תביעה תקדימית מאיימת על הקיבוצים: להכיר בחברה שמתה כזכאית לדמי עזיבה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


מאת עמירם כהן


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



חבר קיבוץ בעל 60-50 שנות ותק עשוי להיות זכאי לדמי עזיבה של מאות אלפי שקלים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
האם חברת קיבוץ שמתה היא בבחינת "עוזבת קיבוץ" הזכאית ל"דמי עזיבה"? לנוכח השינוי המבני המהיר העובר על הקיבוצים, כל שאלה, בעיקר אם כרוך בה כסף, היא לגיטימית, ואם היא מעוררת מחלוקת - היא גם מגיעה לבית המשפט. כך גם בתביעה המסעירה את הקיבוצים באחרונה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת על ידי יורשיה של לאה סנטו, חברת קיבוץ גבת שמתה.

בתביעה מבקשים היורשים סעד הצהרתי, שלפיו מגיעות להם זכויות הנובעות מחברותה של המנוחה בקיבוץ. אין הכוונה במטלטלין שהשאירה המנוחה - כמו ריהוט וציוד חשמלי - שממילא עובר לידיהם; הם התכוונו למה שמכונה בקיבוצים "דמי עזיבה".

דמי עזיבה הם סכום כספי שהחבר זכאי לקבל מהקיבוץ אם הודיע על ביטול חברותו בו. הפיצוי נועד לאפשר לעוזב, שאינו זכאי לזכויות קניין בדירתו ובנכסי הקיבוץ האחרים, להסתדר בצעדיו הראשונים מחוץ לקיבוץ. הסכום שמקבל העוזב נגזר בעיקר משנות הוותק בקיבוץ, כך שלעתים קרובות נצברים לזכותם של חברי קיבוץ ותיקים עם 60-50 שנות ותק מאות אלפי שקלים.

בשנים האחרונות היו מקרים של בנים שהוציאו מהקיבוץ את הוריהם החולים, לעתים במצב סופני, לכל מיני מוסדות מפוקפקים ותבעו מהקיבוץ את דמי העזיבה. בתי המשפט פסקו בדרך כלל כי ל"עוזבים" הללו מגיעים דמי עזיבה, אך קבעו שהם יקבלו אותם בפריסה ארוכה. הפסיקות הללו הוציאו את העוקץ מהתרגיל מפני שברגע שמת אותו "עוזב" פסקו התשלומים והיורשים לא נהנו מכסף רב.

אלא שהפעם מדובר בצעד גדול קדימה: לא עוד חבר קיבוץ זקן וחולה, אבל חי, שבניו תקעו לידיו הרועדות עט ונייר והחתימו אותו על "עזיבה", אלא תביעה להכיר במות החבר כעזיבת הקיבוץ לכל דבר. בקשת קיבוץ גבת מבית המשפט למחוק על הסף את התביעה, נדחתה על ידי השופטת דינה מויאל, שקבעה כי הדיון בתיק יימשך בספטמבר. יורשיה של סנטו טענו בבית המשפט, באמצעות עו"ד יוסף שחם, כי תקנון הקיבוץ קובע כי חבר זכאי לפיצויי עזיבה "מרגע שנפסקה חברותו מכל סיבה שהיא" והניסוח "מכל סיבה שהיא" כולל גם מוות.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד עומר כהן ממשרד שלמה כהן ושות', טען כי דמי העזיבה נועדו לסייע לחבר היוצא מהקיבוץ לבסס את חייו מחוץ לקיבוץ, אך חבר שמת אינו זקוק לדמי עזיבה או לקצבה.

השופטת מויאל פסקה שיש להמשיך בתביעה מפני שהמחלוקת מצטמצמת לשאלה העקרונית אם מגיעים דמי העזיבה של המנוחה ליורשיה. מאחר שמדובר בשאלה עקרונית, החורגת בהרבה מהסכום שעשויים התובעים לזכות בו, יש להמשיך במשפט.

שבועון הקיבוצים "קיבוץ", המדווח על המשפט, מציין כי מדובר בתביעה תקדימית. אם יזכו יורשיה של סנטו בדמי העזיבה, ייתכנו מאות ואולי אלפי תביעות דומות מצד יורשיהם של חברי קיבוצים שמתו וכל תביעה עשויה להסתכם במאות אלפי שקלים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

http://www.haaretz.co.il/

החוק היבש אמור לזכות אותם בכסף כי אכן לפי החוזה מגיע להם
היו צרכים לסנח יותר טוב אין מה לעשות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

הגברת תפסיד בתביעה ולא רק כי העו"ד הממולח מטעם ההגנה הוא עוזב קיבוץ (הוא יסביר את כוונת התקנון וזה יספיק). זה עדיין לא פותר את הבעיה המרכזית שחבר קיבוץ הוא חסר רכוש להורשה ליורשיו. למרות שהיה ראש ממשלה שקרא לחברי הקיבוצים "מיליונרים מתנשאים" לחבר קיבוץ אין אפילו את הרכוש הזמני שנתנו למפוני עזה . אולי באשמתם, אבל רוב הוותיקים חיים היום בדירה יותר קטנה ממה שמפוני עזה מסרבים לחיות בה כדירה זמנית (עד שיבנו את הוילה). עד היום הממשלות (והכי גרועות בקטע הזה הן הממשלות בראשות הליכוד), לא השכילו לפתור את בעיית רכושם של חברי הקיבוצים. זאת, בזמן שלרוב אזרחי המדינה כבר יש דירה שלהם (שניתנת לירושה) מזה שנים... הלוואי שמדינת ישראל היתה נוהגת בקיבוצים כמו בזה שקרא להם "מיליונרים מתנשאים" (שאני מגנה את זכרו בשל כך עד היום...)

הגיע הזמן שהתנועה הקיבוצית תדאג להורשת מגרשים לאנשים שעבדו כל חייהם בקיבוץ, ולא רק כאלה שנפטרו אחרי היום הקובע.... יש לתקן את העיוות ההיסטורי של התנועה הקיבוצית לבניה ובנותיה.