חייל "צעיר" הרג 4 מחבלים ברג'ר - ומנע חטיפה



הצנחן דוד מרקוביץ', רק שמונה חודשים בצה"ל, הוקפץ אתמול עם חבריו למארב בכפר, כשלפתע נתקל ביחידה מובחרת של החיזבאללה על רכבי שטח ואופנועים - שביקשה לחטוף חייל. המג"ד ל-ynet: "הוא ביצע ירי מדוייק, בקור רוח. הסיט את הנשק ופגע בכולם. התקשרתי אליו פשוט כדי לומר לו כמה אני גאה בו". קצין בכיר: "ההתקפה המאסיבית על גבול הצפון לא היתה מתוכננת ונבעה מהכישלון לחטוף חייל"
חנן גרינברג

דקות ארוכות ניסה הלילה סגן-אלוף יניב אללוף, מפקד גדוד 202 של הצנחנים, להתקשר לחייל אחד מפלוגת המסלול של הגדוד, דוד מרקוביץ, קלע במקצועו, שהתגייס לצה"ל רק לפני שמונה חודשים, ואתמול אחר הצהריים, באומץ לב ובקור רוח הרג את ארבעת מחבלי החיזבאללה שניסו לחטוף חייל בכפר רג'ר . "ניסיתי להשיג אותו בטלפון, אבל הקו כל הזמן התנתק, פשוט רציתי לומר לו כמה אני גאה בו, שבדיוק ככה אני מצפה שחייל בחטיבת הצנחנים יפעל, שפשוט כל הכבוד שלו", אמר המג"ד ל-ynet.



מרקוביץ התגייס לצה"ל במסגרת מסלול בני ישיבות ההסדר בגיוס מרץ 2005. הוא מתגורר במושב גמזו, ובשבוע הבא יחגוג את יום הולדתו ה-21.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/669809/3_wa.jpg]


אופנועי החיזבאללה. צילום: דובר צה"ל



הכל החל אתמול מעט לאחר השעה 15:00 בצהריים. מארב של חיילי מגדוד 202 של הצנחנים נמצא סמוך למחסום בכפר רג'ר, ברקע נשמעים קולות ירי ופיצוצים.



על מה שאירע לאחר מכן, מספר ל-ynet, המג"ד סא"ל אללוף: "החיילים הבחינו בארבעה מחבלים לבושים שחור, חוד החנית של החוליה, נעים בצורה מסודרת, מאחוריה המתינו רכבי שטח ואופנועים, מעין סיוע לוגיסטי למבצע החטיפה. החוליה שנשאה טיל נ"ט מוכן לשיגור, התקרבה לכוח עד למרחק 40 מטר. המארב הזה אולי קצת הפתיע את אנשי החיזבאללה. הם בקושי הספיקו להרים את הנשק ואז החיילים פתחו לעברם באש. הקלע דוד מרקוביץ, ביצע ירי מדוייק, בקור רוח, ירה, הסיט את הנשק, פגע בכולם, גם הטיל שהיה בידם התפוצץ, שלושה נהרגו מייד, הרביעי נפל - החל לזחול ומת זמן קצר לאחר מכן".





מפקד הפלוגה והקשר נפגעו, החיילים הצליחו למנוע חטיפה



הירי המדויק של הקלע שהתגייס לצה"ל רק לפני שמונה חודשים שינה למעשה את כל התוכנית של חוליית החיזבאללה. סא"ל אללוף מספר כי הארבעה היו חמושים מכף רגל ועד ראש, ואם היו מגיעים לקרבת החיילים, מכאן ועד חטיפה של אחד מהם, העברתו לרכבים שהמתינו מאחור ומשם עמוק ללבנון – הדרך הייתה קצרה. "הפעילות של החיילים הייתה יוצאת מן הכלל, לאחר שהמחבלים נהרגו נורתה אש מכל הכיוונים, נפלו פצצות מרגמה. מפקד הפלוגה שהגיע מהמוצב הסמוך והקשר שלו נפצעו, והאש נמשכה ואנחנו היינו עדיין באותה כוננות".



זמן קצר לאחר שהופיעו המחבלים, הגיע לאזור גם מפקד גדוד 13 של גולני, סא"ל רפי מילוא, והשתתף אף הוא בלחימה.







[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/669539/211105_wa.jpg]




חיילים באזור התקרית. צילום: אביהו שפירא



סא"ל אללוף מספר כי מרקוביץ וחבריו "עלו" לגדוד רק לפני חודש והוצבו באזור הרגיש שבגבול הצפון. "אין ספק שזה הישג מדהים לחייל שזה המקצוע שלו, אבל לכולם שם פעלו באופן יוצא מן הכלל ומנעו את הפיגוע שהחיזבאללה כה רצו בו, הם היו ערוכים היטב וביצעו את מה שמצפים מהם על הצד הטוב ביותר", אמר.

