סקירה: סיפור חטיפת ה-USS Pueblo על ידי צפון קוריאה
אחרי החידה שכתבתי ב-1 לאוקטובר(http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...9076#post656231), הנה אני מפרסם את הסקירה שהבטחתי שאכין.
תהנו 
סיפור חטיפתה של ה-USS Pueblo AGER-2
ינואר 1968
ה-USS Pueblo, ספינת איסוף מודיעין, נבנתה במספנות בויסקונסין והושקה ב-5 ביולי 1944 כספינת משא של צבא היבשה האמריקאי FP-344. באפריל 1966 היא הועברה לצי האמריקאי(שרכש אותה) ושמה שונה ל-Pueblo. בהתחלה היא סומנה כ-AKL-44 והוגדרה כספינת משא קלה, אך במהרה היא החלה בתהליך של שינוי תפקיד לספינת איסוף מודיעין, וכשתהליך זה הושלם שמה שונה שוב – הפעם ל-AGER-2. ה-AGER 2 USS Pueblo הושקה מחדש ב-13 למאי 1967. משקלה של האונייה היה 895 טון והיא הונעה על ידי זוג מנועי דיזל 500 כ"ס כל אחד שיכלו להביא אותה למהירות מירבית של 12.7 קשר(23.5 קמ"ש). היא חומשה בזוג מקלעי בראונינג קליבר 50 . צוותה מנה 76 מלחים: 6 קצינים ו-70 חוגרים. על האונייה פיקד קפטן לויד בושר.
לאחר מספר תרגילים ואימונים בחוף המערבי של ארה"ב, בנובמבר 1967 יצאה ה- USS Pueblo למזרח הרחוק כדי לבצע משימות איסוף מודיעין אלקטרוני.
^ ראשיתה של הספינה כספינת משא של צבא היבשה, בשם FP-344
^ הספינה אחרי שנרכשה ע"י הצי ושמה שונהלספינת מודיעין USS Pueblo, AGER-2
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.navsource.org/archives/09/09610206.jpg]
בבוקר האפור ומקפיא של ה-5 בינואר 1968 הפליגה ה-USS Pueblo מנמל יוקסוקה שביפן לנמל סאסבו, גם הוא ביפן.
ב-11 לינואר 1968 עזבה ה-USS Pueblo את נמל סאסבו. הצי האמריקאי הגדיר את משימתה של הספינה כ"מחקר אוקיאונוגרפי(מחקר אוקיינוסים)". אולם, זהו היה רק כיסוי רשמי למשימה הסודית. למעשה, ה-USS Pueblo יצאה באותו יום חורפי לעבר מיצר טשושימה(מיצר בים יפן הנמצא בין יפן לדרום קוריאה) עם הוראות ספציפיות ממפקדת הצי האמריקאי לבצע מעקב אחר פעילות ימית של הצי הצפון קוריאני, הצי הסובייטי ומעקב אחר תחנות המכ"ם החופיות של צפון קוריאה. אף אחד מבין 76 אנשי הצוות של ה-USS Pueblo ומבין הממשל האמריקאי לא העלה על דעתו שמשימת איסוף מודיעין שגרתית שכזו תסתיים בתקרית בינלאומית.
מההתחלה, המשימה נדונה לכישלון. מלבד היות צוות האונייה צעיר וחסר כל ניסיון, ספינת המשא המומרת סבלה מפגמים טכניים משמעותיים רבים: ציוד ניווט ותקשורת בלתי אמין, אמצעי הגנה מעטים(רק 2 מקלעי בראונינג קליבר 50) ועוד. נוסף על כך, מאחר שהמודיעין של הצי האמריקאי העריך את משימתה של ה-USS Pueblo כבעלת "סיכון מינימלי", ולכן האונייה לא צוידה בציוד תקשורת המאפשר לדבר ישירות עם הממשל ועם מפקדת הצי האמריקאי במקרה חירום, מה שכן מקבלות אוניות שיוצאות למשימות שמוגדרות מסוכנות יותר.
חשוב לציין שלפני שה-USS Pueblo יצאה למשימתה, הממשלה הצפון קוריאנית הזהירה את העולם כולו מפני נוכחות ממושכת של "אוניות ריגול" ליד קו החוף שלה. האזהרות היו ברורות וחד משמעיות, אולם את ארה"ב הן לא ממש עניינו.
