנו לאשמה/בושה ופחד להרוס אותכם. זה קשה להיפתח, קשה לדבר אבל ברגע שלומדים איך זה עוזר.