קצין בכיר בצה"ל אמר ל-ynet כי על פי ההערכה ההתקפה המאסיבית של החיזבאללה שכללה גם ירי לעבר גבול הצפון לא הייתה מתוכננת ונבעה מכישלון התכנית לחטיפת חייל, "הכישלון הכניס אותם ללחץ - הרצון לחלץ את הגופות - להשיג הישג ולא הקטן ביותר נוכח כישלון החטיפה", הסביר

מאחר וזה עיטור שכמעט בלתי אפשרי להשיגו. יתכן (סיכוי קלוש) שהוא יקבל את עיטור העוז. אבל לפי ידיעתי כמעט ולא מחלקים כיום עיטורים.

אבל, במחשבה שניה, אולי כבר אי אפשר להשיג אותו, אולי הוא כבר הפך לערבי כמו שהוא אמר שאם הוא היה ערבי הוא היה בורח...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הייתי נותן לדתיים לנהל את המדינה ואנחנו כולנו - אחריהם

האם אנחנו צריכים שאנשים כמו אלחנן טננבוים או סוחר הסמים שנהיה שר - מר שגב - ינהלו לנו את המדינה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ואיך קראו להוא שזייף עבודות באוניברסיטת לטביה? הוא ללא ספק ראוי להיות לפחות סגן ראש ממשלה.
ההגינות והיושר של נבחר ציבור זה ממש לא פונקציה של דתי או חילוני.

מקרים כמו שהבאת יש לרוב. הנה גם עומרי וגם במפלגת העבודה היו זיופי בחירות וכל מיני דברים אחרים, ואפילו הנשיא ווייצמן שהתקשורת הכתירה אותו כדוגרי וישר התגלה מאוד רחוק מזה ונאלץ להתפטר בבושת פנים, על קבלת כספים שהיו פי 10 יותר מאשר כל האישום של אריה דרעי. וגם הדוגמה של יצחק מרדכי רחוקה מלהשביע רצון.

אבל הדוגמאות שהבאתי הם דוגמאות של בגידה במדינה והעמדה בסכנת חיים של המון אנשים. אלו דוגמאות שאין להם כלל שום מצפון, אפילו מצפון מינימלי. אפשר להוסיף לזה גם את אותו קבלן שרצח את המאבטח ומכר מחסן נשק למחבלים, שכחתי כבר את שמו, אבל הוא היה עסקן ואם לא היה נתפס מי יודע אולי שהוא היה מגיע גם לכנסת ונבחר.

נכון שכיום רוב בעלי השררה גם במגזר הדתי וגם במגזר החילוני הם לא בדיוק 100 אחוז ישרים. אבל בין כל הפושעים האלו אני מחפש את הרע במיעוטו. ומקרים של בגידה במדינה, רצח ומכירת סמים לנוער, ברוך השם שאין בין המנהיגות הדתית.

ייתכן שזה לא רק תוצאה של עדינות נפש יתירה אלא של סוג חיים. אם בן אדם כמו אלחנן טננבוים או שגב היה הולך לבית הכנסת, היו קורעים אותו שם לגזרים. הוא וכל משפחתו. אבל בתור חילוני הוא לא הולך לבית הכנסת, מצפצף על כולם, והוא יכול להסתתר ביתר קלות מזעם הצבור.

אבל אני בטוח שגם התפילות שלוש פעמים ביום שבו מצהירים כלפי הקדוש ברוך הוא שאנחנו הבנים שלו והוא האבא שלנו, וכל בני ישראל הם אחים. וגם מה שאומרים בתפילה ומשבחים את ה' על זה שעוזר לעניים ולשפלים ושובר את הרשעים והעריצים הגאים, זה פועל כמו תעמולה חזקה להיות הגון וישר ולעשות את הטוב בעיני האלו-הים כמו ילד טוב לאבא שלו. סוף סוף התעמולה עובדת. אבל כמו בכל תעמולה לא תמיד זה פועל אותו דבר ויש שלא שמים לב לתעמולה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אתה גם חושב לפני שאתה כותב או שזה רפלקס מסוג של "רפלקס הקאה"? רכילות סוג ז' על אמא של אמיר פרץ כרוכה בדעה שאת המדינה צריכים לנהל מי שיש להם כיפה כי חייל עם כיפה השחיל ארבעה חיזבלונים? שני אלו באותו עמוד ונשימה?
אם אתה רוצה ללכת אחרי הדתיים תנסה כהתחלה לקיים את הכלל של "לא תלך רכיל..." ביחד עם "גם אויל מחריש לחכם יחשב.." .
אני משתדל לא להגיב על שטויות אבל הרמה של הפורום יורדת בגלל אנשים שמכניסים שטויות במקום סקופים כדי שהמונה שלהם ירוץ למעלה.