תמונה של ה-USS Pueblo שנלקחה ב-5 בינואר בנמל יוקסוקה:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/photos/puebloyk.jpg]
בדרכה למיצר טשושימה, האונייה נתקלה בסופות חורפיות רבות אשר טלטלו אותה בעוז. מזג האוויר היה קר מאוד וקרח נוצר על סיפון האונייה ועל הגשר שלה, והמלחים שלה עמלו קשה כדי להמיס אותו. לאחר זמן מה הזדמן בצהריים מזג אוויר קיצי. קפטן בושר, מפקד האונייה, ניצל את זה כדי לבצע תרגיל ירי. הכיסויים הוסרו ממקלעי הבראונינג והמלחים שאיישו אותם ירו לעבר מטרות מדומות במרחק 20 מטר מהאונייה.
בשעות בין הערביים של ה-21 בינואר, 10 ימים לאחר תחילת המשימה הסודית, חלפה אוניית נצ"ל(נגד-צוללות) של הצי הצפון קוריאני במהירות 25 קשר מדגם SO-1 במרחק 1600 מטרים בלבד מה-USS Pueblo. מכשירי האונייה האמריקאית לא קלטו אותות מכ"ם או כל אות אלקטרוני אחר מאוניית הנצ"ל, ואף לא נראו עליה אנשי צוות. קציני האונייה האמריקאית העריכו על סמך כך שהם לא התגלו ולכן החליטו להמשיך בדממת אלחוט. ה-USS Pueblo קיבלה תשדורות, אך היא שמרה על דממת אלחוט כדי למנוע, או לפחות לדחות את גילוי האוניה על ידי כוחות אויב. אם ה-USS Pueblo הייתה מתגלה על ידי הצבא הצפון קוריאני, הוא היה עושה כמיטבו כדי לא לספק כל מודיעין אלקטרוני לאוניית הריגול האמריקאית. אחרי זמן קצר המשיכה האונייה האמריקאית דרומה לעבר הנמל הצפון קוריאני וונסאן. קפטן בושר התכוון לשהות שם עם סיפנתו, וב-23 לינואר להפליג בחזרה לכיוון מפרץ טשושימה.
אוניית נצ"ל צפון קוריאנית מדגם SO-1:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/photos/so1subch.jpg]
המסלול של ה-USS Pueblo:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/graphics/chart3.jpg]
למחרת, ה-22 לינואר, מזג האוויר היה שטוף שמש והמודיעין האלקטרוני החל להיאסף בכמויות גדולות. אולי המזל של ה-USS Pueblo התחיל להשתנות לטובה. אחרי ארוחת הצהריים, 2 ספינות דיג צפון קוריאניות בצבע אפור התקרבו ל-USS Pueblo והחלו להקיף אותה במרחק של 450 מטר. לאט לאט הם צמצמו את עד שהגיעו הטווח לכ-22 מטר בלבד מהאונייה האמריקאית. הצלם של ה-USS Pueblo צילם כמה תמונות של זוג ספינות הדיג והאונייה האמריקאית ניסתה לשלוח דיווח על מצבה לקבוצת קרב של הצי האמריקאי ביפן. למרות שטכנאי התקשורת ואנשי הקשר של ה-USS Pueblo ניסו במשך כל הלילה לשדר את דיווח המצב, אולם מאמציהם עלו בתוהו. לאור תנאי מזג האוויר הגרועים, היה קשה לשמור על תדר תקשורת יציב ואמין. שוב ושוב נתבקשה ה-USS Pueblo להחליף תדרים כדי לנסות ולשפר הקליטה ביפן. לבסוף, לאחר 14 שעות, בשעה 10 בבוקר ב-23 לינואר נוצר קשר עם קבוצת הקרב של הצי האמריקאי ודיווח המצב שודר אליה בהצלחה.
חשוב לחזור קצת אחורה ולהגיד שאף אחד בצי האמריקאי לא חשב למסור מידע על אירוע חשוב מאוד שקרה באותו יום, ה-22 לינואר: צפון קוריאה ביצעה ניסיון לחסל את ההנהגה הדרום קוריאנית, ובראשה את נשיא דרום קוריאה פארק צ'אנג הי. בשעות הערב של ה-19 לינואר קבוצה של 31 חיילי קומנדו צפון קוריאנים חדרו לדרום קוריאה דרך האזור המפורז והחלו במסע דרומה דרך הרים, עד שלבסוף הגיעו לסיאול, בירת דרום קוריאה. ב-10 בערב ב-21 לינואר הם חמקו מתחת לאף של חיילים דרום קוריאניים(חיילי הקומנדו היו לבושים במדים דרום קוריאניים לשם הכיסוי) והגיעו למרחק של 900 מטר מהבית הכחול, מגורי הנשיא. למזלם הרע, הם התגלו וחוסלו במהרה, לפני שהצליחו לפגוע במטרתם – הנשיא.
