24-09-2006, 00:37
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
הבט, אתה קובע קטגורית שאין עם פלסטיני, ואני טוען שיש כזה דבר.
זהו ה"ממש לא נכון", ולא שום דבר מעבר. כשם שלא ייחסתי לך עויינות, כשביטלת קביעתי לגבי
קיום עם פלסטיני, כך אין לך מה להתרגש על כך שאני שולל את קביעתך שאין עם כזה (ואם נפגעת
מהמלים "ממש לא נכון", ראה אותן כבטלות וקבל התנצלותי).
מרטין לותר וטל אכן יכולים להיחשב כיום אך ורק כגרמני וכשוויצרי, אבל בשעתו טל היה תושב
הקנטון העצמאי למחצה אוּרי שבקיסרות הרומית הקדושה, ולותר היה אזרח הנסיכות ווירטמברג
שבקיסרות הרומית הקדושה. בדיעבד הם שוייכו ללאומים שנוצרו במקומות שבהם חיו.
רוב פעילותו של ט'אהר הייתה בתחומי א"י, והעובדה שהסתובב גם בדרום לבנון של ימינו, ובדרום
סוריה של ימינו, לא מבטלת את העובדה שהוא היה בדווי שמרכז המאסה של שלטונו, בירתו ומרכז
כוחו - היו כולם בתוך א"י, ונשענו על יסודות בדווים בתוך א"י - שהיום היו מגדירים עצמם כפלסטינים,
ומוגדרים גם ע"י רוב המשקיפים הזרים כפלסטיניים...
רוב הפלסטינים החיים כיום לא יטילו ספק קל שבקלים לגבי היותו של עז אל-דין אל-קסאם גיבור
לאומי פלסטיני, ללא קשר לזהותו האתנית האמיתית (שספק עד כמה הם בכלל מודעים לה).
דמות של גיבור לאומי נכנסת לאתוס לאומי באמצעות סוכנים שפועלים לשם כך (לוחמי המחתרות
הם גיבורים לאומיים בקרב קבוצה אחת אצלנו, וכמעט שיקוץ בקרב קבוצה אחרת...).
שאלת יצירת עם היא רלוונטית מאוד לגבי הדרך שבה הוא תופס עצמו, והעם הפלסטיני, שהומצא
ע"י כמה אינטלקטואלים במהלך המאה העשרים, והצליח לפתח תודעה לאומית בקרב ערביי א"י
במחצית השנייה של המאה העשרים - בהחלט עובר תהליך של הרחקת הווצרותו בתקווה להגיע
לתאריך קדום יותר ויותר (כשכאמור מסייעים להם בכך "חוקרים" נוסח קימרלינג, שפועלים בשם
אותה אידיאולוגיה פוליטית). כשם שהצליחו לקחת את מרד הפלאחים של 1834 (ואני מסכים שהמושג אינו נכון, אבל הוא מקובל בתור השם של אותם אירועים, של מלחמת הטוקאנים ובעלי בריתם, באבראהם פאשא, ועל כן בחרתי להשתמש בו), ולהגדירו כתאריך הווצרות הזהות
הפלסטינית, כך אין מניעה שיקום קימרלינג עתידי, ויגיד שהמכתבים העת'מאניים מסוף המאה
ה16, שמראים שיש התרופפות בבטחון הציבורי בארץ, וייחס אותה להתעוררות לאומית
פלסטינית (ולעזאזל עם ההסטוריונים האוריינטליסטיים המתנשאים שטוענים שהלאומיות היא
תנועה שמקורה באירופה, והחלה הרבה אחרי המאה ה16...)...
עפ"י עקרון זה, אין מניעה שט'אהר יוכזר פוסט מורטם כגיבור לאומי פלסטיני. זה שבפועל הוא היה
שיח' שפעל למען עצמו ולא הזיזה לו זהותם של אלה שפעל לצידם ונגדם, אינה רלוונטית, כשם
שזה שעז אל-דין אל-קסאם הוא בכלל סורי, אינה רלוונטית להיותו גיבור העל הפלסטיני הנוכח...
|