
09-10-2005, 00:56
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 30.05.02
הודעות: 8,838
|
|
|
הרבה שאלות נשאלו והתשובה אותה תשובה -
אין תשובה ברורה, הכל תלוי - תלוי במפקדים, תלוי במקום שאתם נימצאים (קורס, שטחים, אימון וכו...), תלוי ביציאות, תלוי בכמה חשוב לכם לצאת.
אני יכול להגיד באופן אישי שיום הזיכרון מאוד מאוד חשוב לי, ולא רק בשביל להראות טוב בבית ספר עם מדים, ולכן הצלחתי להגיע בכל ימי הזיכרון, פעם אחת שלא הייתי בטוח שאני אוכל לצאת בזמן העדפתי לבקש רגילה (למרות שמבחינה חוקית אי אפשר להחשיב רגילה על חג) כדי להיות בטוח שאני אגיע לבית קברות בזמן.
בסופו של דבר הסיבה שהצלחתי לצאת לכל ימי הזיכרון הייתה עקשנות ומפקדים שהבינו שחשוב לי לצאת.
ועוד הערה על נושא שחוזר על עצמו בהרבה אשכולות - יציאות - אתם שומעים יותר מידיי סיפורים ואגדות - שיריון לא יוצאים פחות טוב מיתר הקרביים, ולא תותחנים ולא גולני ולא גבעתי וכן הלאה.... וזה שיש לכם חבר שלא יצא ראש השנה זה לא אומר שהיציאות באותו חייל חרא. אתם חייבים להבין שהצבא לא עובד בצורה של יום ראשון כל חייל התותחנים יוצאים הביתה וביום חמישי כל גולני. לכל פלוגה יש את היציאות שלה ואם חבר שלכם שעכשיו בטירונות תותחנים לא יצא הביתה בראש השנה זה לא אומר שכל הטירונים לא יצאו, כי פלוגה אחרת כן יצאה הביתה.
אז מאיפה כן מגיעות השמועות על חרא של יציאות?
א.תקופות - לכל אחד הייתה תקופה בצבא שהיציאות שלו התחרבנו, לפעמים בגלל כוננות מוגברת, לפעמים בגלל עונש ולפעמים סתם צירופי מקרים שדפקו לו את כל היציאה (אני סגרתי פעם 32 יום בלי עונש ובלי כוננות, עם שבת מקוצרת באמצע (לצאת בשישי ולחזור בשבת בערב - לא מומלץ)). ואז באים לחברים באזרחות, מתבכיינים קצת והחברים ישר מבינים - בX יש חרא של יציאות.
ב.חיילים הם בכיינים - אין מה לעשות, חיילים אוהבים להתבכיין על המקום שהם נמצאים בו, וזה לא משנה אם הם נהנים או לא, התבכיינות על תנאים יכולה להפוך לספורט לאומי.
ג. שביזות - שביזות גוררת התבכיינות (ראה סעיף ב').
|