בשעה 8:15 בבוקר ה-22 לינואר התקיים דיון במפקדת הצי האמריקאי ביוקסוקה, יפן. הדיון עסק בניסיון ההתנקשות שאירע, והשאלה הייתה האם להפסיק לאור זאת את משימתה של ה-USS Pueblo. בסוף הדיון הוחלט שעל ה-USS Pueblo להמשיך במשימתה. בנוסף לכך, הוחלט גם שלא ליידע את ה-USS Pueblo על ניסיון החיסול המשמעותי ביותר לגבי מצבה. באופן אירוני ביותר, שדר הרדיו היחיד שמפקדת הצי כן החליטה בטוב ליבה להעביר ל-USS Pueblo היה תוצאות משחקי ה-NBA...
בבוקר ה-23 לינואר היה יחסית חמים לעונה – הטמפרטורה הייתה -6 מעלות צלזיוס. למעלה בשמיים הצטיירה לה שכבת עננים דקה, והים היה די שקט ונינוח. ה-USS Pueblo, שבלילה הקודם הייתה במרחק 40 ק"מ מהחוף של צפון קוריאה, נעה ביום הזה למרחק של 25 ק"מ בלבד מהחוף. מעט מודיעין אלקטרוני נאסף. קפטן בושר שלח את הדיווח השני של אונייתו למפקדת הצי האמריקאי ביפן. בדיווח נאמר שהאונייה כבר לא תחת מעקב ושהיא חוזרת לדממת אלחוט. בצהרי היום התקבלו זוג שדרים באונייה שבהם נאמר שמפקדת הצי קיבלה את זוג הדיווחים ששלחה ה-USS Pueblo.
ככל שנקפו השעות החלה שכבת העננים להפוך ליותר ויותר עבה, ומזג האוויר נעשה הרבה יותר קר וקודר. כאשר הגיעה השעה המתאימה, כמו בכל יום נהרי מלחי האונייה לחדר האוכל של האונייה כדי לאכול את ארוחת הצהריים היומית. הארוחה הטעימה הופרעה לפתע על ידי קריאה לקפטן בושר מהגשר. הגשר דיווח שהתגלתה אונייה במרחק 12 ק"מ שמפליגה היישר לעבר ה-USS Pueblo. 3 דקות מאוחר יותר הגשר דיווח לקפטן שמרחק האונייה מה-USS Pueblo הצטמצם ל-8 ק"מ ושהוא ממשיך לקטון במהירות רבה. האונייה שהפליגה במסלול ישיר לעבר ה-USS Pueblo הייתה אוניית נצ"ל צפון קוריאנית, דגם SO-1(אותו דגם שחלף יומיים קודם לכן במרחק של 1600 מטרים מה-USS Pueblo). האונייה המשיכה לסגור את המרחק, במהירות אדירה של 40 קשר. קפטן בושר החל להבין שכוונות האונייה שמתקרבת אל אונייתו הן קרוב לודאי לא לשווק חופשה של יומיים בפיונגיאנג למלחים האמריקאים.
מיקום אוניית הנצ"ל הצפון קוריאנית אותר בעזרת מכ"ם האונייה בדיוק כאשר נוצר לראשונה קשר עין עמה. כאשר אוניית הנצ"ל החלה להתקרב יותר ויותר היה ברור לקפטן בושר ולקציניו שהמלחים הצפון קוריאניים מאיישים את עמדות הקרב של אונייתם. כשהמרחק בין 2 האוניות הצטמצם לכדי 900 מטר בלבד, אוניית הנצ"ל שאלה את ה-USS Pueblo ללאומיותה. קפטן בושר הורה להניף על התורן על דגל ארה"ב.
זמן קצר מאוד לאחר מכן, בשעה 12:10 בצהרים, יירטו האמריקאים תשדורת של ה-S0-1 לחוף: "שם המטרה הוא GER-2. אני די בטוח שזה אוניית ריגול. החבר'ה האלה אמריקאים. ממה שאני רואה מכאן אין על האונייה כלי נשק כלשהם" .
לאחר מספר דקות הופיעו באופק 3 סט"רים(ספינות טורפדו) צפון קוריאניות מדגם P-4 מכיוון צפון מזרח, והם לאט לאט סגרו את הטווח ל-USS Pueblo.
