האם איזנקוט היה כל כך נאיבי?

בסרטון שהפיץ לאחרונה ינון מגל, משחזר יאיר גולן שיחה שקיים עם גדי איזנקוט בתקופת ההתנתקות. לפי גולן, איזנקוט אמר לו על הפלסטינים:
"הם פשוט ישבו על הטריבונה, ימחאו לנו כפיים ויהיה לך משעמם".

לפני שנצלול לפרשנות, הנה תמליל דבריו המדויק של יאיר גולן (מתוך הסרטון):
https://x.com/YinonMagal/status/207...3632116/video/1
> "החלפתי את גדי אייזנקוט כמפקד איו"ש, וגדי אמר לי: 'שמע, הולך להיות מאוד משעמם'.
> שאלתי אותו: 'למה אתה חושב ככה?'
> הוא ענה לי: 'הפלסטינים רואים שאנחנו למעשה חוזרים לגבולות 67' מרצוננו החופשי. הם פשוט ישבו על הטריבונה, ימחאו לנו כפיים, ויהיה לך משעמם כי לא יהיה כלום.'
> והאמת היא, כמו שהסתיימה ההתנתקות — החל גל טרור בצפון השומרון, ואני מצאתי את עצמי בשנתיים האחרונות מתעסק בסיום האינתיפאדה השנייה. אחרי ההתנתקות התעורר טרור בצפון השומרון."
>
האם איזנקוט באמת האמין למה שאמר?

התגובה הבלתי נמנעת למשמע הדברים היא תפיסת ראש בתימהון: איך קצין בכיר כאיזנקוט היה מסוגל להפגין נאיביות כה תהומית? בפרט לאחר שכולנו חווינו את הניפוץ של אשליות הסכמי אוסלו והנסיגה מלבנון.

אולם, ייתכן שהאמת מורכבת בהרבה, וראוי לבחון אותה מזווית שונה:

איזנקוט לא היה תמים. הוא הבין מצוין לאן הדברים מובילים.

הסבר חלופי: ציניות קצינים מול אטימות לניואנסים

איזנקוט הבין היטב את גודל הפיאסקו והאסון שבדרך. דבריו לא נאמרו מתוך תמימות, אלא כביטוי של הומור שחור, סרקזם וציניות.

מי שלא זיהה את הציניות הזו היה יאיר גולן — שבאותה עת לא ניחן, בלשון המעטה, ברגישות יתר לניואנסים או ביכולת מזהירה לקרוא את המפה — ולקח את הדברים פשוטם כמשמעם.

אם כך, למה לא לומר את האמת בגלוי?

פה צפה שאלת המיליון דולר: אם איזנקוט אכן הבין שההתנתקות היא אסון, מדוע בחר להסתתר מאחורי רמזים סרקסטיים במקום להציע עמדה פיקודית וציבורית אמיצה?

* מכבש הלחצים התקשורתי: באותם ימים, הממסד והתקשורת "אתרגו" את תוכנית ההתנתקות באופן מוחלט. כל קול ביקורתי או מתנגד סומן מיד, עבר שיימינג ציבורי והוצג כקיצוני, מסוכן והזוי.

* ההקבלה המבהילה לימינו: קל לזהות את הדמיון המצמרר למציאות הנוכחית — שבה כל מי שמציב סימני שאלה מול עסקאות מסוכנות או שהיה מעז לחשוב אחרת מהנרטיב השולט בסוגיית החטופים, נתקל במתקפה תקשורתית חסרת רחמים שקטלגה אותו כ"אויב העם".

השורש הרוחני: מנטליות של גלות
הפחד לומר את האמת הפשוטה והצורך להתכסות במסיכות של רמזים, מעידים כאלף עדים על המצב הרוחני והמנטלי שבו שרויים בני עמנו. זוהי התנהלות של מנטליות גלותית, בדיוק כפי שנבאו פסוקי התוכחה:

> "וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף..." (ויקרא כ"ו, ל"ו)
> "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן..." (ויקרא כ"ו, ל"ז)
>

כאשר מנהיגים וקצינים בכירים חוששים להשמיע אמת אסטרטגית ברורה רק בשל צלה של ביקורת תקשורתית — זוהי התגלמותה המזוקקת של תסמונת "העלה הנידף" והרדיפה העצמית של חושך הגלות.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/