הדו"ח של משרד ההגנה האמריקני שהוגש לקונגרס עוסק בכל ההיבטים של העוצמה הצבאית הסינית. ניתן להוריד את הדו"ח כאן:


http://www.defenselink.mil/news/Jul...050719china.pdf

אני מקווה כי באשכול זה יתפתח בהמשך דיון בנושאים הקשורים לכוחה הצבאי של סין.

אתה ודאי מודע לויכוח הסור סביב אמינות הדו"ח הזה וההטיות של מחבריו. הפנטגון וקהילת המודיעין האמריקאי "נפלו" בתקופה האחרונה בשורה של שגיאות וההערכות לא מבוססות בעליל בנוגע ליכולות הצבאיות הסיניות, בעיקר בתחום הנב"ק, שהם עצמם נאלצו להודות בהן (כולל מספר מקרים די משעשעים של הערכה קיצונית שנובעת מכשל בתירגום מסינית לאנגלית). יש ויכוח סוער באקדמיה בנוגע למקום הפוליטיזציה בדרך שבה מוצג האיום הסיני בהערכות המודיעין האמריקאי. אני ממליץ במיוחד לקרוא את הפירסומים של ד"ר ג'פרי לואיס בנושא. למרות שיש לו אג'נדה די ברורה, הרי שהוא מומחה לנושא והוא מספק נקודות מבט, שלמרבה הצער, נראה שהממשל האמריקאי הנוכחי נוטה להתעלם מהן (בכוונה או של בכוונה).

מעצם הגוף המכין הדו"ח והגוף המקבלו יש "חשש" (...) להטיות והטעיות. יחד עם זאת זהו מקור רב ערך לנתונים רבים ומעניינים.

יש להתייחס למסמך הזה כאל מסמך פוליטי (וזה לא אומר לזרקו אותו לפח) ולא כאל מסמך מודיעיני.

וזה מוביל לשאלה, מה מידת התקפות של הערכות המודיעין האמריקאיות?
הרי ידוע לכל את מידת ההטיה שהיתה בהערכות המודיעין שהופקו על ידי
ה-DCI ג'ורג' טנט והכפופים לו ערב המלחמה בעירק.
מילא שממשל מפיק מסמכים בעלי אורייטציה פוליטת, זה צפוי, אבל קהילת המודיעין
האמריקאית התישרה לפי הקו הפוליטי של הממשל, ו"ישרה" את הערכותיה בהתאם.
וזה מעורר סימני שאלה לגבי סוגיות אחרות ובהן, סין העממית.

מה אתם חושבים על הסחר בנשק בין סין לישראל? לא מזמן התפוצצה הפרשה בעניין מכירת מטוסי הביון שטורפדה ע"י ארה"ב.

לפי דעתי, אני רואה את סין כמעצמה עולמית בעליה ולכן לא כדי לישראל ליצור שם ידידים?
מעוניין לדעת מה אתם חושבים...

ושאלה לסיכום, מישהו יכול להסביר לי מדוע ארה"ב הטילה סנקציות על סין? האם זה מפני החשש מכוחה הגדל של סין? ואם כן, איזה איום סין מהווה על ארה"ב (אני לא רואה שסין תכריז מלחמה על ארה"ב), אולי רק איום כלכלי?