סט"ר צפון קוריאנית מדגם P-4:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/photos/p4torped.jpg]
אוניית הנצ"ל סגרה את הטווח לכ-450 מטרים והעבירה ל-USS Pueblo שדר ברור מאוד: עצרו מייד או שנפתח באש. אחרי שבאונייה האמריקאית מדדו שוב את הטווח מהחוף הקרוב ביותר, וגילו שהוא עומד על כ-25 ק"מ, הם שידרו לאוניית הנצ"ל: "אנחנו במים בינלאומיים". מצד אחד, כעת היו ליד ה-USS Pueblo ארבעה ספינות צפון קויראניות שסיכנו אותה מאוד: אוניית נצ"ל מדגם SO-1 אשר הייתה חמושה בתותח 57 מ"מ, רקטות נצ"ל, 4 תותחי נ"מ 25 מ"מ ו-16 טילי טורפדו. בנוסף לכך, היו את 3 הסט"רים מדגם P-4 אשר היו מצויידים ב-4 מקלעי 12.7 מ"מ ו-18 טילי טורפדו. מצד שני, ל-USS Pueblo היה רק זוג מקלעי בראונינג שהיו מכוסים בטרפולין(בד אטים למים, וזאת בגלל מזג האוויר החורפי ששרר באזור), ונוסף על כך התחמושת שלהם אוחסנה מתחת לסיפון.
ואם זה לא מספיק, זמן קצר לאחר מכן 2 מטוסי מיג-21 של חיל האוויר הצפון קוריאני חלפו בשעטה בגובה נמוך מעל ה-USS Pueblo וסט"ר רביעית ואוניית נצ"ל שנייה הופיעו באופק והחלו לסגור את הטווח לעבר אוניית הריגול האמריקאית במהירות. המצב נעשה יותר ויותר גרוע.
מטוסי מיג-21 של חיל האוויר הצפון קוריאני:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.acig.org/artman/uploads/pic_21.jpg]
בשעה 13:06 יירטו האמריקאים תשדורת נוספת של אוניית הנצ"ל לחוף: "אנחנו ניכנס לדממת אלחוט, נכפות את הצוות(האמריקאי), נגרור אותה(את ה-USS Pueblo) וניכנס לנמל וונסאן. אנחנו בדרך לעלות(על ה-USS Pueblo). אנחנו באים".
מספר דקות לאחר מכן קבוצה של חיילים צפון קוריאנים חמושים בקלצ'ניקובים עברו מאוניית הנצ"ל לסט"ר. הסט"ר החלה לשוט לעבר כלפי הירכתיים של ה-USS Pueblo. קפטן בושר הבין מה החיילים הללו מתכננים(לעלות על האונייה שלו), ונתן מייד פקודה להגאי שלו לתמרן את האונייה כדי למנוע את עליית החיילים ולברוח מאזור המגע. בעוד הספינות הצפון קוריאניות חותכות את מסלול האונייה קדימה מהחרטום, ה-USS Pueblo האיצה למהירות מקסימלית: 12.7 קשר. לרוע מזלה, הים הרגוע היה לצד הספינות הקטנות, אך ההרבה יותר מהירות של הצי הצפון קוריאני. הראשונה שהצליחה להגיע שוב ליד ה-USS Pueblo שניסתה לברוח היא אחת מאוניות הנצ"ל, אשר אותתה שוב לאוניה האמריקאית: עצרו מייד או שנפתח באש. האונייה האמריקאית לא עצרה והיא גילתה מהר מאוד שהצפון קוריאניים התכוונו חד משמעית למה שאמרו: אוניית הנצ"ל פתחה באש מתותח ה-57 מ"מ והסט"רים ריססו את הגשר עם מקלעי ה-12.7 מ"מ שלהן. בעוד הפגזים והקליעים פוגעים ומרטשים את האונייה האמריקאית, ההגאי ניסה לתמרן את ה-USS Pueblo כך שהיא תשמש מטרה קטנה ככל הניתן ובו זמנית להתרחק מהחוף. הפגזים שנורו פגעו והשמידו את תורן המכ"ם וכן גרמו נזק רב לגשר הפיקוד. הזכוכיות נופצו ונגרם נזק לחלק מהציוד. בנוסף לפגיעה באונייה עצמה, נפגעו גם אנשי צוותה: 2 מלחים וקפטן בושר עצמו נפצעו ממכת האש שניתחה על ספינתם. בושר עיכל את מצב הביש והורה למלחיו להשמיד מייד את כל החומר המסווג הרב שהיה באונייה. האונייה האמריקאית המשיכה להפליג מזרחה ולהתרחק מהחוף, כאשר לפתע חלפו שוב מעל האונייה זוג מטוסי מיג-21. מטח אש נוסף נורה לעבר ה-USS Pueblo מכיוון אוניית הנצ"ל והסט"רים. לא נעשה כל ניסיון לאייש את זוג מקלעי הבראונינג של האונייה. אחת מהסט"רים הסירה את הכיסוי מאחד מצינורות הטורפדות שלה. היה ברור שהיא מתכוננת לירות לעבר ה-USS Pueblo.
