
10-11-2005, 12:24
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.12.04
הודעות: 107
|
|
|
אחי, אני מבין אותך כל כך!
אין הרגשה יותר גרועה מאשר לפני גיבוש! כמה שלא תתכונן, כמה שלא תכין את עצמך נפשית (איך עושים את זה בכלל?), תמיד תהיה לך נפילת מוטיבציה לפני כל גיבוש שהוא וכמה שהוא יותר קרוב-ככה התחושה יותר חרא. גם לי היו את אותם תופעות של חוסר שינה ואפילו דיכאון קל.
אני יודע שמה שאני לא אכתוב לך, שום דבר לא ישנה את ההרגשה הזאת. רק חשוב שתבין שזה לגיטימי לגמרי.
ועכשיו סיפור אישי .
בגיבוש שלדג האחרון הייתה לי, כרגיל, את אותה ההרגשה . זה הגיע למצב כזה שבדרך לגיבוש ממש אמרתי שאין לי כח וחשק לעשות את זה. ממש פחדתי שזה ישליך לי על כל הגיבוש וידפוק את הביצועים שלי. בשלב מסויים במהלך ההכנות לגיבוש (חלוקה לקבוצות וכאלה) הגעתי למסקנה שאני לא חושב על זה יותר ומרכז את כל האנרגיה שלי במטרה אחת ספציפית- בספרינטים הראשונים. ואכן כך היה, בכמה ריצות הראשונות נתתי את הרבאק של החיים והגעתי במקומות טובים. משם, הדלת כבר סלולה להצלחה, הייתי על המסלול הטוב וכל הגיבוש שמרתי על מקום טוב. הוכחתי לעצמי שאני יכול להיות בין הראשונים והידיעה הזאת לא נתנה לי להוריד את הביצועים (אגב זה עזר בכל דבר בגיבוש, לא רק בדברים הפיזיים). בקיצור מה שאני מנסה להגיד לך זה לא משו חדש, ועוד פעם הכל בראש. כלומרברגע שאתה מבין שאתה מסוגל לעשות את מה שאתה רוצה (במקרה של יחטי"ות זה לאו דווקא להיות בין הראשונים), אתה תעשה את זה.
חוץ מזה שהנתוני פתיחה שלך מצויינים: אתה בא בכושר, עם הרבה ניסיון (לניסיון היה חלק ענק בהצלחה שלי בגיבוש שלדג) והנתונים האישיים שלך גבוהים מאוד. אז אולי זה לא יעזור להוריד את הלחץ אבל אני אומר לך בתור מישהו שמסתכל מהצד, אתה אמור להיות הרבה פחות לחוץ ממה שאתה עכשיו.
בכל מקרה, שיהיה לך הרבה הרבה בהצלחה, אני חושב שהצבא צריך עוד אנשים כמוך עם מוטיבציה אמיתית לשרת את המולדת. חזק ואמץ!
|