נגעת כאן בסוגיות מאד סבוכות שיהיה מאד קשה לכסות אותן בתגובה רגילה
אבל אנסה לתת מושג מסויים על המתרחש באגן הפאסיפי בהיבט של יחסי ארה"ב-סין העממית
וכיצד ישראל נכנסה לתוך הסבך הזה.
כדי להתחיל לנסות להבין את המניעים הסיניים חייבים להכיר בעובדה שסין מנסה מזה שלושה
עשורים לבנות לעצמה מעמד חדש בזירה האסיאתית והעולמית כאחד. עד עלית המפלגה
הקומוניסטית לשלטון ב-1949, סין למעשה נשלטה על ידי כוחות זרים, בעיקר מעצמות מערביות
והשפעות של כוחות אחרים דוגמת יפאן שהשתלטה על שטחים נרחבים של סין וסולקה מהם עם
כניעת יפאן בתום מלחמת העולם השניה. עבור הסינים ההתערבות של המעצמות הזרות בסין
במשך מאות שנים נחשבת לכתם שחור בהיסטוריה הסינית והם רואים לעצמם לחובה למחוק אותו
מההיסטוריה שלהם.
עם עלית המפלגה הקומוניסטית לשלטון ב-1949 נגמרה למעשה השליטה של המעצמות הזרות
בענייניה של סין, אולם אותה התערבות ואף תלות בהן, הוחלפה בתלות ומעורבות אחרת,
של ברה"מ שלמעשה ניסתה להחדיר את השפעתה לתוך סין. הקרע הגדול בשנת 1959 בין
סין העממית לברה"מ הוציא מסין את שארית ההשפעה הזרה והיא נותרה למעשה לבדה.
עד שנות השבעים, סין העממית ראתה עצמה מתוקף גודלה כמובילה של מדינות העולם השלישי
ומתוקף כך הדבר הציב אותה על מסלול התנגשות עם מעצמה אסיאתית אחרת והיא הודו.
על רקע השאיפה להגמוניה באסיה ובעולם השלישי ארעו שורה של עימותים לאורך שנות השישים והשבעים בין סין העממית לבין ברה"מ והודו.
עם מות מאו דזה-טונג ב-1976 סין העממית החלה לשנות את הכיוון המדיני שלה לקראת תפיסת
מקום יותר ויותר מרכזי בזירה הכלל עולמית כמעצמה עולמית מהשורה הראשונה.
על בסיס התפיסה הזאת החלה תכנית שאפתנית של מודרניזציה בצבא השחרור הסיני כשלישראל
היה תפקיד מרכזי באותן שנים כספקית טכנולוגיות ושיטות להשבחת מערכות נשק סובייטיות
מיושנות.
הרצון הסיני לשחק תפקיד מרכזי בזירה העולמית כמעצמת על, תוך קביעו מעמדה כהגמון של הזירה
האסיאתית, הם שעומדים בבסיס מסלול ההתנגשות עם ארה"ב, ביחוד עם הממשל הרפובליקאי
הנוכחי. הדבר מהווה שינוי דרסטי במגמת ההתקרבות שהחלה בימי המלחמה הקרה, כאשר הנשיא
האמריקאי ניקסון נסע ב-1972 לראשונה לביקור מתוקשר היטב בסין העממית.
לתוך משחק הענקים הזה ישראל מנסה לחדור ולשחק בין שתי מגמות סותרות של שתי מעצמות אלה.
הניסיון הישראלי הזה מעלה שורה של שאלות בנוגע למידת שיקול הדעת ולאופן בו נילקחו
ההחלטות:
מול סין קיימת מעצמה עולה נוספת, הודו. אכן, לאחרונה ישראל נמצאת במסלול התקרבות והידוק
יחסים, אולם עד לשנים האחרונות הודו ניזנחה ולא היה ניסיון רציני להתקרב אליה.
שאלה נוספת שעולה, האם אכן סין העממית למרות גודלה, אכן מהווה נמר אמיתי או שמא מדובר
בהיסמכות ישראלית על נמר של נייר לאור השוני הרב בין מרכיבי אוכלוסיתה והסברה שהאחדות
הסינית היא רק מראית עין ומחזיקה רק על כידוני המפלגה הקומוניסטית והצבא.
כמובן שיש גם שאלות וסוגיות נוספות הקשורות ליחסי הגומלין בתוך היבשת האסיאתית והאופן
בו ישראל משתלבת בהם. אבל תקצר היריעה לפרטן כאן.

בעידן שלאחר התמוטטות ברית-המועצות וקיומה של מעצמת-על אחת - ארה"ב, קיים צורך אמריקאי לתור אחר האויב הבא, או איום היחוס הבא.
ללא אויב/יריב/איום ראוי, העוצמה הצבאית האמריקאית בהכרח תדעך, תקציב משרד ההגנה יצטמק ויצטמצם, ענקיות התעשיה הבטחונית האמריקאיות יתמוטטו או לפחות יתפרקו וירכשו ע"י גורמים זרים.
תהליך זה הינו חד-כיווני, ובנוסף לאבדן עשרות אלפי משרות בארה"ב והכנסות בעשרות מליארדי דולרים יטענו בעלי ההשקפה הנצית בממשל כי כאשר יקום יריב שכזה (כמו גרמניה הנאצית, שהפכה מאומה מפורזת מנשק התקפי למעצמה צבאית אזורית תוך שנים ספורות) לא תוכל ארה"ב לשחזר את כוחה הצבאי, והעולם החופשי (אותו ארה"ב מתיימרת לייצג) ימצא בסכנה גדולה.

לכן, האקטיביזם נגד מדינות ידידותיות אך חזקות (כמו רוסיה, סין ואפילו יוזמות צבאיות עצמאיות של האיחוד האירופי!) נמשך בעידוד הממשל, ללא תלות במפלגה השולטת.
לא כדאי להסתכן ולהכנס למאבקי האיתנים הללו. בניגוד לאיומים קטנים יחסית כמו מלחמות באיראן, סוריה או עיראק, סין נתפסת כאיום הקיומי הבא של ארה"ב בדור הקרוב...