מצבה של האונייה האמריקאית הפגועה היה גרוע מאוד. 76 אנשי הצוות שלה עשו ניסיון נואש להשמיד את כל החומר המסווג שהיה עליה: הם מסמכים, קרעו אותם לגזרים ואפילו השליכו אותם למים. כמו כן הם ניפצו את הציוד האלקטרוני של הספינה בעזרת פטישים וגרזנים.
קפטן בושר נתן פקודה למלחיו לעצור את האונייה. ה-USS Pueblo החלה להאט עד שעצרה לגמרי. הירי לעברה פסק מיידית. אוניית הנצ"ל אותתה לה תעקבו אחרי. ה-USS Pueblo החלה לעקוב אחר אוניית הנצ"ל ב-1/3 מהירות. הם שטו לעבר צפון קוריאה. זמן מה לאחר מכן היא הגבירה את מהירותה ל-2/3, ולאחר מכן עצרה. אוניית הנצ"ל ו-2 סט"רים לא בזבזו רגע קט ופתחו שוב באש לעבר האונייה האמריקאית הסוררת. המטח האחרון הזה גבה מחיר יקר יותר בצד האמריקאי: המלח דיון הודג'ס נהרג ומספר מלחים נוספים נפצעו כאשר זרקו מסמכים למים.
לאחר המטח הזה ה-USS Pueblo הגבירה שוב את מהירותה לכדי 1/3 במטרה להפסיק את האש ולאפשר את השמדת החומר המודיעיני. כאשר מהירותה גברה, הירי אכן פסק. בו זמנית ה-USS Pueblo יצרה קשר רדיו עם מפקדת הצי ביפן ודיווחה לה על מצבה הקריטי. המפקדה קלטה את השדר וענתה: "כמה ציפורים(מטוסי קרב) בדרך אליך". זוהי הייתה התקשורת האחרונה עם ה-USS Pueblo. העזרה שהובטחה לה מעולם לא הגיעה, או יותר נכון – אף אחד לא רצה לקחת אחריות על התקפה שתיעשה על האוניות הצפון קוריאניות שצרו על ה-USS Pueblo.
קפטן בושר היה מובך: הוא נקלע למצב שבו מצד אחד הוא לא יכול לברוח מהזירה, ומצד שני הוא לא יכול להילחם עם האויב בגלל כח האש המוגבל שעמד לרשותו. בלית ברירה אחרת, החליט הקפטן להיכנע – הפעם הראשונה שאונייה אמריקאית נכנעת במהלך זמן שלום מאז ה-USS Cheaspeake שנכנעה לצי הבריטי ב-1807.
בשלב מסוים אוניית הנצ"ל אותתה ל-USS Pueblo לעצור. הפעם האמריקאים צייתו ועצרו את אונייתם. אחרי העצירה התקרבה אליה הסט"ר עם החיילים ונצמדה לצדה. החיילים טיפסו במעלה הספינה והגיעו לסיפון האונייה האמריקאית. הם קיבצו את המלחים האמריקאים בירכתיים ובחרטום, כיסו את עיניהם, כפתו את ידיהם והכו אותם עם הקלצ'ניקובים. כל התנגדות של המלחים האמריקאים נענתה באגרופים, בעיטות ודקירות כידונים. למרות המאמץ הרב להשמיד את כל החומר המודיעיני הרב שהיה על הספינה, בזמן שהחיילים הצפון קוריאנים השתלטו על הספינה נשאר בה חומר מסווג רב שלם.
כאשר נשיא ארה"ב, לינדון ג'ונסון, הוער משנתו בבית הלבן, ה-USS Pueblo כבר נשבתה בידי הצפון קוריאנים וכל ניסיון הצלה שהיה מבצע הצי האמריקאי היה נידון לכישלון.
ה-USS Pueblo המשיכה להתקדם לעבר נמל וונסאן ב-1/3 מהירות. כאשר היא הייתה לחלוטין בתוך המים הטריטוריאליים של צפון קוריאה היא עצרה וקבוצה של קצינים בכירים צפון קוריאניים עלו עליה מסט"ר אחרת. הגאי צפון קוריאני הגיע להגה, לקח את הפיקוד והעלה את מהירות האונייה למקסימלית. בעוד שקולונל צפון קוריאני מסתובב וסוקר את האונייה האמריקאית, הצוות האמריקאי כונס במיטות במגורים הקדמיים.
