עתיקותן של אומנויות הלחימה
1. אם נתייחס לשאלה המקורית, הדבר ייקל מאד במתן תשובה - בשאלה המקורית נכתב : "מהיא אומנות הלחימה העתיקה ביותר בכל ארץ".
בהתאם לכך שמדינות הלאום הינן מושג חדש יחסית בהיסטוריה, אז ניתן לענות דיי בקלות על השאלה (לפחות כלפיי רוב המדינות) - מספר דוגמאות מייצגות :
א. ישראל - כנראה קפא"פ (קרב פנים אל פנים), אשר הועבר במסגרת ההגנה והדרכות הנוער, אימון של שימוש במקל כנגד מקל, סכין, ואימון בידיים ריקות (השיטה נבלעה בחלקה בתוך קרב המגע הישראלי).
ב. יפאן - כנראה ג'וג'יטוסו - כשיטת אם לרוב השיטות היפניות בצורה זו או אחרת הינה שיטה עתיקה ביותר וכוללת הרבה יותר מאשר סתם הגנה עצמית (עיין בהמשך).
ג. ברזיל - השיטה הברזילאית (שקמה מתוך ברזיל) העתיקה ביותר הינה כנראה סוג כזה או אחר של קפוארה.
ד. סין - קשה באמת לעקוב אחר השיטה העתיקה בסין, עקב היותה מדינה עצמאית כל כך הרבה שנים, ועקב חלוקתה לאין ספור ממלכות, ערים, מחוזות , כפרים, נפרדים שונים ומשונים אחד מהשני אשר היו לעיתים ללא קשר רציף ביניהם ועל כן \בכדי לצאת ידיי חובה כנראה התשובה תהיה סגנון כלשהו של הגונג - פו.
ה. קוריאה - בהתאם לנכתב למעלה - כנראה סגנון מתוך מה שהיום מתקרא טאקוונדו.
*. ניתן להמשיך כך כלפי רוב המדינות (לרובן אין אומנות מוצהרת) וכמובן שהדבר יקשה במדינות בעלות היסטוריה ארוכה (אין הרבה כאלו היום).
2. מעבר לשאלה המקורית - כאשר אנו בוחנים מה הייתה אומנות הלחימה העתיקה ביותר בעולם (התשובות גלשו לתוך זה). יש להסביר תחילה מהן אומנויות הלחימה ומה מקורן :
בעבר (וגם כיום) - כל שבט, כפר, עיר מדינה, ממלכה, אמפריה וכו' שרצתה להגן על שטחה ועל תושביה, הקימה יחידה צבאית מסוג כזה או אחר - כמובן שככל שאותו הצבא היה מיומן יותר כך הוא נחל הצלחה רבה יותר (ואפילו יכל לכבוש מחוזות נוספים). אימוני הצבא כללו כמובן שימוש בכלי נשק כזה או אחר - בהתאם לתפקיד החיל, התקופה ההיסטורית והמיקום הגיאוגרפי, לעיתים (ולא תמיד) למידה של שיטה כזו או אחרת בהגנה עצמית ללא כלי נשק, כמוצא אחרון לטווח קרוב ביותר - גם כיום צבאות לומדים הגנה עצמית על צורותיה השונות לאותה מטרה בדיוק, ולמידה של מיומנויות נדרשות אחרות במידת הצורך - רכיבה על סוסים, טקטיקה והיסטוריה צבאית לדרג הפיקוד, רפואת חירום, מצור, חרשות נשק, שחיה, ניווט, וכו' וכו' וכו' (יש עוד המון המון המון).
בחלק מהמקומות (במיוחד במקומות פחות מאויימים = היה זמן לשתות אלכוהול) - גלשו אותן דרכי ומיומנויות הלחימה לכיוון הספורטיבי יותר, הן בכדי לפתח את המיומנויות, הן בכדי להתאמן, הן בכדי להנחיל את הדרכים לצעירים והן להנאה בלבד - כדוגמאת ההאבקות היוונית רומית, זירת הפאנקטריון, קרבות האבירים, סייף באיטליה וצרפת וכל שאר התחרויות שערכו הגברים במהלך הדורות בכדי לקבוע מי הלוחם הכי טוב בכפר (ולמעשה "למי יש יותר גדול").
