רפאל איתן (רפול) (1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, ח"כ ושר בממשלת ישראל.

נולד בשנת 1929 בעפולה, וגדל במושב תל עדשים, שבו בילה את מרבית חייו. בעברו איש הפלמ"ח, עם פתיחת מלחמת העצמאות השתתף בקרבות בחזית ירושלים, ואף נפצע בקרב.

במבצע קדש, עמד בראש גדוד הצנחנים 890, כאשר זה ביצע את הצניחה הקרבית היחידה בתולדות מדינת ישראל, במעבר המיתלה בחצי האי סיני ביום 29 באוקטובר 1956.

במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות ברצועת עזה, ואף נפצע בקרב.

בשנת 1969 מונה לקצין צנחנים וחיל רגלים ראשי. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה, ובתפקיד זה היה בין האחראים לבלימת הכוח הסורי הפולש במלחמת יום הכיפורים. עם תום המלחמה מונה לאלוף פיקוד הצפון, ולאחר מכן מונה על ידי שר הביטחון עזר וייצמן לרמטכ"ל, ב-1 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.

כבר בתחילת שירותו בתפקיד זה התבלט בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו כפי הנראה להביא רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר המטווח, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. עם זאת, החלטתו השנויה במחלוקת להפחית בעונשו של סגן דניאל פינטו, אשר הורשע בהרג שבויים בלבנון, עוררה זעם רב. תקופת מאסרו של סגן פינטו הופחתה על ידי איתן לשנתיים, ולאחר ניכוי שליש נמצא כי ישב בכלא כשישה עשר חודשים.

בתקופת שירותו כרמטכ"ל, פיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על הריסת העיר ימית בסוף חודש אפריל 1982.

ב-3 ביוני 1982 התנקש ארגונו של אבו נידאל בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של הפלשתינאים בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל" הוא מלחמת לבנון, שהחל ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, אשר התכניות לביצועה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו "אורנים קטן" היו סילוקה של הישות הפלשתינאית המזוינת מגבול הצפון, והתחברות אל הפלנגות בראשות בשיר ג'ומייל, על מנת להשליט אותן על לבנון, ולהפוך אותה למדינה ידידותית לישראל. בפועל היתה תכנית זו רחוקה ממימוש. צה"ל הסתבך במלחמה קשה, שבה נהרגו מאות חיילים, תוך לחימה בשטח בנוי בערים, עימות חזיתי עם הצבא הסורי, מצור על ביירות, וכניסה לתוך פוליטיקה לבנונית מסובכת ובלתי צפויה. היתה זו מלחמה שבה לא הותקפה ישראל או הגיבה על איום קיומי, אלא פתחה בעימות יזום מתוך מטרה להשיג תוצאות מדיניות, ובמילים אחרות "מלחמת יש ברירה".

מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בהשמדת מערך הטילים הסורי בלבנון בימים הראשונים של המלחמה, תחת פיקודו של מפקד חיל האויר אלוף דוד עברי. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר בין החמורים שביניהם יש למנות את הקרב בסולטן יעקוב. בתחילת המלחמה היה המסר שהגיע לציבור כי המדובר במבצע של "ארבעים ושמונה שעות", במהלכו ייכנס צה"ל למרחק של "ארבעים קילומטר". לאחר כניסת הצבא ללבנון, התמשכות המלחמה והעומק בלבנון אליו הגיעו הכוחות, איבדה המלחמה את התמיכה הציבורית, והחל גל של מחאה שהגיע לשיאו עם התפטרותו של אל"מ אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה. רפול היה מזוהה ציבורית ופוליטית עם המלחמה, אופן ביצועה ומטרותיה, על אף שכחייל, היה לכאורה מעבר לפוליטיקה.

האות הסופי לכשלונה של המלחמה היה רציחתו של בשיר ג'ומייל, שבעקבותיה נכנסו לוחמים נוצרים למחנות סברה ושתילה, ורצחו מאות פלשתינאים. היתה זו קריסתה של המדיניות שהובילה למלחמת לבנון. הזעם הציבורי על המלחמה ותוצאותיה, ועל מאות ההרוגים שגבתה, הוביל להפגנות המונים, ולקיטוב של ממש בין הימין והשמאל. לבסוף הוחלט, תחת לחץ ציבורי כבד למנות ועדת חקירה, היא ועדת כהן, לבדיקת האחראים לטבח בסברה ושתילה. ועדה זו נתנה את מסקנותיה ביום 7 בפברואר 1983, ואלו היו כי אמנם אין גורם ישראלי הנושא באחריות ישירה לטבח, שכן זה בוצע על ידי מיליציות נוצריות ללא השתתפות פעילה של צה"ל, אך אלו נכנסו למחנות הפליטים בידיעת הממשלה ובעידודו של הצבא. כן הוסקו מסקנות בנוגע לדיווח הלקוי של הדרג הצבאי בכל הרמות לדרג המדיני. בין המסקנות היו מסקנות אישיות חמורות כנגד רפאל איתן, אך בשל הזמן הקצר שנותר לו למילוי תפקידו, הומלץ שלא לנקוט כנגדו כל צעדים.

לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה. זה מכבר היתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאיה בדאון (רפול הינו אף בעל רשיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעיתים בו הוא מתבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו.