הנה תקרא מה שכתבתי בקישור הזה:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=105254

האירוע עם החיזבלה הזכיר לי רק שמדובר במלח הארץ שגם הולכים לצבא וגם עובדים וגם יש להם פחות פשע ונגעים אחרים של החברה המודרנית, וגם נאמנים לציונות בלי פקפקוקים.

בדיוק כמו שהיה פעם שעל אף שהקיבוצים היו רק 2 אחוז של האוכלוסיה, נתנו להם להנהיג את כולנו. אבל עכשיו כבר נגמר זמנם של הקיבוצים והגיע זמנם של הדתיים הלאומיים.

ובאשר לאמא האשכנזיה של עמיר פרץ. למה אתה קורא לזה רכילות, גם לי יש אמא אשכנזיה, מה רע בכך? אני אינני מתבייש בזה, אני גאה בזה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אבל זה לא סקופ. זה שאמך אשכנזיה ואמי גם לא הופך את זה למעניין. כשכותבים על אמיר פרץ שהוא נבחר ציבור ממוצא צפון אפריקאי שאמו אשכנזיה, זה הופך נתון לא חשוב כלל לסתם רכילות בגלל הקונוטציה.
אבל אתה יודע מה? תעזוב........לא נראה לי שאנחנו נדבר על אותו מישור ולו רק בגלל שהעולם מתחלק לך לדתיים צדיקים וחילונים עבריינים.
מזל אונד ברוכעס.

קור רוח, כשרון, נחישות, מיומנות וכיו"ב, ראוי לכל הדעות לצ"ש לכל הפחות אלוף וייתכן אפילו רמטכ"ל, אבל לא אות גבורה.....
עיטור הגבורה
עיטור זה מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל על מעשה גבורה עילאי שנעשה תוך כדי חירוף נפש במהלך לחימה באוייב. עיטור זה הוא הגבוה ביותר שניתן בצה"ל.

ולשאר העיטורים ולהרחבת היריעה להלן :
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2...7%94% 22%D7%9C

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

בגלל שהחיסול שלו זכה להד תקשורתי כה נרחב?
הוא יקבל את צל"ש המח"ט כמו כל החיילים לפניו שהרגו מחבלים.
אין שום הצדקה לתת לו מעבר.

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

רק חסר לנו שגם חיילי צה"ל יתחילו לחפש פרסום..

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

"זו לא היתה פעולה רק שלי. חבר שלי זיהה את המחבלים ואני יריתי. היו גם חיילים אחרים באירוע", כך אמר רב"ט דוד מרקוביץ', שהרג אתמול ארבעה מחבלים בפעילות בכפר רג'ר.

לדבריו, "אי אפשר לאבד עשתונות בכזה אירוע, פעלנו הכי טבעי שיכולנו". מרקוביץ' וחבריו זכו לשבחים מפי מפקד אוגדת הגליל, תת-אלוף גל הירש.

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaN...116_184,00.html

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

באתר של צה"ל רשומים 40 לוחמים בלבד שקיבלו את האות הזה,וקראתי חלק מהסיפורים שלהם. בשביל לקבל את עיטורהגבורה,צריך להיפצע קשה במהלך הקרב,ולהמשיך להילחם. חלק ניכר ממקבלי העיטור קיבלו אותו רק אחרי מותם.

קבלו דוגמא אחת לסיפור אופיני:
תיאור המעשה:ביום 15 באוקטובר 1973, השתתף רב"ט משה לוי, סמל-מחלקה, בקרב שניהלה פלוגתו עם מארב מצרי על ציר הים למוצב הצפוני, בגזרת "פורט-פואד - בודפשט". בעת הקרב נפגע ה-זחל"ם שפיקד עליו, ופצצת נ"ט נוספת שנורתה פגעה בידו הימנית וקטעה אותה באזור המרפק. רב"ט משה לוי הבין את חומרת-המצב ופקד על אנשי-צוותו לרדת מה-זחל"ם. תוך כדי ירידה מה-זחל"ם נפגעו רוב החיילים. רב"ט משה לוי קטוע יד ימין וזב דם ירד בעצמו מה-זחל"ם ונע לעבר עמדת האויב הסמוכה, בידו השמאלית החזיק רימון, ובשיניו שלף את הנצרה ממנו. הוא הטיל את הרמון וכוח האוייב בעמדה חוסל. אולם, מאחר שהיה קרוב מאד לעמדת האוייב, נפצע מרסיסי הרמון שהטיל הוא עצמו. אף על פי כן, סירב לקבל עזרה וכיוון את צוות הפינוי אל נפגעי ה-זחל"ם שלו. תוך כדי-כך- נפגע ה-זחל"ם פגיעה ישירה, עלה באש והתפוצץ. במעשיו אלה גילה אומץ-לב עילאי, חירוף נפש, קור-רוח ודבקות במשימה.

אני בספק אם העניין היה עולה בכלל.