אחרי שה-USS Pueblo הגיעה לנמל וונסאן בצפון קוריאה, הצוות שלה, שעיניו היו מכוסות וידיו כפותות, הורד מהספינה והולך לפני המון צפון קוריאני שצעק קללות לעבר האמריקאים. הצוות ההיספאני של האונייה הותקפו על ידי חיילים צפון קוריאניים מפני שהם חשבו שהם דרום קוריאניים. לבסוף הצוות הועלה לאוטובוסים עם חלונות מכוסים שהעבירו אותם לרכבת, גם היא עם חלונות מכוסים, שלקחה אותם לפיונגיאנג(בירת צפון קוריאה) , שם כתבי העיתונות חיכו להם בתחנת הרכבת עם המצלמות והפנקסים שלהם. מתחנת הרכבת הצוות נלקח באוטובוסים לכלא. כאשר האוטובוסים הגיעו לכלא בפיונגיאנג בשעות הבוקר המוקדמות של ה-24 בינואר, המלחים האמריקאים הוכנסו למספר תאים ומילאו את הכלא כולו.
הצוות האמריקאי לאחר הירידה מהרכבת בפיונגיאנג:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://usspueblo.org/v2f/frames/surrendr.jpg]
ה-USS Pueblo לאחר שהגיעה לנמל וונסאן, ניתן לראות בצידה את החור שנוצר כתוצאה מפגז 57 מ"מ שפגע בה:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/frames/shipwonson1.jpg]
חור נוסף - במקום בו נהרג דיון הודג'ס:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/frames/shipwonson.jpg]
מערכת החימום כובתה בכוונה, נורות קטנות סיפקו אור חיוור רציף, החלונות כוסו והמסדרונות בין התאים הוחשכו. האווירה הייתה קרה וקודרת, והיא הופרעה לעיתים רק על ידי חבטות וצעקות מקפיאות דם.
הרוטינה בכלא הייתה קבועה: השקמה ב-6 בבוקר, ארוחת בוקר, שוב אוכל -14:00 ושוב ב-20:00, והולכים לישון ב-22:00. בתאים, כוסות מים הונחו על שולחנות קטנות ובכל תא היו 4 כסאות שעליהם ישבו המלחים במהלך היום כולו. נאמר למלחים לא לדבר זה עם זה, לשמור על ראשיהם כלפי מטה ולעמוד במקום כאשר צפון קוריאני נכנס לתא. המלחים הובלו למקלחות פעמיים ביום.
ארה"ב הגיבה בצורה חריפה לשביית האונייה: היא שלחה כוח משימה ימי גדול שכלל את נושאת המטוסים USS Enterprise לים יפן ודרשה מצפון קוריאה לשחרר את ה-USS Pueblo ואת הצוות שלה. כמובן שלצפון קוריאנים לא הייתה שום כוונה לעשות את זה משום שהם תקפו את האונייה ולקחו אותה בשבי בכוונה מסיבות שאולי אחרים יכולים רק לשער, אך לצפון קוריאה היה ברור מאוד מדוע היא עשתה את זה.
המלחים האמריקאים החלו לסבול ממשטר עינויים, וזאת במטרה לחלץ מהם מידע שיועיל לצפון קוריאה.
כך הקצינים ורוב החוגרים נחקרו, רבים מהם הוכו ועונו. קפטן בושר הוכה קשות ואיימו עליו שיוציאו אותו להורג, בעוד אקדח מוצמד לראשו. הם הראו לו תמונות של "מרגל" לאחר שעונה קשות בידיהם. השובים אמרו לו שהם יחלו לירות אחד אחד במלחי ה-USS Pueblo עד שבושר יודה שאונייתו חדרה למים הטריטוריאליים של צפון קוריאה. הם הביאו את המלח הצעיר ביותר לפני בושר ואיימו שירו בו אם בושר לא יתחיל לדבר. בנקודה זו הקפטן נכנע.
הצפון קוריאניים לקחו כמעט את כל המדים של אנשי הצוות והרבה חומר מסווג שנשאר באונייה. לא רק שהם עצמם מצאו את החומר הזה, הם גם חלקו אותו עם הסובייטים, שפיצחו רבים מהצפנים האמריקאים בעזרת המסמכים ומכונות ההצפנה שהיו על סיפון ה-USS Pueblo.
ב-13 לפברואר השתתפו 6 הקצינים במסיבת עיתונאים ראשונה . אחרי שהלחץ הפוליטי והכוח הימי אמריקאי הלכו והתמעטו, ב-4 למרץ 1968 הצוות נלקח באוטובוסים לכלא השני(לאחר 6 שבועות שבהם הוא שהה בכלא הראשון בפיונגיאנג) בפרברי פיונגיאנג, שם הוא ישהה עד השחרור. הכלא השני היה חדש יותר ומבודד יותר.