טיפוסית היא התבטאותו בראיון רדיו מ-12 באפריל 1983 לפיה משנשאל איך להתייחס לפלסטינים המסכנים את התנועה בכבישים, ענה כי יש להצר צעדיהם ולהתנהג כלפיהם בתקיפות עד שיהיו כמו "ג'וקים מסוממים בבקבוק".

בתחילה פעיל במסגרת חוג רעיוני בתחייה ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת, ייצג רפול קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, תוך העברת מסר של יושר ויושרה אישיים, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 1988 ו 1991. בכנסת ה-12 הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת. עם זאת, על אף שהדבר הוצע לו במפורש, השאיר רפול את תנועתו באופוזיציה, ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין.

רפול לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה, וחלק מאנשיה פרשו מהסיעה והקימו סיעות משלהם. הדבר הביא לכך שבתקופה קריטית במהלך כהונת ראש הממשלה יצחק רבין כאשר היה צורך בתמיכת הכנסת בקבלת הסכמי אוסלו, ותמיכה בממשלת השמאל, נשען הרוב השמאלי בכנסת על שני חברי כנסת מצומת, גונן שגב, ואלכס גולדפרב, וזאת בניגוד לדעתו של רפול.

בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, והיו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, היתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול עמד במצב שבו יכול לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם "צומת" ו"גשר" בראשות דוד לוי. לאחר נצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו תפקיד השר לבטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה כנגדו (ולאחר מכן הסתיימה באי הגשת כתב אישום בשל היעדר אשמה) היה מנוע מלכהן בתפקיד זה. רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. היתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו היתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה. בבחירות בשנת 1999 רץ שוב באופן עצמאי, אך תנועתו לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2001 רצה תנועה בשם "צומת החדשה" שקיבלה את ברכתו, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור.

ב23 בנובמבר 2004 הגיע עם מכוניתו לנמל אשדוד, בתוקף תפקידו כאחראי על הקמת "נמל היובל" במקום. כפי הנראה יצא ממכוניתו, ואז, עקב מזג האוויר הסוער, נסחף לים וטבע. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר ע"י אנשי חיל הים.

http://he.wikipedia.org

חידה ב: באיזו דרך מקורית הציע רפול לחסוך במים?

אבל עזוב את זה עכשיו

ולא, אני לא רוצה לעזוב את זה עכשיו. למה שנעזוב את זה? זה היה חלק מהאיש, ואפילו מהחן שלו (אם אפשר להגיד "חן" ו"רפול" באותו המשפט). הוא, על כל פנים, לא התבייש בזה.

דרך מקורית לחסוך במים שהציע רפול ז"ל : להתקלח בזוגות.

למי הציע להתאבד : כשרפול היה רמטכ"ל הגיע לראיון בגל"צ. השדרנית,שאת שמה איני זוכרת התקשתה לשוחח עם רפול ולהוציא ממנו משפטים נורמאליים. בסוף היא שאלה אותו : "למה אתה עושה לי את החיים קשים". הוא ענה לה :"אם החיים קשים,צאי החוצה ותתאבדי".
הקטע הזה הוא קטע קלאסי,שנלמד בכל בתי הספר לתקשורת.

את הפגישה הראשונה שלי עם רפול ,אין סיכוי שאשכח ,זה היה במשרדי צומת בתל אביב בדרך פתח תקוה ,משרד צנוע ,ללא כל סממנים של אשיות כל כך בכירה ונערצת ע"י המונים.

הסגנון הפשוט ,ישור המבט ,וחוסר הסבלנות למשמע דברים טפלים היו חלק בלתי נפרד מרפול.
אהבת הארץ ,האנשים ,החיים ,והערצה לכל מה שיהודי ,גאוה גדולה הייתה להיות במחיצתו של איש מדהים .

יש כאלו שיספרו על "פליטות הפה שלו ,וישנם את אלו שיזכרו את מלחמת לבנון ,או היותו איש פוליטי ,אני תמיד אזכור את רפול כאחד ,שראה תמיד לנגד עיניו את ישראל ואהבתו לעם היהודי.
ללא פשרות ,ללא ויתורים ,אהבה עצומה הייתה לאדם.

צומת בהנהגתו של רפול ,הקימה תנועת נוער משובחת מהטובות ביותר שיצא לי להכיר להנהיג באופן אישי ,נצ"ח - נוער ציוני חלוצי ....
לא אשכח את הערצתו לנוער שכה אהב,את הנאומים ביער ציפורי לבני הנוער ,את המסר החד והחלק שתמיד היה איתנו ומלווה אותנו תמיד ,"אין לנו מקום אחר ,זה הבית היחידי של העם היהודי".

תמיד נוכל לומר על רפול הכל ,מכל הבחינות ,אבל משפט שמלווה אותי מאז היותי צוער בפנימיה צבאית ,ועל כל שלט בבסיס צבאי ...

"אם נגזר עלינו לחיות עם החרב ,מוטב תהיה אוחזת איתנה ביד ,מאשר מונחת על צווארנו".

יהיה זכרו ברוך.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/forums/93-israel.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://leopard.50megs.com/SIGN.gif]