03-10-2005, 22:50
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
|
וואו. כמה שאתה טועה.
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי flip_murray שמתחילה ב "כמו שאמרתי, אני לא רוצה להגיב על מצב של אובדן"
יחסית, עבר הרבה זמן מאז שתגובה כלשהי בפורום עצבנה אותי כל כך. אבל - זה הגיע.
יצא לי לבכות בסרטים. יצא לי לבכות כתוצאה של אובדן של קשר. יצא לי לבכות מזכרון של משהו.
ובניגוד מוחלט - הייתי מפקד בקרבי, הורדתי מחבל בשכם, יש לי חברה ושכבתי עם כמה בנות (סימן ל"גבריות", לא?), יש לי רישיון לאוטו, אני מאבטח, אני מתקן דברים בבית...
אז מה?!?!
אם מישהו היה ג'ובניק, היה רק עם בת אחת, אין לו חברה, עובד בקייטרינג, בלי רישיון ועם שתי ידיים שמאליות - אבל לא בוכה - הוא גבר?!?!
לי אישית אין שום בעייה עם זה שאני בוכה על כמה וכמה דברים ואין לי שום בעייה הן בבטחון המוחלט בגבריות שלי והן בידיעה (המוכחת) שאני יכול להגן על עצמי ועל הסובבים אותי בבוא הצורך.
למען האמת, אני חושב שהחברה של היום לוקחת את האידיאלים שלה יותר מדיי מסרטים.
ג'ון וויין, גרי קופר. הקאבויים האמיצים והמסוקסים. שלא בוכים, כמובן - כי זה לא גברי.
אגב, ברוס ויליס ב"מת לחיות 1" בכה. בסרט. אני לא זוכר שמישהו חשב שהוא פחות גברי כי הוא בוכה בגלל אשתו...
אישית, אני חושב שגבר הוא דווקא יותר גבר אם הוא כן בוכה. אם הוא מרגיש מספיק בטוח בגבריות שלו בשביל לשבור מוסכמות - מה יש יותר חזק מזה?
ומה עם כל הערסים? אנשים מגודלים, מתנהגים קשוח ו... מקשיבים כל היום לזמרים שבוכים, ממש בוכים על איך שחברה להם פגעה בהם כי היא "הלכה עם אחר וזה כואב" (איזו שירה... זה היה ציטוט, אגב). אתה קולט מה אמרתי כרגע? החבר'ה שמשחקים אותה ההכי קשוחים בעולם, קרי-מזג, שרים ביחד שירים על בחורות שפגעו בהם.
אני זוכר, שראיתי פעם את אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל לשעבר - כשהוא היה רמטכ"ל. הוא היה באיזה שהוא טקס. וירדה לו דמעה על הלחי. הוא לא אמר כלום. רק דמעה. הרמטכ"ל בוכה בטקס. אני לא זוכר שמישהו חשב שהוא פחות גברי. ההפך. רואו אותו כאדם. כאנושי. לא כרובוט.
וזאת הנקודה. לבכות זה אנושי. לבכות זה בריא. (כן, בריא.) ולדעתי, לבכות - זה גברי.
אם אתה חושב אחרת - אני אשמח לשמוע.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י חרוב בתאריך 03-10-2005 בשעה 23:08.
|
ראשי
צ'אט
,סתם סתם...
)
)
)
. 
חחח
מצב כלאיים