כאשר המלחים הגיעו לכלא החדש נאמר להם שזה יהיה הבית שלהם עד שארה"ב תודה שהיא חדרה למים הטריטוריאליים של צפון קוריאה. חילקו אותם לחדרים של 8 אנשים, מלבד הקצינים שחולקו לחדרים מיוחדים.
הרוטינה בכלא החדש הייתה לקום כל יום ב-6 בבוקר, לשטוף את הרצפה עם סמרטוטים ומים את הרצפה, התעמלות בוקר, לקרוא חומרי תעמולה, ארוחת צהריים ב-12:00, התעמלות ב-13:00, לקרוא שוב תעמולה, ארוחת ערב ב-18:00 וזמן חופשי מ-20:00 עד כיבוי אורות ב-22:00.
הצפון קוריאניים הכריחו את הצוות לכתוב מכתבים הביתה למשפחות שלהם, לחברים שלהם ולחברי הקונגרס כדי לספר להם על "היחס האנושי" שהם זוכים לו בכלא וכדי לדרוש מארה"ב התנצלות רשמית על כך שהמרגלים שלה חדרו למים הטריטוריאליים הצפון קוריאניים.
המלחים האמריקאים אולצו לדבר ב-2 מסיבות עיתונאים. בנוסף לכך, צפון קוריאה צילמה והסריטה את הצוות בפעילויות בים. הצוות האמריקאי עשה כמיטבו להראות שזוהי פרופגנדה(תעמולה) על ידי ביצוע רמזים שונים ומסירת מידע שקרי – אותיות, שימוש בסלנג, שפה מיושנת ונדושה במהלך מסיבות עיתונאים ומחוות מגונות בתמונות ובסרטים.
תמונות מתוך סרטי התעמולה שהכינו הצפון קוריאניים על המלחים האמריקאים:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/frames/fungames.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/frames/somecrew.jpg]
לבסוף, אחרי 11 חודשים של שבי בצפון קוריאה(מתוכם 6 שבועות בכלא הראשון ו-42 שבועות בכלא השני), שוחררו המלחים האמריקאים. ב-23 לדצמבר 1968, בדיוק 11 חודשים אחרי שספינתם נפלה בשבי, הם נלקחו באוטובוסים לאזור המפורז(הגבול עם דרום קוריאה) וחצו את הגבול על גשר The Bridge Of No Return, גשר בגבול בין 2 הקוריאות שעליו נהגו לבצע חילופי שבויים.
כאשר הם חצו את הגשר לצד הדרום קוריאני הם התקבלו על ידי גנרל צ'ארלס בונסטיל, מפקד כוחות האו"ם בקוריאה. משם הם הועלו על אוטובוסים צבאיים ונלקחו לבסיס צבאי בצד הדרום קוריאני לארוחת צהריים. כאשר צעד קפטן בושר לתוך חדר האוכל, כל המלחים שלו נעמדו על הרגליים ומחאו לו כפיים. לאחר ארוחת הצהריים, הצוות נלקח במסוקי בל 205 של צבא היבשה האמריקאי לבית חולים צבאי אמריקאי בסיאול, בירת דרום קוריאה, שם הם זכו לטיפול רפואי הולם בפעם הראשונה זה כמעט שנה.
המלחים האמריקאים חוצים את The Bridge Of No Return:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://usspueblo.org/v2f/photos/bridge.jpg]
קפטן בושר חוצה את הגשר:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://usspueblo.org/v2f/frames/petebrdg.jpg]
המלחים האמריקאים יורדים מהאוטובוסים ועולים על מסוקי בל 205 שיובילו אותם לסיאול:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/photos/chopper1.JPG]
ביום למחרת הצוות הועלה על 2 מטוסי תובלה מדגם C-141 Starlifter של חיל האוויר האמריקני. הם נחתו ב-3 בלילה לתדלוק באיי מידוויי, שם נערכה להם קבלת פנים של גיברוים על ידי אדמירל היילאנד, מפקד הצי הפאסיפי. הצוות זכה לטרוף המבורגרים וצ'יפס בחדר האוכל של הצי האמריקאי במקום. זה היה ודאי הארוחה הטובה ביותר שקיבלו זה שנה – בשבי הצפון קוריאני הם נאלצו לאכול מרק לפת, חמאה מעופשת, דגים רקובים, עור של חזיר, עיניים, לחם ודברים נוספים דומים.
