נפתלי בנט פיזר לבוחריו שתי הבטחות מרכזיות, אשר במציאות הפוליטית שנוצרה עומדות בסתירה חזיתית זו לזו:

​1. לא לשבת בקואליציה עם נתניהו.

​2. לא להקים קואליציה הנשענת על המפלגות הערביות.
​
ערב הבחירות, בנט פתר את הסתירה הזו בטענה שמפלגתו תשיג מספיק מנדטים כדי לעמוד בשתי ההבטחות במקביל. אולם כעת, לאחר שתוצאות האמת התבררו, נוצר לבלום שבו עמידה בהבטחה אחת מחייבת הפרה של האחרת.
​
השאלה הציבורית המתבקשת היא איזו מההבטחות הוא יבחר לקיים?
​
אם בנט יבחר לקיים דווקא את ההבטחה שלא ללכת עם נתניהו — ובכך ינסה להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות — יתקבל הרושם וההוכחה כי גוש המרכז-ימין הרך והשמאל המתון אינם אלא זרוע ביצועית וסניף של השמאל הקיצוני.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/