תמיד היה כך, ובימינו יותר מתמיד: עיקר המלחמה הוא על ההסברה ועל צדקת הדרך.

כאשר החלה מלחמת מדינות ערב נגד ישראל, הערבים - שלהם עשרות ארצות ענקיות - סירבו להעניק לעם היהודי אפילו ארץ קטנטונת אחת. עם הזמן החלה מעט בושה לחלחל, והיה סיכוי שהשנאה תפחת. אז עלה הרעיון להציג כאילו קיים עם נפרד בשם "פלסטינים". כך כבר אין מדובר בעם ענק בעל ארצות רחבות־ידיים הנלחם בעם קטן בעל ארץ זעירה, אלא במשהו אחר. הם אימצו את השם "פלסטינים", שהיה במקור שם נרדף לארץ ישראל ולעם ישראל.

למרבה הצער, גם חלק מהיהודים זרמו עם הטענה הזו. בתחילה חשבו שאם יקבלו את הנרטיב של שונאי ישראל בנושא הפלסטינים, יוכלו לרכך אותם. כשהבינו שהתוצאה הפוכה לחלוטין - הם בכל זאת התעקשו להמשיך באותה דרך.

כל יהודי בעל שכל ישר צריך להבין שהדרך לשלום היא בדיוק ההפך: להרחיב את האופקים ולהסתכל על המזרח התיכון כולו ומעבר לו. לעם הערבי יש עשרות מדינות ענקיות, נוסף על ארצו המקורית בחצי האי ערב. לצידם קיימים עמים מוסלמיים כמו איראן וטורקיה - שאינם ערבים אך בני אותה דת, ולכן במידה מסוימת שייכים לאותה קבוצה רחבה. הם יכולים היו להיות מאושרים, כפי שנאמר במסכת אבות: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אך השנאה מקלקלת הכול. הם מתרכזים בקנאה ובחמדנות כלפי ארצו של עם ישראל - העם שיש לו ארץ קטנה ויחידה בלבד, ואותו עם שממנו שאבו גם את דתם.

במסכת סוטה נאמר דבר מעניין: מי שנותן עיניו במה שאינו שלו - את מה שהוא מבקש אינו מקבל, ואת מה שיש לו הוא מפסיד. כיצד יאבדו ארצות ענקיות כאלה? אין לי מושג. אלוקים גדול ויודע את דרכיו; הוא נותן להם הזדמנות לחזור בהם ולהיטיב את מעשיהם. אך השעון חול אוזל.

ונסיים בעניין השלום: שלום על ישראל, וגם שלום על בני ישמעאל.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/