הצוות עולה על מטוס ה-C-141 בסיאול. המלחים מוחאים כפיים למפקד שלהם, קפטן לויד בושר(באמצע) אשר לוחץ את ידו של של גנרל צ'ארלס בונסטיל(מימין), ולצדם עומד סגן אדמירל רוסנברג, מפקד כח המשימה 76:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.stripes.com/photoday/122304.jpg]
לאחר שהצוות סיים לאכול הוא עלה שוב על 2 מטוסי ה-C-141, ולאחר מספר שעות נחת בבסיס הצי האמריקאי מיראמר ליד סאן דיאגו, קליפורניה. הצוות ירד מהמטוסים, ואז סוף סוף פגש את המשפחות המאושרות ואת הכתבים הסקרנים. סוף סוף בבית!
משם הצוות נלקח לבדיקות נוספות בבית החולים של הצי בסאן דייגו, שם הם קיבלו טיפול פיזיולוגי ופסיכולוגי.
תמונה קבוצתית של הצוות בבית החולים בסאן דייגו, ינואר 1969:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/photos/balboa.jpg]
לאחר מכן נלקחו קפטן לויד בושר, מפקד האונייה, לוטנט אד מרפי, סגן מפרד האונייה ולוטנט סטיב האריס, קצין התקשורת של האונייה, לחקירה של הצי. קפטן בושר לא נמצא מעולם אשם בנקיטת קלות דעת וחוסר זהירות(למרות שהוא קיבל נזיפה כתובה רשמית בתיק שלו) והקונצנזוס הכללי סביב המלחים היה שהיחס אליהם היה מכוער. בושר ביצע בדיוק את הפקודות שקיבל, שהיו חד משמעית לא לגרום לתקרית בינלאומית. שום קרב לא התפתח משביית ה-USS Pueblo. בושר מת בסאן דיאגו, קליפורניה, ב-28 לינואר 2004(36 שנים לאחר התקרית). סיבות המוות היו בין השאר בגלל הסיבוכים שגרמו העינויים הקשים שספג בשבי הצפון קוריאני.
כיום, ה-USS Pueblo עדיין מוחזקת בצפון קוריאה. באוקטובר 1999 היא הועברה מנמל וונסאן בחוף המזרחי לנמל נאמפו בחוף המערבי. המעבר הזה דרש להשיט את האונייה דרך מים בינלאומיים, וזה נעשה ממש לפני הביקור של השליח האמריקאי ג'יימס קלי בפיונגיאנג. כיום הספינה ממוקמת בפיונגיאנג, וצפון קוריאה עורכת לתיירים מסוקרנים סיור ב"אוניית הריגול של ארה"ב האימפריאליסטית".
צילומים של ה-USS Pueblo בפיונגיאנג בנובמבר 1999:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usspueblo.org/v2f/photos/pueblopyong.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.mishalov.com/images/pueblo-nytimes.jpg]
אטרקציה לתיירים:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.mishalov.com/images/pueblo1.jpg]
באוגוסט 2005 נערך מפגש דיפלומטי בצפון קוריאה: שגריר ארה"ב לשעבר בדרום קוריאה דונאלד דרג נפגש עם בכירים צפון קוריאניים וקיבל מהם רמזים שצפון קוריאה תהיה מוכנה להחזיר לארה"ב את ה-USS Pueblo, בתנאי שבכיר בממשל האמריקאי, כגון קונדוליסה רייס, תגיע לפיונגיאנג לשיחות עם בכירים צפון קוריאניים.
בעוד שהממשל האמריקאי הצהיר רשמית במספר הזדמנויות שהחזרת ה-USS Pueblo היא בעדיפות גבוהה, היחסים כרגע בין ארה"ב לצפון קוריאה הופכים מפגש כזה כפי שדורשת פיונגיאנג למשהו שמאוד לא צפוי שיקרה. כאשר ארה"ב מודאגת מהשאיפות הגרעיניות של צפון קוריאה, מהעובדה שהיא ממנת ארגוני טרור ומהפרת זכויות האדם של אזרחיה, ה-USS Pueblo, איך להגיד את זה – נדחקת לתחתית סדר העדיפויות, לפחות בעתיד הקרוב.
תצלום של מיקום ה-USS Pueblo, כ-17 ק"מ צפונית לנמל וונסאן:
ליחצו להגדלה
צילום של ה-USS Pueblo בנמל וונסאן:
ליחצו להגדלה
מקורות:
http://www.usspueblo.org/v2f/incident/incidentframe.html
http://www.globalsecurity.org/intell/library/imint/pueblo-imagery-1.htm
http://www.usspueblo.org/v2f/incident/incidentframe.html
http://en.wikipedia.org/wiki/USS_Pueblo
http://www.mishalov.com/pueblo.html
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 05-10-2005 בשעה 23:39.
|
ראשי
צ'אט
04-10-2005, 18:55
) .
A friend in need 
- is a friend indeed 
החכמתי מאוד!
מצב כלאיים
