ניר צמח ונועם אזוגי, שני צוללים מושבעים שסיימו את פרק הנישואים בחייהם, החליטו כי המקום הראוי לטבעות הנישואים שלהם הוא מאה מטרים מתחת לפני ים סוף. בתום הכנות קדחתניות של שלושה שבועות וצלילה בליווי שבעה חברים, סיכם אזוגי: "זה היה אקט של שחרור וסגירת מעגל"


בערב החתונה - אולי היום הכי שמח של כל זוג נשוי - מחליפים החתן והכלה טבעות ונשבעים להיות יחד לעולמים. המציאות, אפעס, קצת פחות חגיגית, הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה ומוסד הגירושים ממשיך לפרוח. אז מה עושים עם הטבעת, שהושקעו בה זמן, מחשבה ולא מעט כסף? נועם אזוגי וניר צמח - האחד גרוש טרי והשני גרוש מזה שנה - בחרו להיפרד סופית ממוסד הנישואים עמוק מתחת לפני הים ולקבור שם את השייבות. שיהיה לדגים במה לשחק.

"לפני שלושה שבועות, כשהייתי בדרך הביתה מהרבנות אחרי הגט, התקשרתי לניר", מספר אזוגי, מנהל מועדון הצלילה 'מדוזה' באילת. "שאלתי אותו – מה עושים עם טבעת הנישואין?". צמח, גם הוא מדריך צלילה בכיר, ענה לו בלי להתבלבל: "או שהולכים לצורף ומקבלים עליה חמישים שקלים, או שזורקים את הטבעות לים".

טקס קבורת הטבעות הפך מייד לפרוייקט, שהצריך אימונים והשקעה מוקדמת וסחף אחריו צוללים נוספים. "אף פעם לא צללנו לעומק של מאה מטרים", אומר אזוגי, "אז החלטנו להשקיע את הטבעות בעומק הזה".

במשך שלושה שבועות עמלו השניים על תוכנית הצלילה הבלתי שגרתית. הם הכינו מתקן מיוחד עשוי אלומיניום וצירפו אליו משקולות, כדי שלא יצוף מעל פני המים עם הטבעות. על מתקן הטבעות הם התקינו לוחית ועליה המשפט האלמותי מתוך הספר 'אחוות הטבעת' מטרילוגיית 'שר הטבעות': "טבעת אחת לשלוט בכולם. טבעת אחת שתמצא אותם. טבעת אחת להביא את כולם ובאפילה לאחד אותם".

לקראת רגע האמת החליטו גרושים וגרושות נוספים מעולם הצלילה להצטרף לטקס ולקשור גם את הטבעות שלהם למתקן המיוחד שהכינו צמח ואזוגי. אתמול בבוקר (ד'), עוד לפני הזריחה, התכנסו השניים עם חברים נוספים בעלי נסיון בצלילה והפליגו על גבי שלוש סירות אל תוך ים סוף.

מול קו צינור אשקלון-אילת הטילה החבורה עוגן וכשאיתרו את הנקודה המדוייקת ירדו תשעת הצוללים - אזוגי, צמח ויתר חבריהם שאיבטחו אותם לעומק המסלול - באמצעות חבל אל המעמקים. כשמכשירי המדידה הצביעו על 101 מטרים נגעו השניים בקרקע והחלו את העליה הארוכה והזהירה בחזרה למעלה.

"הנחתי את המתקן עם הטבעות על מדרגה בריף", סיפר אזוגי, כשעלה לסירה בסיום הצלילה. "היה אור בעומק הים, כמו אור של דמדומים. זה לא משהו שעושים כל יום. זה היה אקט של שחרור וסגירת מעגל".

"אני מרגיש מעולה", הוסיף צמח ומיהר להתקשר לאמו לספר לה על הביצוע המוצלח. "אם הייתי מספר לה קודם, היא הייתה מתנגדת. הכל תקתק כמו שעון".

"לי דווקא נתפס השריר ברגל", אמר אזוגי. "הסתכלתי על מד הלחץ וראיתי שאין לי מספיק אוויר כדי לעלות למעלה. סימנתי לניר שיש בעיה ואז התברר שבכלל שכחתי לפתוח את הברז. פתחתי את החליפת צלילה והראיתי לו את הלב שלי דופק במהירות".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3154421,00.html

מדליק, ומקורי

חחחחחחחחחח

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.