במהלך השנים ככל שהתפתחה המחשבה האנושית וגם הטכנולוגיה, שונו תורות הלחימה בהתאם ושיטות הלוחמה השתנו, כאשר אמפריה, כפר, ממלכה, מסוימת נעלמה מן העולם, יחד איתה נעלמה לרוב גם תרבותה, מאפייניה, אזרחיה, ושיטות הלוחמה שלה - לכך דוגמאות רבות כגון :מצריים, מוקדוניה, שאר ערי המדינה בייון, רומא, ממלכת ישראל המאוחדת (והממלכות המפוצלות) וכו'.
לאט לאט כשנכנסו לעולם המלחמה טווח גדול יותר וחומרי נפץ, קרבות הפנים אל פנים הפכו נדירים יותר וכפועל יוצא גם שיטות הלוחמה הקרובה החלו להעלם, השריון האבירי נעלם כי כבר לא היה לאו צורך, חרב הפרשים הפכה לטקסית, ודרכי הלוחמים העתיקים הוכחו כבלתי יעילים (עיינו דוגמא יפה בסרט הסמוראי האחרון - למי שאין כוח לפתוח ספרי היסטוריה).
אותן דרכי לחימה המשיכו לשרוד ואפילו פרחו באותם מקומות מבודדים שבהם היו כדרך מסורת (גונג פו, שאולין), במקומת בהם נאסר על התושבים להחזיק בנשק ולמרות זאת הם היו צריכים להגן על עצמם בצורה כלשהי (קראטה באוקינאווה, קאפוארה בברזיל) ובצבאות אשר סבלו מנחיתות טכנולוגית והשתמשו בשיטות הלחימה כנגד צבא אויב (טאקוונדו על זרמיו בקוריאה, ויטואדאו בויאטנם וכו') - ניתן לראות דפוס ברור, אשר שיטות הלוחמה העתיקות נשארו לרוב במזרח הרחוק אשר סבל באותה התקופה (המאות ה15-18) מנחיתות טכנולוגית עצומה ולא חווה את תקופת הרנסנס המקבילה כבמערב.
מאוחר יותר (לאחר מלחה"ע ה-II) כאשר המערב כבש את המזרח באופן סופי וכמו כן במאה לפני כן בתקופת הקוליונאליזים - נחשפו אנשי המערב לדרכי לחימה פנים אל פנים שלא היו מוקרות להם לפני כן (או שנשכחו מהם במרוצת הדורות - אחרי הכל כמה קשה לבעוט כמו שצריך) וקראו להם בשם אומנויות הלחימה (כחלק ממכלול שלם של הלוחמה הכוללת).
עד כאן לגביי מקורן של אומנויות הלחימה - כתמיד, אם מישהו רוצה הרחבה נוספת - צריך רק לבקש.
3. לגביי אביר - לא יצא לי להתאמן באומנות הנ"ל כך שאיני יודע דבר לגבי האפקטיביות שלה כהגנה עצמית.
אבל !!! - אין ולו הוכחה אחת לדבר היותה של אביר, אותה דרך ושיטת לחימה אשר בני ישראל הקדמונים השתמשו בה - יש לזכור שבוודאי שהייתה להם אסטרטגיית לחימה וכנראה שכגם צורה מסויימת של לוחמת פנים אל פנים (צורך התקופה) - אך כחלקים גדולים של תרבות היום יום היהודית עתיקה - גלויות פיצולים וכו' - חלק זה של תרבות עם ישראל לא שרד כנראה במרוצת הדורות, כמו שלא שרדה שיטת אילוף הגמלים או שיטת בניית הספינות או שיטת בניית הכותל המערבי (ותעלומות רבות ונוספות שקיימות לגביי ההיסטוריה של העם שלנו היום) - אחרי הכל אנחנו אחד העמים העתיקים ביותר שנשארו עד ימינו.
קצת קשה לי להאמין שהאזכור היחיד לאותה שיטת אביר הוא באתר האינטרנט היחיד של השיטה - אין לי שום דבר נגד יהושוע סופר מפתחה, שלעניות דעתי הוא לוחם משכמו ומעלה ובעל ידע אדיר באומנויות לחימה קוריאניות, אך כנראה שלא מורה ולוחם של אותה השיטה שבני ישראל הקדמונים לחמו בה במקרים הנדירים כאשר נאלצו לזנוח את נשקם ולעבור לקרב פנים אל פנים.
מקווה שעזרתי במשהו.
נערך לאחרונה ע"י רק אמת בתאריך 28-08-2005 בשעה 19:51.
|