רף טוהר המידות הנדרש מהיועצת המשפטית לממשלה אמור להיות גבוה אף מזה הנדרש משופט.

בעוד שתפקידו של השופט הוא להכריע בין שני צדדים המוצגים בפניו על פי החוק היבש, על היועמ"שית מוטלת האחריות המוסרית הכבדה לזהות את הצדק והחוקיות עוד לפני שהתיק מגיע לפתחו של בית המשפט.

​ההבדלים המהותיים בתפקיד:

​ההליך השיפוטי לעומת שיקול הדעת המקדים: שופט פועל בתוך "מעבדה" משפטית לאחר שכל הראיות נפרסו. לעומת זאת, היועמ"שית פועלת בשטח - היא נדרשת לחוש מהו המעשה הנכון והחוקי בנקודת זמן שבה היא המכריעה הבלעדית אם לפתוח בהליך.

​עצם העמדה לדין כענישה: יש לזכור כי עבור אדם מן השורה (ובוודאי עבור איש ציבור), עצם ההחלטה על הגשת כתב אישום מהווה "עונש" כבד בפני עצמו - פגיעה בשם הטוב, בפרנסה ובנפש.

​חובת הצדק המרבי: דווקא בגלל כוחה הרב, על היועמ"שית להפגין רגישות מוסרית עילאית. עליה לוודא כי המערכת פועלת נגד עבריינים אמיתיים, ולהיזהר שבעתיים שלא להשתמש בכלי הדין נגד "אנשים טובים" או כאלו שפעלו בתום לב.

​לסיכום: אם השופט הוא המגן האחרון של החוק, היועמ"שית היא הבלם הראשון. תפקידה דורש לא רק ידע משפטי, אלא מצפן מוסרי וטוהר מידות ללא רבב, כדי להבטיח שהצדק ייעשה ולא רק ייראה.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/